ברוכים הבאים ליורוליג. לו היינו רואים יותר משחקים בין מכבי תל אביב למועדונים הגדולים כמו צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד, ברצלונה, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס היינו מקבלים יורוליג איכותי יותר. לא אחת טענו שיש קבוצות חלשות במפעל ומבלי לפגוע באף קבוצה - גם אם היא מוליכה את הליגה במדינתה – בסופו של דבר הקהל צמא לראות מאבקים כאלה על חשבון הרצון להגדיל את כמות המשחקים ולעשות סיבובי הרצה. זה היה משחק אמיתי. אין סלים קלים, צריך לעבוד קשה משני צדי המגרש ויש שכר לעמל העבודה הקבוצתית - הן בהגנה והן ביצירת מצבי קליעה נגד הגנות פיזיות, מנוסות ומתואמות. או, שאז הכישרון בא לידי ביטוי (ג'רמי פארגו).
לפני הטופ 16 היה ברור שמכבי תצטרך לשפר אספקטים בתלכיד הקבוצתי כדי להגיע לשלבים הסופיים, והיום – אחרי 3 משחקים – אפשר להגיד שהעבודה שצוות האימון עשה, היא ברמה גבוהה. ישנו שיפור דרסטי בהגנה. מזמן לא ראינו את מכבי נגד יריב שכזה, במחויבות הגנתית עם לחץ על הכדור, הגבלת כמות הזריקות ליריבה, הורדת כמות הזריקות בחלקים מסויימים וסגירה של הצבע. הכל מתחיל מאגרסיביות ומאינטנסיביות. שפצור והתאמה של תרגילי התקפה, לדוגמא: אנחנו לא רואים את רנדל מסתובב סביב קשת השלוש אלא בגב ההגנה בעמדות אפקטיביות עבורו. ואם דיברנו בשלב המוקדם על ציר רנדל-סמית', עכשיו אנחנו מקבלים את שתי העמדות החשובות, שהתרענו עליהן, רכז וסנטר – עם פארגו וסופו כמו שציפו וחיכו כל העונה.
החמישיה של מכבי נושאת ברוב הנטל כשמי שמאחד את כל הקצוות הוא דווקא הצבר הבודד יוגב אוחיון, שמשחק ההגנה שלו בכל איזורי המגרש צריך להיות אור לכל שחקן ישראלי. מלחץ על הכדור, דרך שבירת חסימות פיק-אנד-רול בכוחות עצמו כשזה מבוצע עם סנטרים, או חילופים כשמדובר בפורוורדים הרכים של ברצלונה, מאבק על מיקום שלא היה מבייש את רנדל ולקינוח שתי חסימות ענקיות בדקות האחרונות על הוארטס והזוניה.
מה שכן, מכבי תהיה חייבת בהמשך הדרך לקבל תפוקה יותר גדולה מהספסל ואם ביום בהיר כבר אפשר לראות את סדרות ההצלבה או הפיינל פור - שם סדר המשחקים לעיתים תוך 48 שעות - מכבי לא תוכל לקבל תרומה של נקודה מהיינס, שלשה מקרית מלינהארט ו-0 מטיוס ולנדסברג. דווקא ג'ו אלכסנדר נתן לגודס בטחון בכך שהוא רוצה, מחוייב ומבין. לראייה, בדקה האחרונה מכבי סמכה עליו והכניסה אותו להתקפה – למרות שלפני יומיים נטען שהוא לא מחובר. זה מראה שמאמן מקבל בטחון מהשחקן, ולא תמיד להיפך. הפורוורד נכנס, עשה פעולות טובות ונתן לגודס בטחון לשים אותו על הפרקט.
עקב האכילס של מכבי, כמו בדרבי נגד הפועל ובמשחק מול פאו, נשאר הרבע האחרון. שוב מכבי לא ידעה לגמור את המשחק ביתרון 10 – 56:66 לצהובים - כשהיריב על הקרשים ומכבי ביצעה אפילו עוד עצירה. בעשר ההתקפות האחרונות מכבי לא קלעה סל שדה והשיגה רק שתי נקודות וזה מתכון להפסיד משחק וללכת לנבור בווידאו שעות שמגדילות את סף התסכול ותחושת הפספוס. כיף לתקן דברים, ורצוי לתקן אותם עכשיו, כשמנצחים. במה דברים אמורים? אלו המהלכים של מכבי באותן דקות: בידוד לפארגו מהאמצע, גב לסל לפארגו באותיות (שם שרקו 3 שניות לטיוס), איבוד כדור של פארגו בנסיון לאלי-הופ לטיוס, דווין סמית' החטאה מחצי מרחק, פארגו עוד החטאה, במהלך הבא סופו נשלח לקו והחטיא פעמיים, רנדל בבידוד מהקשת על יד שמאל נחסם, עד שדווין סמית' שבר את הבצורת בשתי קליעות מהקו. ואז הגיעו שני איבודי הכדור הקריטיים של יוגב וסמית' שסגרו 10 התקפות ללא סל שדה.
מכבי צריכה לדעת לשחקן את המשחק נכון בזמן אמת, בכדי לא לאבד יתרונות – וכאן יש לנו דוגמא מה קרה מהלך אחרי מהלך – חשוב לדעת לגמור משחקים, לשחק על היתרונות ולא על האינסטינקט. בין אם ביכולת אישית ובין אם בעבודה קבוצתית.
ולסיום, מאמן כדורסל נדרש - פיני גרשון שינן לנו את זה ערב-ערב - לכמות רבה של החלטות חשובות במהלך משחק, ובייחוד ברגעי לחץ. בוא ניקח לדוגמא כמה החלטות בדקה האחרונה, שאולי במבט לאחור, וכל אחד לפי שיטתו, היו משנות את תוצאת המשחק: דווקא אחרי שברצלונה צימקה ל-68:66 עם סל קל של טומיץ', בעצירה הראשונה, פסקוואל בחר לחזור בהרכב של 4 גארדים (סטורנסקי, ג'קסון, אברינאס והזוניה ביחד עם לאמפה), לכאורה הרכב נמוך שיספק עצירה הגנתית ואכן זה מה שקרה. בארסה הכריחה איבוד כדור ויציאה לפסק זמן. כאן שני המאמנים נדרשו להחלטות – הספרדי האם להישאר עם 4 נמוכים, עם ג'קסון שלא פגע כל המשחק, או ללכת להרכב גבוה עם טומיץ' ולאמפה. טומיץ' שקלע את הסל האחרון ומכבי לא הצליחה לעצור אותו, ולאמפה שניצח המון משחקים בפיק-אנד-פאפ, שמביא אותו לקליעת שלוש. האם להחזיר את הוארטס על חשבון סטורנסקי שלא היווה פקטור בהתקפה ולזכור לו חסד שבועי? הברזילאי ניצח בשבוע שעבר את פאו במו ידיו וקבר נגד מלאגה שתי שלשות גדולות בדרך לניצחון למרות משחק לא טוב.
גיא גודס, שבדרבי נתן הוראה לבצע עבירה כי במידה ויש שלשה או סל ועבירה הפסדת, ואתה רוצה את הכדור האחרון בבית שלך, החליט ללכת עם ההגנה - וזו הייתה החלטה נכונה כי ראינו שאחוזי ההצלחה בסיום היו 10 (התקפה אחת מוצלחת מתוך 10) כך שלסמוך על ההתקפה היה הימור גדול. כאן, מעבר להחלטות מהבית, דרוש חוש לניהול משחק.
ועכשיו, לסיפור הכדור האחרון. הוארטס לא על המגרש, הזוניה לוקח את הכדור ומתחיל את המהלך מאוחר. לאמפה מגיע לחסום לו פיק-אנד-רול, מכבי מבצעת חילוף הגנתי בין טיוס לסמית', אבל טעות בטכניקת הביצוע שלו השאירה את הפולני לבד מתחת לסל ורק הטיימינג, הנסיון וקור הרוח של סמית' השאיר את הניצחון בתל אביב. סמית' היה צריך לקבל בחילוף את לאמפה מתחת ולא מאחוריו. אכן מזל גדול.
