ההפסד בבוסניה מצטרף לרשימת האכזבות של נבחרת ישראל. שוב עלינו למשחק חוץ עם מטרה אחת ומחשבה אחת – איך לא להפסיד במשחק – וכשזו הגישה, קשה מאוד לנצח, כל נבחרת, בכל מגרש, בטח ובטח את בוסניה בחוץ. אז למה אנחנו לא עולים לכר הדשא במטרה לנצח ולהשיג שלוש נקודות?
עם כל הכבוד לאלי גוטמן, מאמן נבחרת ישראל כל הזמן משדר הגנה, וככה זה גם נראה על הדשא. בכל שלב השחקנים חושבים רק איך לא להפסיד, מפחדים להתקיף, ואז גם כשהם עולים ליתרון הם מבולבלים ומבוהלים ומיד סופגים. אם רק היינו מעזים יותר, מביאים את הגאווה הלאומית למגרש, אולי אז היה סיכוי. אבל ככה – זה פשוט לא אפשרי.
בכלל, נושא ערן זהבי בעייתי במיוחד. למה אלי גוטמן החליט לעלות עם כוכב מכבי תל אביב כחלוץ מדומה, כשכבר הוכח שהוא לא לגמרי מתאים לתפקיד ויש עמדה במגרש שמתאימה לו הרבה יותר. במשך עונה שלמה ירדנו על פאקו אייסטראן שהוא משחק עם זהבי כחלוץ במכבי ת"א, ובסוף בא מאמן הנבחרת – אלי גוטמן – חוזר על אותה טעות ועושה את אותו הדבר בדיוק.
עד סוף הקמפיין נחזיק אצבעות לנבחרת ונקווה שהיא תצליח לסיים במקום השלישי, ואולי משם תעפיל ליורו בצרפת. למרות שעכשיו זה נראה כמו חלום רחוק במיוחד.
