, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט יסקור בשבועות הקרובים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) וידרג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט המאושר שיזכה במקום הראשון. השבוע, הסרט הרביעי בפרוייקט, שהגיע למקום השביעי: שחקי אותה כמו בקהאם. שנת יציאה: 2002. במאית: גונדר צ'דהה.
90 אחוז מסרטי הספורט מופקים בארצות הברית - שם הכדורגל עדיין משתרך הרחק מאחור אחרי הבייסבול, הפוטבול והכדורסל. זאת הסיבה שלמרות היותו הספורט הפופולארי בעולם, סרטים על כדורגל הם זן נדיר באופן יחסי. "שחקי אותה כמו בקהאם", הוא הסרט הקליל ביותר מבין סרטי הספורט שמופיעים בסדרת הכתבות שלי, אולם הוא עדיין מספק הנאה צרופה לצופה ומצליח לייצר תובנה או שתיים על מגדר, הגירה ומסורת מול קידמה בחברה המודרנית.
ג'סמינדה (השחקנית ההודית בריטית המוכשרת פרמידר נגרה) חיה בפרברי לונדון עם משפחתה ממוצא הודי. בעוד שאמה חולמת על היום שג'סמינדה תמצא בחור מבית הודי טוב ותתחתן איתו, ג'סמינדה חולמת להיות כוכבת כדורגל כמו דיוויד בקהאם אלילה. היא מקפיצה כדור בחדרה בסתר ובכל הזדמנות משחקת בפארק עם בני הקהילה ההודית.
ג'סמינדה מוזמנת לשחק בקבוצת בנות מקומית שמונהגת על ידי ג'ולס החיננית (קירה נייטלי בת ה-17 שטורפת את המסך וגם מפגינה ביצועי כדורגל בכלל לא רעים). מעבר לעובדה שהיא - רחמנא לצלן -צריכה לשחק במכנס קצר, לקבוצה יש מאמן זכר והוריה של ג'סמינדה מוטרדים מה"תרבות הרעה" שביתם יוצאת אליה. אביה (בגילומו של אחד מגדולי השחקנים ממוצא הודי בזמננו –אנופם קר) מספר לבתו כי ניסיונו לשחק קריקט באנגליה נכשל בגלל גזענות בריטית והוא חושש מגורל דומה עבורה.
צפו בטריילר לסרט:
הילדה נקרעת בין רצון משפחתה שתיצמד למסורת ההודית, תשב בבית עם סארי ותכין צ'פטי, לבין שאיפותיה לשחק בקבוצה מקצוענית. שיא ההתלבטות מגיעה כשביום חתונת אחותה אמורה הכדורגלנית המחוננת להתמודד במשחק האליפות. הסרט מגיע לשיא בלתי נשכח כשג'סמינדה פושטת בחתונה את הסארי דוהרת למגרש הכדורגל ומצליחה להספיק למחצית השנייה שבה היא בועטת כמו בקהאם בעיטת עונשין מסובבת שמנצחת את המשחק ומביאה אותה לקבלת מלגת לימוד באוניברסיטה אמריקאית (השם המקורי של הסרט הוא "סובבי אותו כמו בקהאם").
לפני בעיטת העונשין המכריעה מדמה ג'סמינדה את החומה למשפחתה שמנסה לחסום אותה מלמלא את שאיפותיה, וכך בהילוך איטי ובליווי שירתו של פבארוטי הזועק "ניצחון, ניצחון" (צריך לראות כדי להאמין) נועצת הבחורה ההודית הקטנה את הכדור בחיבורים.
כדורגל תמיד היווה אפיק מהיר למוביליות חברתית ולהשתלבות של קבוצות מהגרים בחברה. כשנבחרת צרפת זכתה בגביע העולמי ב-1998, למעלה ממחצית שחקני ההרכב היו בני מהגרים, כולל הקפטן האלג'יראי במקור זינאדין זידאן. מה שיפה ב"שחקי אותה" היא העובדה שבהפוך על הפוך דווקא ההורים השמרנים של הגיבורה מנסים למנוע ממנה את התהליך של השתלבות בחברה הבריטית. השתלבות שהיא משיגה בזכות הכדורגל שאינו מבדיל בין גזע ולאום.
החלטת הבמאית להתמקד בצד הנשי של ספורט הנחשב גברי מזכירה את סרט הבייסבול "ליגה משלהן" על ליגת הבייסבול לנשים ואת הסרט הקוריאני הנהדר "המשחק של חייהן" על נבחרת הכדוריד האולימפית של בנות דרום קוריאה. טוב שנעשים סרטי ספורט לא רק על גברים מכיוון שהעיסוק בענפים השונים אינו חד מיני. כל הבנות המופיעות בסרט עברו אימוני כדורגל מפרכים במשך חודשים כשהבמאית מנסה ומצליחה ליצור תחושה כי הן שחקניות מנוסות. הצילום המהיר מגובה הדשא של הכדרורים, הגליצ'ים והבעיטות מייצר סרט אנרגטי וכיפי שזורם בקלילות מתחילתו ועד סופו כשבשדה התעופה בדרכה לאמריקה מבחינה הגיבורה בבקהאם ואשתו. ג'סמינה הפכה ממעריצת כדורגל לשחקנית לגיטימית.
צפו במאחורי הקלעים של הסרט:
