בפרשת השבוע 'שלח', מסופר על משה רבנו ששולח את שנים-עשר ראשי השבטים, לסייר ולבדוק את הארץ שאלוקים הבטיח לעם ישראל. לאחר ארבעים יום חזרו המרגלים והוציאו דיבה רעה על הארץ. דבר ידוע הוא שיש הבדל משמעותי בין תייר למרגל. תייר - מגיע תמיד לראות את הטוב בארץ, אך כאשר אדם מגיע לראות את הרע בארץ ואת נקודות התורפה, הרי שהוא נקרא - מרגל. לפני צאתם הגדיר משה רבנו למרגלים את מטרות הפעולה. לתור את הארץ ולראות את הטוב שיש בה. כשחזרו המרגלים הם התחילו בדיבור חיובי וציינו שהארץ היא "ארץ זבת חלב ודבש". אולם בהמשך המרגלים מעלו בשליחותם, והגישו דו"חות שליליים נגד הכניסה לארץ ישראל. לאדם ניתנים יכולות לבצע משימות ולהתקדם בחיים, גם כאשר הסביבה, הטבע והמגבלות ניצבות בדרכו. אך עליו להאמין באמונה בדרכו, שנותנת לו כוח וביטחון לקדם מטרותיו שהציב לעצמו. יחד עם זה, על האדם להאמין באלוקים שמסייע לו להגשים את שאיפותיו החיוביות, גם כשהדרך להצלחה אינה בדרך הטבע. ולכן המרגלים שהם היו אנשים מכובדים וראשי שבטים בעם ישראל, הם היו צריכים להאמין בהבטחת אלוקים על הארץ המובטחת, עם כל הטובות והחסרונות, ולא רק לסמוך ולהאמין לעצמם. בכך היה חטאם ועל כך הם נענשו קשות.
חד וחלק: אֵין רַע שֶׁאֵין בּוֹ טוֹב
