תאמינו או לא, אבל ליבי ליבי על אוהדי בית"ר ירושלים. איך הם אכלו את אותו בלוף שמר טביב מוכר כבר בפעם השלישית, ורצו להאמין שהוא המשיח. הוא בחר בבית"ר להגשים את חזונו. מודה שאני לא מופתע, מהיום הראשון היה לי ברור שכל מה שטביב מחפש זה עוד סיבוב בכדורגל הישראלי, אם אפשר אז בזול והכי חשוב שיכתבו עליו כל יום בעיתון.
הרי למרות שחדשות לבקרים אנחנו שומעים כמה הוא סובל, כמה המשפחה לוחצת וכמה הוא רוצה לעזוב, מר טביב - מה מפתיע - כנראה מת על זה. הוא אוהב את הצילומים, הוא אוהב את החשיפה, והוא מאד אוהב את הכבוד שמקבל פה משום מה כל עבריין מורשע שמחזיק במקרה בקבוצת כדורגל. הבעיה עם טביב היא שהוא הרבה פחות אוהב לשלם, בטח שלא בזמן, והוא ממש לא אוהב אנשים עם דיעה משלהם סביבו.
הסוף היה כתוב כבר בהתחלה. הרומן הזה, בין טביב ובית"ר ובין טביב לאנשי לה פמיליה, היה חסר סיכוי מהרגע הראשון. כשהם חגגו, אני כבר ראיתי את המלחמה שתהיה בסוף, וזה לא בגלל שאני כזה חכם או נביא גדול, זה פשוט בגלל שכמו בבדיחה על העקרב והצב, העקרב מעדיף לטבוע עם הצב, אבל לא לשנות את אופיו.
זה תמיד, אגב, מתחיל אותו דבר. טביב מגיע כמושיע הגדול, כל מלחכי הפנכה שלו מסבירים כמה הוא מבין בכדורגל ואיזה עין יש לו לגבי שחקנים. הוא מביא כמה שחקנים ובאמת הרבה פעמים מצליח, כי מה לעשות כנראה שבאמת יש לו כושר אבחנה לרכש. הקבוצה קצת מצליחה ואז הוא מתחיל לפרק. כמו במעשיה על הסוס, הוא כל יום מוכר עוד משהו ונותן לסוס קצת פחות אוכל, ואז רגע לפני שהסוס מת, הוא מוכר אותו והולך לחפש את הפראייר הבא.
הגיע הזמן להפריך כמה מהאגדות על טביב. האחת היא שהוא בנה את הפועל תל אביב של הדאבל. זה לא נכון. כל השחקנים שהגיעו איתו מכפר סבא היו אלו שהוא לא הצליח למכור ביוקר לקבוצות אחרות, ואלו אותם שחקנים שירדו ליגה עונה לפני כן. מי שבנה את הקבוצה הגדולה ההיא היה גוטמן, וזה לקח שלוש שנים, חלקן לפני הגעת טביב, כאשר חלק גדול מהשחקנים לא היה קשור כלל לטביב. אבל למה לערבב עובדות בסיפורי המעשיות של טביב?
אגדה שניה היא שטביב יודע לנהל קבוצת כדורגל, עוד אגדה שהמציאות מוכיחה שאין לה כל בסיס. בכל מקום הוא השאיר אדמה חרוכה, שונאים רבים, חובות, פיטורי מאמנים בלי סוף ואוהדים שרק מחכים לרגע שיעזוב אותם לנפשם. אגדה נוספת היא שאוהדי הפועל תל אביב היו נגדו מההתחלה, דבר שגם לו אין כל בסיס במציאות. אוהדי הפועל תל אביב קבלו את טביב בזרועות פתוחות, והמחאה נגדו התחילה רק בשלב שבו הבינו שטביב מרוקן את הקבוצה מנכסיה ושורף את המועדון. רק בשלב הזה התחילה המחאה, שרובה אגב היתה מופת לסולידריות של אוהדים שמגינים על הדבר היקר כל כך לליבם.
הרי למרות הסיפורים שטביב מוכר לתקשורת, שמשום מה גם מוכנה לאכול אותם, כאילו כל האיומים על חייו הם מצד אוהדי הפועל, המציאות והמשטרה הרי הוכיחו כבר אחרת. אין לניסיונות ההתנקשות בטביב קשר לאוהדי הפועל תל אביב, אלא לאנשים שחושבים שטביב חייב להם כסף ומסרב לשלם. טביב יודע את זה, למרות שהוא טוען תמיד שאין לו אויבים (מעניין מאיפה הוא למד את מטבע הלשון הזו, שנהוגה בקרב סקטור מאוד מסויים), המשטרה יודעת את זה ורק התקשורת נותנת כל פעם במה למר טביב להמשיך ולהשמיץ את אוהדי הפועל תל אביב.
אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. הבעיה כרגע היא בית"ר ירושלים אותה מחזיק טביב כבת ערובה. האיום של טביב הוא פשוט, אם לא יתנו לו את התמורה שהוא רוצה, הוא ימשיך במלאכת הפירוק. ימכור כל שחקן ששווה משהו, ימנה מאמן - שמבלי לפגוע בכבודו, אני מקווה בשבילו שיש לו עוד מקורות הכנסה, כי מהמשכורת שהוא מקבל מטביב יהיה לו קשה לגמור את החודש - ויציג את פני הנעלב. איך הקהל התנהג לא יפה בשרלרואה ולכן הוא עוזב, כאילו אין החלטה של היועץ המשפטי להתאחדות שהוא לא ראוי לכהן בתפקיד בהתאחדות וכי ממילא הוא יהיה חייב כנראה למכור בקרוב את הקבוצה.
אם אוהדי בית"ר חפצים חיים וחפצים שקבוצתם תשרוד, זאת הדרך היחידה. אין מה להתחנן ולהביא הצעות, כי כל הצעה שיביאו תהיה רק בסיס לכך שטביב יבקש עוד קצת. אין מה ללכת אל ההר, כי הוא תמיד יילך עוד צעד אחורה. צריך לגרום להר להבין שהחגיגה הזאת נגמרה ושאם הוא לא ימכור עכשיו זה יעלה לו יותר, והוא ישאר עם סחורה שלא שווה מאומה. רק אז טביב ישחרר את בית"ר ואולי גם את הכדורגל הישראל לנפשו.
