"מה יש היום, ריאל שאלקה?“, שאלתי חבר בהודעת סמס באמצע היום, "איזה שעמום"
"כן, בטח יקרעו אותם"
"מתי ברצלונה, שבוע הבא?".
בשעה תשע וארבעים, ממש עשיתי לעצמי טובה שזפזפתי לערוץ 55. כן, אפילו ויתרתי על ההקדמה. סליחה, מודי. אבל באמת, מה מעניין אותי עכשיו ההרכב של שאלקה? פורטו-באזל? אין מצב, מעדיף לראות משחק אימון של ריאל מדריד. לא נורא, לפחות ברבע הגמר יהיה מעניין. רק לא מונאקו-לברקוזן.
עשרים ושש שעות בדיוק לאחר מכן, כולל הארכה, התעוררתי סופית מנמנומי האפאטיות שבצבצו לאחר ההגרלה של ריאל ובאיירן. ליגת האלופות הוכיחה בפעם המי יודע כמה שמישהו שם למעלה כותב את התסריט. תסריט כל כך לא אמין, שלא ברור איך התסריטאי עדיין מחזיק בתפקידו.
מילא שפריז סן-ז'רמן שיחקה תשעים דקות בלי השחקן הכי חשוב שלה ואחד החלוצים המסוכנים בעולם, את זה אני עוד אוכל. אבל שמכל השחקנים דווקא דוויד לואיז יכבוש את השער מול הקבוצה והמאמן שויתרו עליו בקיץ? נו באמת. הוא עדיין לא התאושש מהשביעייה שמקועקעת לו על הגב מהקיץ האחרון. הוא לעולם לא יתאושש ממנה. אוקיי, אז הם הצליחו להגיע להארכה אבל פה זה יגמר. הנה, דרוגבה נכנס. את הסוף הזה כולנו כבר מכירים. לעוס מדי, על סף ההוליוודי. כמה פעמים הוא כבר עשה את זה? תסריט לא אמין בעליל.
בדקה ה-114 החלטתי שצריך לפטר גם את הבמאי. איך אתה מראה לנו דבר כזה? הגיבור הטראגי שגרם לפנדל ההזוי כובש את שער הניצחון? נו, באמת! וכל זה קורה בשעתה הקשה של צרפת שאך לפני פחות מיומיים שכלה שלושה מבניה ואיתה הפסיד כל עולם הספורט?
אלא שלוראן בלאן ודי-מטאו דאגו להעיר את כל מי שעדיין ישן או חשב שזה סרט. מי שפיטרה את אחד המאמנים המבטיחים בעולם שזכה בגיל 41 בליגת האלופות, מגיע לה שתודח בצורה 'מיוחדת' בשמינית הגמר. מי שמסיבות לא מקצועיות לא משחק עם השוער הטוב ביותר שיש לו בסגל, ראוי שיספוג רביעייה בבית ויתעורר לפני שיהיה מאוחר.
קסיאס הוא אולי אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים אבל כבר שלוש שנים שהוא מעבר לשיא. יותר מדי שערים לא מחויבי המציאות, קבוצה עם השאיפות של ריאל מדריד פשוט לא יכולה להרשות לעצמה את זה. בשביל מה הבאתם את קיילור נאבאס, בשביל להתעקש על סמלים שכבר לפני שנתיים מוריניו שלעולם לא יחבל בפרומיל אחוז של הצלחת קבוצתו ולו מפני שיקולי אגו הושיב אותו על הספסל בקול תרועה רמה? תחשבו מה היה קורה אם לגווארדיולה לא היה נעים להעביר בזמנו את השרביט מרונאלדיניו לדור העתיד?
אפרופו שוערים, במשחק השני שיחק השוער הטוב בעולם כיום. ושלא יספרו לי סיפורים על מנואל נוייר. בגיל 22, טיבו קורטואה נראה כמו מוטציה של שמייכל ו-ואן דר סר. למעט שוערה של סאות'האמפון, הוא ספג הכי מעט שערים בליגה האנגלית העונה, והרבה בזכותו צ'לסי נמצאת במקום הראשון בליגה הקשה ביותר באירופה נכון להיום. אבל גם הופעה אדירה שלו לא יכלה לרוח הנושבת בערב כזה בליגת האלופות ומחליקה את הכדור של טיאגו סילבה חמישה מילימטרים מעל קצה הכפפה שלו.
כי ליגת האלופות רצתה ולו ללילה קסום אחד להזכיר לנו שבכל יום נתון היא יכולה לנפק חלומות. גם אם זה לא חצי הגמר, גם אם זה לא הסופר-קלאסיקו, גם אם זו שאלקה. ויום כזה, אף ליצן בשחור לא יכול להרוס עם כרטיס אדום מגוחך. אם אצלנו מרחיקים את שמואלביץ' לשבועיים את השופט הזה צריך להגלות לחודשיים לסיביר, נראה לך שאתה לוקח לנו את איבהימוביץ' במשחק כזה בדקה שלושים?!
שושן פורים הגיע באיחור של שבוע אל ליגת האלופות ועיר האורות הדומעת תארח לפחות עוד קרב אדיר אחד העונה, כשבצ'לסי שרק בתחילת השבע דהרה במרץ לכל התארים לאחר ניצחון חוץ על ווסטהאם, ינסו להבין מאיפה נפלו עליהם קאבאני, פאסטורה, וראטי הנהדר ויתר הלוחמים האמיצים שינסו לעשות השנה סוף-סוף את עליית המדרגה המתבקשת ולהביא תואר לקטאר, אחרי שזו נכשלה בלרכוש אותו ב'מבצע לחג כולל אוהדים' באליפות העולם האחרונה בכדור-יד. אבל לי כל זה לא משנה. בינינו, לא מגיע לנו עוד קצת זלאטן?
