רון פוגל, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט יסקור בשבועות הקרובים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) וידרג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט המאושר שיזכה במקום הראשון. השבוע, הסרט שהגיע למקום החמישי: שדה החלומות. שנת יציאה: 1989. במאי: פיל אלדן רובינסון.
בחווה באיווה, בלב ליבה של אמריקה, גר ריי קינסלה (קווין קוסטנר). ריי מתחיל לשמוע קולות שאומרים לו "אם תבנה אותו, הוא יבוא" ובטוח שהוא מאבד את שפיותו. לאחר כמה חלומות שבהם נגלה אליו שחקנה האגדי של שיקאגו ווייט-סוקס, שו -לס ג'קסון, מבין ריי כי הוא אמור לבנות מגרש בייסבול שבו יוכל ג'קסון לחזור ולשחק יחד עם חבריו. בשנת 1919, באחת מפרשיות השוחד הידועות בתולדות אמריקה, הפסידו הווייט-סוקס בגמר האליפות וג'קסון ושבעה מחבריו שנמצאו אשמים בלקיחת שוחד הושעו לכל החיים. בשדה החלומות שריי יבנה יתוקן עוול היסטורי וחבורת המופלאים תוכל לשוב מן הקבר לחבוט ולמסור (כי בעיני אמריקה הם לא באמת חטאו, כוכבי הספורט הם כזכור קדושים).
לתדהמת משפחתו וחבריו בונה ריי במיטב כספו מגרש בייסבול בחצרו האחורית ולא עובר זמן רב עד שג'קסון וחבריו מגיחים מן התירס ומתחילים לשחק במגרש של ריי. סוף הסיפור? ממש לא. ריי ממשיך לשמוע קולות שגורמים לו לצאת למסע שבמהלכו יפגוש סופר מזדקן ונרגן שחלומו היה לשחק בייסבול (השחקן הנפלא ג'יימס ארל ג'ונס) וגם רופא שבעברו הספיק לשחק מעט בייסבול ופרש (ברט לנקסטר בתפקידו האחרון).
ריי חוזר לביתו עם הסופר והרופא ומתברר לו שהוא קרוב לפשיטת רגל והבנק לוחץ עליו לוותר על המגרש. ריי מתלבט ואז מביט בו הסופר הוותיק ונושא את הנאום המרגש ביותר שאני מכיר בכל סרטי הספורט. נאום שמסביר מדוע הבייסבול הוא בנפשה של האומה. אין מתאים מג'יימס ארל ג'ונס הגבוה והגאה לשאת נאום על אהבת המשחק ועל כך שאמריקה היא בעצם בייסבול ושחווית הצפייה במשחק מקרבת משפחות ומחזירה אנשים לילדותם.
צפו בנאום המפורסם
ברור שאחרי נאום שכזה ריי לא מוכר את המגרש ומיד זוכה בתמורה - עוד שחקן צץ משדות התירס והפעם זהו אביו של ריי. האב שואל את ריי את מה ששאל גם שו-לס ג'קסון כשהגיע למגרש: "האם כאן זה גן עדן?" וריי עונה לו את אותה תשובה "לא, כאן זו איווה". בלב ליבה של אמריקה כדי להגיע לשלמות כל מה שצריך זה רק מחבט, כדור ואנשים שמשחקים בייסבול. לקראת שקיעה, ריי סוגר את המעגל ומשחק שוב עם אביו. מגרש החלומות איחד את המשפחה, תיקן עוול היסטורי ועשה לצופה טוב בלב לשעה ומחצה.
