בטיסה נמוכה ומתחת לרדאר צומחת לנו אתלטית עם כישרון שעדיין לא הגיע לשיאו. אילנה קרטיש מייצגת את ישראל באחד הענפים הכי עתיקים של המשחקים האולימפיים, בגיל 23 ועם הצלחה חוזרת באליפות אירופה ייתכן ומדובר במדליה אפשרית כבר בריו בעוד שנתיים. לוחמת שפשטה את חליפת הג'ודו והחליטה לשים נעלי היאבקות - הכירו את אחת הספורטאיות היותר מבטיחות במדינה.
על קו ישראל-קנדה-אוקראינה, אילנה קרטיש מחלקת את זמנה בין זמן איכות קצר עם משפחתה בחיפה לבין לימודי חינוך גופני באוקראינה ומחנות אימונים אינטנסיביים בקנדה אשר מכינים אותה לסבבי תחרויות ברחבי הגלובוס בכדי להגיע צמרת עולם ההיאבקות. "המרחק מהמשפחה הינו הקושי האמיתי כאן ואני לא מאחלת זאת לאף ספורטאי", משתפת הלוחמת הצעירה.
התשתית בביתה הפכה לבסיס ההצלחה שלה כיום. "הורי עלו מברה"מ והתיישבו בחיפה. אבי היה מאמן נבחרת הנשים של מחוז סנט פטרסבורג בג'ודו ואותה תשוקה לספורט הדביקה אותי ואת אחי הגדול", מספרת קרטיש אשר כבר בגיל 5 לבשה חליפת ג'ודו ועלתה על המזרון כדי להעיף אנשים באוויר. לאחר הצלחה בשכבות הקדטים הוצע לאילנה להתאמן בהיאבקות. המעבר לאומנות אחרת לא היה כה דרסטי: "באופן טבעי מדובר בענפים מאוד דומים. לאחר כמה חודשי אימון נסעתי לתחרות בלטביה ולקחתי מדליה ללא אימונים רציניים. באותו רגע הבנתי שיש לי פונטציאל בהיאבקות יותר מאשר ג'ודו". הרקע בג'ודו אפילו נותן לה יתרון: "אני משלבת הטלות של ג'ודו במהלך הקרב, למורות שהיריבות שלי מודעות לסכנה אין ביכולתן לעצור אותי. עם השנים פיתחתי לעצמי סגנון מיוחד".
השלב הבא בעליה המטאורית היה לאחר אליפות העולם ב-2012 לאחר שמאמן קנדי בשם ויקטור זילברמן הזמין אותה למונטריאול לסדרת מבחנים במכון שלו והתוצאות לא איחרו להגיע: "3 חודשים לאחר שוויקטור החל לאמן אותי ניצחתי בתחרות מקומית בקנדה ובגמר פגשתי את אלופת העולם של אותה שנה. הניצחון הזה היה קריטי, זה היה כמו בקבוק שמפניה שנפתח והכל החל לזלוג החוצה כי הבנתי שאני מסוגלת להתחרות ברמות הכי גבוהות. הבנתי שעליתי על דרך המלך".
בטח שמעתם על ההחלטה מעוררת המחלוקת של הוועד האולימפי העולמי להסיר את ענף ההיאבקות מהמשחקים האולימפיים בטענה שארגון התחרויות ברחבי העולם לקו בחסר, גררו אי סדרים ואפילו נשמעו טענות שהענף מאבד לגיטימציה ותמיכה ציבורית. לאחר התערבות של אנשי מקצוע הוחלט לחלק מחדש את קטגוריות המשקל, מה שלא ממש משפיע על הנציגה הבכירה שלנו בתחום:"באליפות אירופה בשנה שעברה זכיתי במקום השני עד משקל 67 ק"ג. כעת לאחר החלוקה המחודשת אני מתחרה עד משקל 69 ק"ג ובאליפות אירופה השנה גם זכיתי בכסף. באופן אישי אני לא מרגישה הבדל, אין לי צורך לחתוך משקל ואני מרגישה חזקה בקטגוריה שלי".
לפני כשבוע אילנה הגיעה לפינלנד לאליפות אירופה בתחרות שמבחינתה הייתה רגע מכריע בקריירה שלה וברמת הביטחון שלה לייצג את ישראל ולהגיע לפודיום ברמה אולימפית: "בגמר פגשתי מתחרה רוסיה בשם נטליה וורובה, שהיא גם האלופה האולימפית מלונדון. מספרת המתאבקת ומוסיפה "במהלך הקרב הטלתי אותה כמו שאף אחת לא עשתה בעבר. כל הקהל עמד על הרגליים והריע לי. לאחר ההטלה אני ונטליה החלפנו מבטים וראיתי חשש בעיניים שלה. באותו רגע הבנתי שהיא אנושית וגם שאני מסוגלת להרבה יותר".
אז מה העתיד צופה לספורטאית כה מוכשרת שסוחפת את עולם ההיאבקות? "המטרה שלי היא לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה כאשר ריו זה התחנה הראשונה. לאחר אליפות אירופה בשבוע שעבר אני בטוחה שאני מסוגלת להתמודד ברמות האלו ואפילו לזכות במדליה". בהנחה שאילנה בת ה-23 אכן תייצג את המדינה בהצלחה בגיל 25 בריו ובהנחה המאוד אופטימית שהיא לא תסבול מפציעות מסובכות בהמשך הדרך אין זה מוגזם לומר שיש סיכוי טוב שמדובר בספורטאית שתוכל להתחרות עד גיל 35. משמעות העניין, תשמרו כרטיסים לטוקיו 2020 ובתסריט שמח גם למשחקים בשנת 2024.
