"כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (הגדה של פסח).
הטוב: דייגו סימאונה
מאמן אתלטיקו מדריד הוא הטוב האולטימטיבי, ממנו אנחנו נהנים להתפנק, להתפנק ולהתפנק. צ'ולו לקח קבוצה שתגית הלוזרית הנצחית הודבק לה יותר מאשר למצחו של פטריק יואינג והפך אותה למודל של הצלחה. גם אם נשים בצד את הזכיה בליגה הספרדית, בליגה האירופית ואת גמר האלופות, אתלטיקו תחת סימאונה הפכה את הוויסנטה קלדרון לסוג של בית משפט. אתה יודע איך אתה נכנס, אבל אתה אף פעם לא יודע איך תצא.
מה שיותר מרשים אצל סימאונה הוא חוסר ההתבססות על יכולת של שחקנים בודדים, גדולים עד כמה שיהיו. דווקא לאחר עזיבתם של פורלאן ואגוארו, מעמודי התווך של הקבוצה שנחשבה עד אז בינונית, החל לככב במדיה פלקאו. כשאל-טיגרה עזב לכסף הגדול של מונאקו ושם כנראה קבורים עד היום שאריות הקריירה שלו, סימאונה לא התרגש. בעונה שלאחר מכן החל לככב במדי הקולצ'ונרוס חלוץ נוסף שהפך בן לילה לכוכב, בשם דייגו קוסטה. וגם כשהוא עזב לא השתנה דבר. תשאלו את אנטואן גריזמן. כנ"ל לגבי עזיבת קורטואה וארדה טוראן. המכונה המשומנת של סימאונה אפילו לא חרקה. ובזה כוחו של מאמן.
הרע: פפ גווארדיולה
אין לי בעיה עם יוהרה. כריסטיאנו רונאלדו יכול להיות יהיר מכאן ועד ליסבון אבל כשהוא עונה עם שלושה שערים במאני טיים של המאני טיים, מותר לו. יש שאומרים על ז'וזה מוריניו שהוא מדבר יותר מדי. מתפלסף, שחצן, תופס תחת. לכל אחד מותר לדבר, אבל לא לכל אחד צריך להקשיב. ביום שפפ גווארדיולה ייקח אליפות אירופה עם פורטו, אפסיק לומר שהמלך הוא עירום. אבל זה כנראה, לא יקרה לעולם.
בואו נפרוט את הקריירה של פפ לחלקים ממנה היא עשויה. זכייה בכל תואר אפשרי עם קבוצה בה משחק השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים בשיא הקריירה שלו, מחוזק בשני קשרים מהטובים בכל הזמנים בשיא הקריירה שלהם (צ'אבי ואינייסטה). אם זה מה ששם אותו בשורה אחת עם בכירי המאמנים בעולם ואף מעליהם, אז גם לואיס אנריקה צריך להיות שם. אבל הוא לא. ובניגוד לקבוצה של סימאונה, ברגע שמסי לא פוגע או מנוטרל, הקבוצה מודחת מליגת האלופות.
ומה עשה פפ לאחר עידן ברצלונה? הלך לקבוצה עתירת כוכבים נוספת. לאן הגיע איתה? השפלה מול ריאל מדריד בחצי גמר הצ'מפיונס ומיני השפלה בחצי גמר הצ'מפיונס שנה לאחר מכן מול ברצלונה. לקחת אליפות בבונדסליגה עם באיירן מינכן זה כמו לקחת אליפות עם מכבי ת"א בכדורסל בשנות ה-70, צריך ממש להתאמץ בשביל שזה לא יקרה. וכעת תשאלו את עצמכם ותענו בכנות, עם סגל השחקנים של באיירן מינכן, רן בן שמעון לוקח אליפות בגרמניה? סביר להניח שכן. אבל אם גווארדיולה ייקח צ'מפיונס עם פורטו או טוטנהאם לעולם לא נדע. כי פפ, יודע שהוא לא מסוגל. ולכן הבחירה הבאה שלו היא עוד מועדון פאר עתיר ממון וסגל נוצץ בו הוא יוכל להסוות את היותו מאמן שאין לאף אחד מושג מה הוא שווה באמת.
התם: זינאדין זידאן
מאמן ריאל מדריד הוא תעלומה. באופן אישי, זידאן השחקן שהכי אהבתי לראות משחק כדורגל. הוא פשוט הבין את המשחק בצורה הכי נכונה לטעמי. אז מדוע תם? כי זידאן הלך בדרך הנאיבית לפיה הרזומה שלו, מעמדו והידע המקצועי שלו יספיקו. וזה אף פעם לא מספיק. סימאונה אימן בראסינג קלוב ואסטודיאנטס לפני שקיבל את ריבר פלייט, וגם היא הייתה על הקרשים באותם זמנים. לקחת את ריאל מדריד על שלל כוכביה ותאריה זה הימור, וזידאן עשה את זה כי הוא יכול. כי השם שלו הולך לפניו. אבל מה יהיה אם ייכשל? ילך לאמן בבורדו או בקאן? אולי בלה קורוניה? ההימור של זידאן גדול מדי משום שכשלון בריאל יסיים, ככל הנראה, את קריירת האימון שלו. כי אם זידאן באמת רוצה לאמן ולא רק להיות זינאדין זידאן, הוא יהיה חייב להתחיל מלמטה.
וזה שאינו יודע לשאול: מנואל פלגריני
נו באמת, אתה לא מבין שזה לא בשבילך הרמות האלה? מריאל הודחת בבושת פנים, את מלאגה אמנם העלית על מפת הכדורגל האירופי לעונה אחת אבל הפסדת לדורטמונד ברבע גמר ליגת האלופות, אז אולי מספיק? נו בסדר, לקחת אליפויות וגביעים עם סן לורנסו וריבר ועם כל מיני קבוצות בליגה הצ'יליאנית. את מי זה מעניין? אפילו הבאת את ויאריאל לחצי גמר הצ'מפיונס, אז מה? די נו, אתה לא מספיק חתיך, לא כריזמטי ובוודאי שלא יכול להתחרות באוסף החולצות והעניבות של סימאונה ובטח ובטח שלא עם אוסף אפודות הסבא של פפ.
אתה באמת חושב שנקנה את זה? שאולי השועל הצ'יליאני הוותיק ובעל הניסיון העולה על שלושת הקודמים שהוזכרו כאן גם יחד, יגנוב לבסוף את ההצגה? וכל זאת לאחר שהרדמת את כולם עם אובדן האליפות במחזור השלישי באנגליה, אתה, מנואל, תצחק על כולם? עם דה-בריינה, שלא יודע למה אבל אחרי שנים מזכיר לי סוף-סוף, איכשהו, אולי, את זידאן, וסגל נוצץ שביום נתון (וזה כל מה שצריך כעת) יכול לנצח (בקלות) כל קבוצה בעולם? נו טוב. שיהיה. שויין. אתה יודע מה, מנואל? זה בסדר. כי גם אם לא, אל תדאג. לשנה הבאה הביאו במקומך מאמן אמיתי.
הכותב הנו מחבר הספר "האביר בן זונה"
