"בדיחה", "סכום מגוחך", "פארסה". כלל פרשני תבל עסקו בקיץ האחרון בתחרות סופרלטיבים לתיאור מכירת דויד וייה. מלך שערי נבחרת ספרד בכל הזמנים עבר לאתלטיקו מדריד, שהתחייבה לשלם לברצלונה 5.1 מיליון יורו בשלושה תשלומים – 2.1 מיליון מיידית, שניים נוספים כעבור שנה ומיליון אחרון אם "אל גואחה" יסיים את החוזה בן שלוש השנים בוויסנטה קלדרון. עסקה מביכה? כבר לא בטוח.
בשבוע שאחרי הסיכום עלו לא מעט תהיות: אם זה הסכום שמשולם על גדול כובשי ספרד וחלוץ שהוסט לכנף ועדיין סיפק 48 שערים ו-17 בישולים במדי בארסה, כמה שווים שחקנים כמו ארבלואה, בנזמה או אפילו אלכסיס סאנצ'ס? אחד האוהדים אף הגדיל להתמרמר כשקבע: "אם וייה שווה 5 מיליון, אז כשנמכור את פינטו נצטרך לשלם למועדון שייקח אותו". חצי שנה עברה מאז, ובינתיים קולות אחרים החלו להישמע.
הטענה המרכזית נגד המהלך נגעה לעובדה שברצלונה שילמה על וייה 40 מיליון יורו ומכרה אותו בזול, תוך התעלמות מופגנת ממתעניינות דוגמת ארסנל ואומדנים המייחסים לו שווי שוק של 12-14 מיליון יורו. "הפסדנו על העסקה 8.3 מיליון יורו", הודה סמנכ"ל הכספים חבייר פאוס, שדאג להבהיר כי הוא לא מתחרט על העסקה. איך זה ייתכן? כי המציאות תמיד מורכבת יותר מסכום יבש של מספרים.
"עזבתי את ברצלונה כדי שאוכל לחזור לנבחרת", גילה דויד וייה, שדחף בעצמו לביצוע המהלך. "לא שיחקתי כמו שהייתי רוצה. גם אם לא היה מונדיאל לפנינו, הייתי עוזב כדי לחזור ליהנות מהמשחק הזה. יש לי עוד הרבה שנים טובות לפניי ולא נהניתי".
"אל גואחה" הפך בקאמפ נואו משחקן מטרה וכוכב-על לעוד בורג במכונה הקבוצתית. לשם כך הוא נשלח לכנף, צעד שהרחיק אותו מהשער והכניס אותו לתחרות פנימית מול שחקנים צעירים ממנו כמו סאנצ'ס, פדרו או טייו. אחרי 250 שערים בקריירת המועדונים ובזמן שהנבחרת משוועת לחלוץ, המצב מרט את עצבי סבלנותו בזה אחר זה. זה פגע בבארסה, זה פגע בפיתוח מתחריו על העמדה.
חזרה למספרים. תקנות הפייר-פליי הפיננסי מאלצות את המועדונים לעמוד בכללים נוקשים בנוגע לרכש שחקנים. "לא ידענו אם הפער בין קנייתו למכירתו יחושב לנו על עונת 2012/13 או 2013/14", הודה פאוס, שהעדיף כמובן להיפטר בהקדם מההפסד. בצל הלחץ של השחקן ושיקולי הצוות המקצועי, סמנכ"ל הכספים אימץ גישה קצת שונה לנתח את העסקה.
"כל העולם הפך אובססיבי לגבי סכומי קניה", השיב פאוס לביקורות, והסביר: "מנקודת מבט כלכלית, אנחנו לא מתרגשים יותר מדי מעלויות העברה נקודתיות בגלל שהסיפור הרציני הוא המשכורות, שהן תשלומים קבועים. וייה הוא שחקן שהחזיק בשכר גבוה (כ-7 מיליון יורו לעונה – ד.ש) וההכנסה שלו גדלה מדי שנה, אלה סכומים שאי אפשר לחמוק מהם. יש עוד הוצאות על סוכנים, עלויות חתימה על חוזים ועוד. אז אנחנו נכניס 5 מיליון יורו שנוכל להשקיע בצעירים מבטיחים. בינואר וייה יכול היה לדבר עם מועדונים אחרים ובארסה לא הייתה רואה מזה סנט, אז זאת הייתה למעשה עסקה די טובה".
צורת החשיבה הזו הייתה תקפה גם בעסקאות קודמות שהיו שנויות במחלוקת. הבאת זלאטן איברהימוביץ' תמורת סמואל אטו וערימה של מזומנים, רכישתו ביוקר של דמיטרו צ'יגרינסקי ומכירתו עבור חופן פיסטוקים, קנייתו המתוקשרת של אלכסנדר חלב וסאגת שחרורו המדורגת. בכולן דובר על דם רע בחדר ההלבשה ועל משכורות שניתן לחסוך. במקרה וייה, בארסה לא בדיוק שקעה בבוץ פיננסי בעקבות עזיבתו. להיפך, היא דיווחה השנה על רווח שנתי של 32 מיליון יורו שנבע מגידול בלתי צפוי בהכנסות בשיעור 21 מיליון יורו מעל לתחזיות הראשוניות.
על המגרש, ברצלונה לא באמת נפגעה. ניימאר השתלב בצורה נהדרת על המשבצת, פדרו ואלכסיס סאנצ'ס הבקיעו כבר 11 שערי ליגה כל אחד וגם ססק פברגאס מספק את הסחורה בשלישיה הקדמית. בינתיים במדריד, דויד וייה חזר להיות שחקן הרכב קבוע בקבוצת צמרת והצליח לתרום 10 שערים ו-3 בישולים בכל המסגרות מעמדת החלוץ השני. הוא לא ממש מרשים, אבל עונה לדרישות של מאמנו דייגו סימאונה ועושה זאת עם מוטיבציה ובלב שלם.
"נכון שהמטרה הראשונה הייתה לעבור לפרמייר-ליג", גילה וייה המרוצה. "אבל אז הגיעה אתלטיקו ותוך שלושה ימים טיפלה בכל מה שאיש לא טיפל, במיוחד בעניינים האישיים". עכשיו, 5 חודשים לפני גביע העולם, גם ויסנטה דל בוסקה לא פוסל את זימונו לנבחרת. ומה לגבי בארסה? אולי בקאמפ נואו לא כל כך גרועים בעסקים כמו שנהוג לחשוב.
