כבר כמה שבועות שעוזרי השופט, שבתאי נחמיאס ועבד אל עוברה מנסים לעכל את העובדה שהם לא ירוצו יותר על הקווים במגרשי הכדורגל. אחרי שניהלו משחקי אליפות, גמרי גביע, טורנירים בעולם ומשחקים בינלאומיים, השניים הגיעו לגיל הפרישה ונאלצו לתלות את הדגל. הם ביקשו להמשיך לעוד עונה אבל נענו בשלילה לאור הרצון של איגוד השופטים ליצור דור חדש של קוונים, אולי ממנו יצמחו בעתיד נחמיאס ואל עוברה חדשים, שנחשבים לשניים שכמעט ולא טעו.
נחמיאס בן ה-46 החל את דרכו ככדורגלן אבל כשהבין שהסיכוי שיגיע רחוק לא גדול, הלך בדרכי אביו ונרשם למסלול קוונים. הוא החזיק בתג בינלאומי במשך 18 שנים ו-23 שנים היה שותף למשחקים בליגה הבכירה. ההתחלה לא הייתה קלה. בגיל 15 קיבל את תעודת השיפוט אבל פחד לנהל משחקים בגלל הקללות והצעקות מהיציע. "רק אחרי חצי שנה התחלתי להיות קוון בליגות של נערים ונוער ולאט לאט התקדמתי" הוא מספר, "אפילו הספקתי לשפוט את אלו ששיחקו איתי באותה קבוצה, בזמן ששיחקתי עוד כדורגל".
עבד אל עוברה הוא סיפור הרבה יותר גדול. הוא בדואי, שגדל וחי עד היום ברהט שבדרום, שם הוא סוג של סלב, גאוות העיר. "אין אחד שלא מכיר אותי. כיף ללכת ברחוב ולקבל אהדה", אומר אל עוברה שההשתלבות בחברה ובמגרשים של הגדולים גרמו לו סיפוק בלתי רגיל. גם הוא בן 46, 15 שנה שופט בינלאומי ו-17 בליגת העל. הוא החל את דרכו כשופט בליגה ב', אבל כמו נחמיאס, גם הוא הבין שעל הקווים יוכל יותר להתקדם: "שיחקתי כדורגל ברהט ואחי שהיה שופט בלאומית, דחף אותי לעזוב את הכדורגל ולבוא לשפוט".
תפקיד הקוון, בדיוק כמו השופט הוא כפוי טובה. גם כלכלית ובעיקר מקצועית. בזמן שהשופט רץ על המגרש ולא שומע את הרחשים מסביב, הקוונים שומעים הכל, וזה ברוב המקרים לא ממש נעים.
"אתה חייב לעשות עושה סוויץ' בראש ולא להקשיב אבל בתת מודע אתה שומע הכל", אומר נחמיאס, "זה ההבדל בין עוזרים טובים לפחות טובים. כמעט בכל משחק שמעתי דברים איומים. קללות נגד הילדים והאישה מצד האוהדים. היו פעמים שצעקו לי שאשרף בגיהנום או שתעוף לי היד בפיגוע. תמיד בלעתי את הרוק והמשכתי הלאה. בלב זה כואב, אבל אם נגיע למשחק ולא יקללו אותנו אז כאילו לא היינו במגרש, התרגלתי. לפעמים אתה מעיף מבט כדי לראות מי זה מקלל ובא לך לענות לו אבל אסור לך".
לעבד אל עוברה הקריאות ברובן היו על רקע גזעני, כמעט בכל שבת, כמעט בכל מגרש. "'לך לגמלים שלך', ו'אחמד תעשה לי קפה' היו רק חלק מהקריאות" מספר אל עוברה, לא אריב עם אוהדים. גם לא לאלה שצועקים לי 'לך לעראפת' או 'מחבל'. זה מעליב מאוד. עוד לא עליתי לחימום, עוד לא הרמתי דגל וכבר קללות, זה קשה. צועקים לי 'מה אתה מרים את הדגל מה זה שמחת תורה?', או 'דחוף את הדגל לתחת' ו'השופט לא סופר אותך, שורק לבד'. יש גם משפטים מצחיקים כמו שאוהד של בני יהודה צעק לי 'אל עוברה תחפש לנו מנוע סובארו, כל הבדואים גנבי רכב'".
אז למה להישאר במקצוע הזה?
נחמיאס: "כי זה חיידק. שופט כמו קוון זה אדם מזוכיסט. במשפחה אומרים לי שיש לי שני פרצופים. בבית אני רגוע, אדיש, שקט ומופנם ובמגרש אחר לגמרי". אל עוברה: "אוהבים את זה, אין תשובה אחרת. אני אוהב את זה אפילו שקשה. בטדי הכי קשה לי ולצערי הקללות שם לא ייפסקו לעולם. אוהדים באים לקלל ובאים לפרוק. לדוגמא השופט עושה טעות לא לידך, ובאים האוהדים ומקללים אותך. אנחנו סופגים את רוב הקללות. השופט רחוק ולא ישמע אז אוטומטית הכל מגיע אלינו". נחמיאס: " אם אני טועה טעות קריטית - לא אשן כל הלילה, זה יטריד אותי. אם הקהל לא מקלל אחרי חצי דקה מהאירוע אז אני יודע שצדקתי, כי בעידן התקשורתי היום רואים הכל בבית ומודיעים לאוהדים שבמגרש".
1,000 שקלים ברוטו למשחק ואף אחד לא מבטיח לך שתעבוד כל שבת
"מי שאוהב עושה את זה גם בלי קשר למה שמשלמים", מסביר נחמיאס: "מההתחלה הבנתי שזה תחביב ולא מקצוע אמיתי כמו באירופה. כולנו התלוננו לא פעם על השכר אבל אמרו שיש בעיות תקציביות ושמבינים אותנו אבל גם הוסיפו שהדלת פתוחה ומי שלא מתאים לו, יכול ללכת". אל עוברה: "דורשים שנהיה מקצוענים אבל לא נותנים תמורה בעד זה. באירופה מקבלים יותר אבל בארץ זה שונה. לדוגמא, השופט הראשי מקבל יותר והעוזרים פחות. אפילו הכנסים נפרדים".
אל עוברה ונחמיאס משמשים היום כמבקרי שופטים מטעם האיגוד ובמשך כל הראיון הם משתדלים להיזהר בלשונם, אבל העובדות מראות שבשופטים משקיעים יותר. כנסים בחו"ל לדוגמא ומחנות אימונים ניתנים רק לאנשי המשרוקית. "יש פערים בין השופטים לעוזרים. השופטים מרגישים את עצמים מעל העוזרים כי מתייחסים עליהם יותר. אין ספק שפחות מכבדים את הקוונים", קובע בנחרצות אל עוברה שנפגע מכמה שופטים שהעדיפו לא לצאת איתו למשחקים בינלאומיים למרות הרזומה המרשים שלו, "שופט לוקח קוונים לפי חברויות ויש כאלה שלא רוצים עוזרים מסוימים. היו שופטים שלא רצו אותי מבלי להזכיר שמות. הם יודעים ואמרו לי במפורש. זה מרגיז ומעליב. איך אני לליגה מספיק טוב אבל לצאת לחו"ל לא מספיק? גם בליגה יש שופטים שנמנעו מלקחת אותי איתם. בלי קשרים קשה להתקדם. קוון צעיר שלא יילך עם שופט שיריץ אותו איתו בכל המשחקים לא יוכל להתקדם".
מה שחושף אל עוברה, הוא רק קצה הקרחון. האיגוד מצד אחד רוצה שהשופט הראשי יגיע רגוע למשחקים אותם הוא מנהל אבל מצד שני ישנה ביקורת על כך שישנם שופטים שמכתיבים לאיגוד את מי לשבץ. למרות התחושה המציקה, אל עוברה שלח את שני הבנים שלו להיות שופטים. אחד ראשי, השני, בדיוק כמוהו עוזר. "הלוואי וייתנו לי לצאת עם הבן שלי ששופט, למשחק אחד כדי שאוכל לעזור לו, זו המשאלה שלי", הוא אומר ומוסיף באותה נשימה עוד משהו מדאיג אבל ברור מאליו, "מתחת לפני השטח הכל טוב ויפה בין השופטים, אבל בתכל'ס יש הרבה מלחמות. זו תחרות וזה הגיוני". נחמיאס: "אין אהבה גדולה ולעיתים התחרותיות גולשת לפסים אחרים ויש צביעות כמו בכל מקום אחר, אבל זה היה בעבר וגם תמיד יהיה".
מי המאמן שהכי מציק?
נחמיאס: "היום המאמנים בסדר, בעבר היו יותר קשים כמו שפיגל וגרנט. שפיגל בא אלינו אחרי משחק ולחץ את ידי השופטים וכשהגיע אלי אמר 'תודה רבה היית חלש'. מוטל'ה שפיגלר היה רץ לתוך המגרש. יוסי אבוקסיס ואבי נמני כשאימן ציפו שתיתן להם כבוד כמו שניתן להם כשחקנים על המגרש וקשה להתמודד איתם".
אחד האירועים שייזכרו מנחמיאס היה בזמן שלותר מתיאוס אימן את מכבי נתניה. נחמיאס שמע מאלוף העולם לשעבר מילים קשות והרחיק אותו. כמה ימים אחר כך, לפני ועדת המשמעת שנערכה למאמן הגרמני, נפגשו השניים לבקשת מתיאוס לסולחה אבל נחמיאס לא קיבל אישור מראשי האיגוד לפגישה, וכשהפגישה של השניים פורסמה, הוא ספג נזיפה. "אם יש משהו אחד שאני מתחרט עליו בכל הקריירה שלי, זה הרגע הזה. הייתי מוותר על הפגישה הזו", הוא אומר. אל עוברה זוכר מקרה אחד בין בני סכנין למכבי ת"א כשנמני עמד על הקווים בצהוב. "סכנין ניצחה ומישהו מהנהלת סכנין בא אליי בסיום המשחק ושם עליי את היד. נמני ראה את זה וצעק לי 'אתה בעדם הם אפילו מנשקים אותך' וזה לא היה ולא נברא. נמני הועמד לוועדת משמעת וקיבל עונש".
איך מתמודדים עם בעלים ומאמנים שנכנסים לחדר הלבשה?
נחמיאס: "זה מביך ולא נעים. בן אדם שאתה מצפה שיכבד אותך פתאום נכנס לחדר ההלבשה ויורד לפסים אישיים כמו 'אתה דופק אותנו כל הזמן, נגמור לך את הקריירה' ודברים כאלה". אל עוברה: "חייבים לשנות את התרבות הזו. היא יכולה להשתנות אם תהיה ענישה כמו שצריך. אותם אנשים שעומדים לוועדת משמעת מקבלים עונשים מגוחכים ואז שופטים אולי בצדק לא רוצים להרחיק אותם, כי גם ככה הענישה תהיה מינורית".
בטוח שיש גם שחקנים או מאמנים שמתנהגים בפאסון
נחמיאס: "אליניב ברדה מעיר לשופטים אבל הוא עושה את זה בצורה לגיטימית, לא מנבל את הפה. גל אלברמן ומהארן ראדי לא משנה מה היית שורק, לטובתם או לא, היו מקבלים הכל בהבנה". אל עוברה: "יש רק מאמן אחד שלא תשמע ממנו אף פעם קללה או מילה לא במקום וזה אלישע לוי שגם אם נראה לו שטעינו, הוא יגיד הכל בצורה יפה ונחמדה".
מה נזרק עליכם במהלך השנים?
נחמיאס: "זרקו עלי ארטיק, אפילו לקחתי אותו וזרקתי אותו אחורה ובטעות פגעתי באוהדת בפנים. פעם אחת העיפו עלי מגף של בוקרים שעבר סנטימטר מעל הראש שלי וגרעינים". אל עוברה: "פירות, מצתים, מטבעות, בקבוקים, כוסות, לא מעט".
למרות כל הקושי, לאל עוברה, ולנחמיאס היו גם חוויות טובות. הם שפטו בטורנירים גדולים, באליפויות עולם עד גיל 19 ועד גיל 17 במגרשים הכי גדולים באירופה, במשחקים של הקבוצות הכי גדולות כמו ארסנל, ליברפול, רומא ונבחרות כמו ספרד, שבדיה, קרואטיה, צרפת וכו'. "הוכחתי שהכל אפשרי. לא רצו אותי בהתחלה בגלל אנגלית חלשה. לקחתי קורסים, התמדתי, השקעתי והראיתי שאם רוצים אז אין זו אגדה", אומר אל עוברה. "המטרה שלי עכשיו היא לנסות ולמצוא קוונים. אם ייתנו לי את ההזדמנות בעוד שנה-שנתיים יהיו קוונים טובים שיצליחו כמונו. זו השאיפה שלי", מסכם נחמיאס.
