הפועל ב"ש זכתה הערב (שבת) באליפות מתוקה אחרי 40 שנה ודרמה גדולה, אבל גם הצלחת הזו הגיעה אחרי אינספור עליות וירידות. רגעים קשים, משברים, חרדה ומתח גדול. ניסינו לסכם את תשעת החודשים האחרונים המטורפים שעברו על האדומים לעשר הצמתים הכי מרכזיות שלהם בדרך לתואר. מהחתמת ברק בכר, דרך המספרת של שלומי ארבייטמן ועד מחזור הסיום המשוגע מול סכנין.
1. החתמת ברק בכר
ברק בכר הוא מאמן העונה, אבל האמת שזו לא חוכמה להצהיר זאת עכשיו, בדיעבד. מה שכולנו רואים רק היום, אלונה ברקת זיהתה כבר בקיץ. נכון, הוא הצליח גם עם קרית שמונה והוליך אותה לזכייה היסטורית בגביע המדינה ולהשתתפות באירופה ועדיין - ההצלחה של בכר על הקווים העונה היא סופר מפתיעה וכעת גם העימות המתוקשר של אלונה מול איזי נראה שהיה שווה את זה. הבעלים זיהתה מאמן צעיר, מוכשר, איש עבודה ובעיקר בחור שרעב להצלחה ופגעה בינגו. אלישע לוי מאמן מצויין ולא במקרה מצא עצמו בנבחרת, אבל בכר זה שיחוק אדיר של ב"ש ועצם החתמתו היוותה אבן דרך ראשונה בדרך לאליפות מתוקה אחרי 40 שנה במדבר.
2. ההדחה מאירופה
האלופה הנכנסת התחילה את העונה באכזבה מסוימת אחרי ההדחה מול ת'ון במוקדמות הליגה האירופית. הלב של אוהדי ושחקני ב"ש נשבר, אבל בינינו? זה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות להם העונה. תדמיינו את הטירוף שעברה הפועל ב"ש העונה בליגה, כשבתוך כל זה היא צריכה לשלב קמפיין מעייף וטיסות ברחבי אירופה. קשה לי מאוד להאמין שהאדומים היו זוכים בתואר גם אם היו מעפילים לשלב הבתים. חוץ מזה, מסורת בונים לאט, צעד אחרי צעד. תשאלו את מכבי חיפה והפועל ת"א שעבדו שנים כדי שמישהו יכיר אותם בכדורגל האירופי. לב"ש יש הזדמנות נהדרת להתחיל במסע הזה כבר הקיץ במוקדמות האלופות.
3. סכסוך ברדה - בכר
פחות משלושה חודשים מאז שמונה, ברק בכר נאלץ להתמודד מול מבחן גדול שנקרא אליניב ברדה. הקפטן הוחלף במשחק ליגה מול הפועל רעננה, איבד את שלוותו והשתולל אחרי שיצא. צריך להודות, כבר בקיץ הורגש מתח בין ברדה לבכר, אחרי שהחלוץ היה המוחלף הראשון בשני המשחקים מול השוויצרים. למזלה של ב"ש, היה לה עסק עם שחקן כמו ברדה ולא עם כוכב אחר ומפוצץ באגו והיא הצליחה להתגבר גם על זה ולהרוויח 16 שערים, 14 מהם בליגה. מדהים.
4. המעבר לטרנר
המעבר לאצטדיון החדש מופיע בסעיף הרביעי רק כי מדובר בסדר כרונולוגי, אבל עבורי מדובר בסיבה המרכזית והמשמעותית ביותר לזכייה של הפועל ב"ש באליפות. הייתי במשחק הפתיחה החגיגי של טרנר, נכנסתי ולרגע הבטתי לאחור כדי לוודא שלא הגעתי בטעות לאולם "הקונכיה" הסמוך. טרנר הוא אולם כדורסל עם דשא, פשוט כך. קומפקטי, ידידותי, קרוב למגרש ומותאם באופן מושלם למידות של הפועל ב"ש. יש סיבה למה ההפסד היחיד שלהם העונה בבית היה בכלל בדו קרב פנדלים בגביע הטוטו.
5. המספרת של ארבייטמן
אלופה צריכה לדעת גם לנצח ברגעי הקלאץ', את זה כולם יודעים. רגע הקלאץ' הגדול ביותר של הפועל ב"ש העונה היה ללא ספק המספרת המטורפת של שלומי ארבייטמן, שכבר מזמן לא נמצא בקבוצה, מול הפועל חיפה קבוצתו הנוכחית. 0:0 קשה, כל טרנר כוסס ציפורניים, בכר מזיע על הספסל ואז שלומי הגיע. היתר היסטוריה, גם ארבייטמן.
6. ההקשתה של מליקסון
התהליך של הפועל ב"ש בדרך לצמרת הכדורגל הישראלי לא החל העונה. זה משהו שהחל להתבשל כבר שנתיים קודם, למעשה מאז שהקבוצה הבטיחה הישארות במחזור סיום רצחני מול נתניה. ב"ש טיפסה למעלה והייתה רלוונטית במאבקי הצמרת, אבל בכל פעם שהגיעה לבלומפילד - עשתה במכנסיים. במחזור ה-15 היא הגיעה שוב ליפו, אחרי שבסיבוב הראשון הפסידה למכבי ת"א "בבית" (טדי) ופשוט נתנה הצגה. ברדה כבש כבר בדקה ה-2, מליקסון הקפיץ באמנות מעל ראיקוביץ' וגרם לאוהדים להתחיל להאמין. יש מצב שזה באמת יכול לקרות הפעם? ועוד איך.
7. ינואר מגמגם
בדרך כלל, קבוצות אלופות שהן לא דומיננטיות מדי ולא מבטיחות את התואר כבר בפברואר הקר, מגייסות אקסטרה השקעה בינואר שמשתלמת בסופו של דבר במאי. מכבי ת"א עשתה את זה עם ערן זהבי וראדה פריצה ב-2013, קרית שמונה צירפה את דויד סולארי שנה קודם ואם תרצו ללכת אחורה יותר אז תשאלו את יעקב שחר, שראה את איגביני יעקובו מנופף לו לשלום בנתב"ג ב-2003 והפסיד אליפות בעקבות כך בהפרש שערים. ב"ש ניסתה להתחזק והשקיעה כספים, אבל זה לא עבד. מוחמד גדיר לא הצליח להשתלב בהתקפה המשומנת, וובה בראון נתן שער גדול מול בני יהודה אבל לא יותר מדי חוץ מזה. תוסיפו לכל זה את העובדה שלב"ש יש רק ארבעה זרים ותבינו שהאליפות הזו שוברת סטיגמות לחלוטין.
8. ההדחה מגביע המדינה
אחרי עונה סדירה באמת חלומית, ברגעי המאני טיים הייתה הרגשה שב"ש נשברת, שהנה זה קורה שוב ועוד פעם הקבוצה חסרת המסורת והניסיון במעמדים המלחיצים נופלת מהרגליים. הקבוצה של בכר סיימה ארבעה משחקי בית רצופים בתיקו ואם זה לא מספיק, אז גם נאלצה להתמודד עם הדחה כואבת בחצי גמר הגביע מול מכבי חיפה. האדומים אפילו לא היו קיימים על הדשא והכי קל היה פשוט להישבר ולהפסיד גם את תואר האליפות, אבל זה לא קרה. בכר התעשת, הפשיל שרוולים והרים את השחקנים שלו מהקרשים. זה עבד.
9. התיקו בבלומפילד
בהמשך לסעיף מס' 6, ב"ש הגיעה שוב לבלומפילד, הפעם במסגרת הפלייאוף. היא שיחקה תחת לחץ אטומי וידעה שהפסד יחזיר את הצהובים למקום הראשון, אבל שוב פעם היא לא הפסידה. עונה בה הפועל ב"ש לא מפסידה פעמיים למכבי ת"א לבלומפילד חייבת להסתיים עם משהו ביד.
10. מחזור 34
בין כל הניצחונות הרבים העונה ועוד לפני המשחק מול סכנין הערב, מה שחרט בסופו של דבר את השם של הפועל ב"ש על הצלחת היה הניצחון על בית"ר ירושלים. על הנייר, האדומים במשחק לא קל מול קבוצה שרצתה לפצות את הקהל שלה על התבוסה לסכנין, בזמן שמכבי ת"א אמורה לשייט מול רעננה שכבר מזמן נראית מחוץ ללופ. בפועל מה שיצא ממחזור 34 הוא פער 5 נק' כשנותרו רק 6 אפשריות. חברים, מכבי חיפה אולי גרמה לקצת דפיקות לב אצל האדומים, אבל בינינו - הפועל ב"ש הייתה אלופה כבר באותו ערב מול בית"ר... ובצדק.
11. ככה לוקחים אליפות - 1:3 על סכנין
דיברו על הספורטיביות של החבורה של אבוקסיס, שאלו אם האדומים יצליחו לעמוד בלחץ, האוהדים חששו מנאחס. אבל יותר מהכל, ב"ש הוכיחה שהיא אלופה במחזור הסיום, כשאין לה ברירה אלא לנצח. זה התחיל עם פיגור מוקדם שהעלה עוד יותר את מפלס הלחץ, אך השחקנים של ברק בכר הוכיחו אופי וגם ווינריות עם מהפך גדול שהצית את החגיגות באצטדיון טרנר. הפועל ב"ש אלופה!
