כשל שוק הוא מונח בכלכלה המתאר מצב בו בניגוד להנחת היסוד של כלכלת שוק, לפיה כוחות השוק ומנגנוני ההיצע והביקוש יובילו בהכרח להקצאת המשאבים היעילה ביותר, הם לא. ובעברית, אדם מעוניין לרכוש פיתה בשקל, אדם אחר מעוניין למכור פיתה בשקל, אבל מסיבה כזו או אחרת זה פשוט לא קורה. לפני שנים רבות, חיבור של פיני גרשון ומכבי תל אביב נשמע הזוי. אדם שהעלה רעיון זה על שפתותיו היה נתפס כתמהוני ונשלח מיד להסתכלות. אין סיכוי שזה יצליח, זה שמן ומים, זה ממש רעיון גרוע.
מאז עזיבתו של דיוויד בלאט מכבי מחפשת מאמן. מישהו עם ידע, עם ניסיון, שהיה ברמות הכי גבוהות ושלא רועדות לא הפיקות בברכיים בחניה של יד אליהו לשמע נהמותיהם של עשרת אלפים אנשים עם בגדים צהובים. כמו 'האלכימאי' של פאולו קואלו, הם נסעו עד סוף העולם בחיפוש אחר מאמן, כשלמעשה הכל נמצא תחת אפם.
האמת שבהתחלה הם ניסו לחפש תחת אפם. אלא שעבור ארז אדלשטיין, פרוספקט נהדר להיות מאמן אירופאי ברמה הגבוהה ביותר, לבישת הגופיה הצהובה שקולה לעבודה אצל לוציפר בכבודו ובעצמו, לפיני כבר לא ממש בא להשתטח על הפרקט וחוץ מזה אומרים שהוא ומכבי כבר לא, ובלאט כבר לא מדבר עברית. אז ישבו מועצבת חכמי מכבי, וניסו 'לבנות מאמן לשנים הבאות'. שזה באמת רעיון נחמד, אבל הוא פשוט לא עובד במקום בו מושגים כמו זמן ואורך רוח אזלו מזמן מן המדפים. אזלו? שמעון מזרחי אפילו לא יודע באיזו אות להתחיל לאיית אותם.
הרומן של צביקה שרף ומכבי תל אביב רב שנים, פתלתל, וידע עליות תלולות ומדרונות חלקלקים. אבל צביקה מכיר את המערכת במכבי אולי טוב יותר מכל אדם אחר. מעבר לכך ולהיותו של צביקה אדם שנושם וחולם כדורסל בכל רמ"ח איבריו, בעל כל ניסיון אירופי אפשרי, שהיה וראה הכל, צביקה של פעם הוא לא צביקה של היום. האיש חם המזג, הקצר לתקשורת, בעל קיסם הזהב בפה, מתגלה כבעל לב ענק שהוסתר תחת מדי הרס"ר במשך יותר מדי שנים.
בהיעדרו של רלף ז"ל ולאחר קדנציה נוספת וטובה בנבחרת ישראל, צביקה הוא ככל הנראה האב התורן של הכדורסל הישראלי, שמצד אחד מתבדח עם התקשורת ומצד אחר מזיל דמעה כשהוא מדבר על נכדיו. הרס"ר, בוגר ושקול מאי פעם. ולצקצקני הלשון שלמעט טיולים עם הכלב לא הוליכו מעודם דבר לשום מקום, אך מבטלים בנקל בעודם ישובים על ספה כי 'האיש לא מסוגל לנצח גמרים', אזכיר את זכייתו בגביע אירופה למחזיקות גביע עם אריס סלוניקי, משהו כמו גביע אופ"א לשעבר של הכדורסל, עשר אליפויות ושישה גביעים עם מכבי תל אביב, וגביע רוסיה עם סנט פטרסבורג.
אין ולא יהיה סיום רומנטי יותר לסיפור מלא התהפוכות של צביקה שרף ומכבי תל אביב מאשר זכייה של צביקה עם מכבי ביורוליג. וזה אפשרי. בשביל שזה יקרה מכבי צריכה להחתים את צביקה לחוזה ארוך טווח ולתת לו לא רק את המפתחות, אלא את כל הצרור. קל וחומר בתקופה רעועה שכזו, בה כל החלטה שמנסה להיות טובה מתפוצצת להנהלת מכבי בפרצוף. תנו לצביקה לנהל, תנו לו את הכסף להביא שחקנים כמו שאראס ופארקר, תנו לו את הזמן ואת הכבוד הראוי ותראו שצביקה ייתן לכם את הלב.
ב-2011 באיירן מינכן החזירו את יופ היינקס בעודו בן 66 לעמדת מאמן הקבוצה לאחר 20 שנות היעדרות מהמועדון. בדומה לצביקה, שבשנים האחרונות אימן קבוצות בלתי זוהרות בלשון המעטה, דוגמת ראשון לציון ואשדוד, גם היינקס אימן לפני חזרתו לבאיירן את בילבאו, בורוסיה מנשנגלדבאך ולברקוזן ולא הביא אותן לשום דבר משמעותי. אבל אז למישהו בבאיירן נדלקה נורה, את הסוף כולנו מכירים. אם היינקס הביא לבאיירן את גביע אירופה בגיל 68, גם צביקה יכול.
