רון פוגל, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט יסקור בשבועות הקרובים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) וידרג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט שיזכה במקום הראשון. השבוע, הסרט שהגיע למקום השלישי: ימים של תהילה. שנת יציאה: 1986. במאי: דייויד אנספו.
בשנת 1954 זכה קבוצת הכדורסל של תיכון מילאן באליפות בתי הספר של אינדיאנה בכדורסל. מילאן הייתה עיירה שכוחת אל שמנתה כמה מאות בודדות של תושבים. למרות שקבוצת הכדורסל של התיכון הגיעה בשנה לשפני כן לחצי גמר אליפות בתי הספר של אינדיאנה, האליפות של 1954 נחשבת לדוגמא מובהקת למקרה דוד מול גוליית קלאסי ולכך שבספורט הכול יכול לקרות. הסרט, שנעשה בשנת 1986 על סמך סיפורה של אותה קבוצת כדורסל ונקרא "הוזיירס" (או בתרגום קלוקל לעברית "ימים של תהילה"), נחשב בעיני רבים לסרט הספורט הטוב ביותר בכל הזמנים ובעיני הוא הסרט הטוב ביותר שנעשה על כדורסל.
הבמאי דיוויד אנספו, יליד אינדיאנה, שינה מעט את הסיפור המקורי והעתיק את העלילה לעיירה הקטנה היקורי. אנספו - שימשיך ויביים קלאסיקות ספורט כ"רודי" המעולה על הבחור שרק רוצה לשחק פוטבול - יודע לשלב בין דמויות מורכבות, עלילה סוחפת ובעיקר יודע לצלם קטעי ספורט בהילוך איטי, מרחוק ומקרוב והצופה חש שהוא חלק מההתרחשות. בזכות הטון המינימליסטי של אנספו כל הסרט זועק אותנטיות והקאסט המעולה רק תורם להרגשה זו. "הוזיירס"(הכינוי לבן אינדיאנה) הוא אות ומופת לסרט שמצליח להפנט את הצופה בלי שהצופה יחוש בכך (בניגוד ל"קרטה קיד" למשל, סרט שכולו מניפולציה שהצופה חש בה בכל צילום וצילום).
ג'ין הקמן מגדולי שחקני האופי של הוליווד בכל הזמנים הוא המאמן המסתורי שמגיע להיקורי לאחר שהמאמן הקודם של קבוצת הכדורסל של התיכון הולך לעולמו. בהמשך יתברר כי הוא אימן בעבר את אלופי התיכונים של ניו יורק אבל הושעה אחרי שהכה את הכוכב הראשי שלו (ממש כמו מאמנה האגדי של אוניברסיטת אינדיאנה, בובי נייט שהיה ידוע באלימות שהפגין כלפי שחקניו).
בהיקורי הוא מוצא אפס מוטיבציה מצד תלמידי התיכון וכוכב כדורסל גדול שפרש בעקבות מות מאמנו האהוב. עוזרת המנהל (ברברה הרשי המצוינת) מנסה לשים לו רגליים וממש כמו ב"אורות יום שישי" כל בני העיירה חושבים שהם יודעים לאמן יותר טוב ממנו. מנקודה נמוכה זו ואחרי שרק שישה בחורים מגיעים לאימוני הקבוצה מתחיל המאמן את דרכו הארוכה למעלה ואחרי כמה הפסדים בפתיחת העונה ובעקבות חזרתו של הכוכב הגדול מפרישה, הקבוצה משתפרת ועולה על מסלול הניצחונות. לפני כל משחק זוכה המאמן לעצות משיכור העיירה שהיה בעברו שחקן כדורסל. המאמן מחליט למנות את שחקן העבר לעוזר המאמן שלו ומרוויח עוד אדם מוכשר בצוות. דניס הופר כעוזר המאמן השתוי נותן את אחת מהופעותיו הטובות ביותר ומוסיף עוד נדבך מלא רגש לסרט.
כמו בכל סרטי הספורט הנוסחתיים הכול מתנקז לאליפות השנתית .כנגד כל הסיכויים ובליווי המוסיקה המרוממת נפש של ג'רי גולדסמיט, עולים ה"הוזיירס" שלב ועוד שלב עד שלהפתעת כל אמריקה הם מצליחים להגיע לגמר כנגד תיכון סאות בנד החזקים המשתפים שחקנים אפרו אמריקאים בקבוצה. באחת מהסצנות הידועות בסרטי הספורט, כשמגיעה הקבוצה למגרש באינדיאנפוליס שבו ישוחק הגמר, מבקש המאמן מהשחקנים למדוד את המרחק מהסל לרצפה ומאזור קליעת העונשין לסל. "אתם רואים" הוא אומר להם, "אלו בדיוק המידות כמו אצלנו והיקברי" והשחקנים מבינים כי אין מה להירתע מאולמות גדולים ומעמדים מרגשים.
סיקוונס הגמר הוא מהמרגשים שנעשו אי פעם. הגמר צולם באותו מגרש של אוניברסיטת בטלר שבו שיחקו כדורסלני מילאן ב-1954 דבר שמוסיף לאותנטיות. ההוזיירס מפגרים כל המשחק מול היריבים העדיפים ואז כבדרך נס משווים ונותרים עם הכדור האחרון. המאמן אוסף את הקבוצה ומתכנן תרגיל, אלא שאז כמעשה עדי גורדון, אומר הכוכב הגדול ג'ימי: "אני אקח את הזריקה", הוא מכדרר ומכדרר, מתרומם וסווש "רק רשת" בשנייה האחרונה. ההוזיירס הופכים לתיכון הקטן ביותר אי פעם באמריקה שזכה באליפות המדינה. נדמה שסלי ניצחון בשנייה האחרונה מסמלים את כל היופי והכאב במשחק הכדורסל. אין תסריט שיכול להשתוות לסיום שכזה (תשאלו את טייריס רייס או את יורגוס פרינטזיס או את דרק שארפ).
וכך נחקק לעד בספרי ההיסטוריה הסיפור המופלא של הבחורים הצנועים משום מקום באינדיאנה שבאו והפתיעו אומה שלמה.
