ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד, באיירן מינכן, צ'לסי, ליברפול, מנצ'סטר סיטי, פאריס סן ז'רמן, יובנטוס, וויגאן אתלטיק. וויגאן?! וויגאן?? מה היא עושה ברשימה המכובדת הזו? איך היא הגיעה לכאן? איך אפשר בכלל להזכיר את שמה של הקבוצה הקטנה והצנועה הזו בנשימה אחת עם אריות היבשת?
בכן כן, וויגאן. ואכן כן, עם קורטוב של דימיון פראי והגזמה מחושבת אפשר גם אפשר לשבץ אותה בחוג הסילון הזה. לפחות כרגע, אפשר וגם מותר. יותר מכך – צריך. צריך להזכיר ולפאר ולהלל את מעללי וויגאן אתלטיק מהצ'מפיונשיפ, ובעיקר כדאי לעקוב מקרוב אחרי המשך מסעה וכיבוש יעדיה.
כי זאת שווה לדעת: היום תתייצב אותה נמושה באצטדיון וומבלי בחצי גמר הגביע האנגלי 2014, נגד ארסנל. ומי שמיד חושב שאין כאן כוחות, כלומר אין שום סיכוי לאנדרדוג אפילו לדגדג את התותחנים, כדאי שיחשוב שוב. כי וויגאן מגיעה אל הבמה המרכזית של הכדורגל האנגלי אחרי שהדיחה בזו אחר זו שלוש נציגות בכירות שלו מהפרמייר ליג – קריסטל פאלאס, קרדיף סיטי ו...מנצ'סטר סיטי. את האחרונה, אולי הקבוצה העשירה ביקום, היא אפילו הגדילה לעשות והעיפה בביתם של הטייקונים תפוחי הכיסים באצטדיון איתיחאד במנצ'סטר.
ובאמת, כך זה נראה מיד עם תום החגיגות ההן. כי בד בבד עם הזכיה הסנסציונית בגביע, וויגאן נאלצה להתמודד עם ענן אפור וכבד – ירידת ליגה. אחרי שמונה עונות רצופות בליגה הטובה בעולם, נכשלה מלחמת ההישרדות של לכלוכית, ובמאי שעבר נגזר עליה לקפל ציוד ולהחליף את הביקורים באולד טראפורד ובאנפילד, בגיחות לבורנמות ולייאוביל. לא זו בלבד, אלא שרוברטו מרטינס, המנג'ר המיומן שהוביל אותה לפסגות ולהגשמת חלומות, עזב בקיץ לטובת ג'וב ראוי באברטון הקלאסית, לקח עימו לגודיסון פארק שניים משחקני המפתח של וויגאן, וב-D.W. STADIUM נאלצו לחפש מחליף הולם ולהתפלל לטוב.
אואן קויל היה האיש שנכנס לנעלי מרטינס. המנג'ר הסקוטי/אירי הגיע אמנם עם רזומה עשיר יחסית וקבלות מסוימות מסט. ג'ונסטון, ברנלי ובולטון וונדררס, אבל המשרה בוויגאן כללה מצד אחד שיקום הריסות ומאידך יומרות הנסמכות על עבר קרוב, והיא היתה גדולה עליו בכמה מספרים. קויל נלחם נגד הסיכויים. הוא פתח אמנם את קמפיין הליגה האירופית הראשון בתולדות וויגאן בצורה נאה, אבל ככל שהמירוץ נעשה ארוך ומפרך יותר – כך קרסו שחקניו ומניותיו. וויגאן לא הצליחה לצלוח את שלב הבתים והודחה מהליגה האירופית בצורה אכזרית. יכול להיות שהגלולה המרה הזו היתה יותר קלה לבליעה, אלמלא התגלו קשיים ונטמנו מלכודות גם במסע של הלאטיקס בליגת המשנה.
המטרה המוצהרת היתה כמובן לחזור לפרמיירליג בניסיון הראשון. אבל במקום זאת מצאה וויגאן את עצמה סמוכה למאבקי התחתית, מביטה למטה וצופה בתהום. בדצמבר האחרון, אחרי שלושה הפסדי ליגה רצופים, צנחה וויגאן למקום ה-14 בטבלה. סבלנותו של דייב ווילאן, איש העסקים בן ה-77 ובעל הבית הבלעדי (שאף קרא לאיצטדיוו הביתי על שמו!), פקעה. הוא פיטר את קויל ומינה במקומו את אובה רוסלר.
השאר נראה כמו היסטוריה. תוך ארבעה חודשים ביצע רוסלר בוויגאן את אחת המהפכות הקצרות והגדולות במועדון כדורגל. המנג'ר בן ה-45 הוא סיפור FAIRY TALE בפני עצמו. חלוץ בכיר בדינמו דרזדן ובנבחרת מזרח גרמניה, שלא קיבל צ'אנס בגרמניה שלאחר נפילת החומות, ניסה את כוחו בקייזרסלאוטרן ונירנברג, חצה את התעלה בהצלחה מרובה אצל מנצ'סטר סיטי וסאות'המפטון, ואחרי שהגיע ב-2003 לנורבגיה וכבש 10 שערים ב-11 משחקים במדי לילסטרום – אובחן אצלו גידול סרטני בחזה.
אבל כאמור, מדובר בחומר ממנו עושים טלנובלות. רוסלר עבר שורה של טיפולים כימותרפיים והחלים. הוא לא בעט יותר בכדור, אבל ב-2005 חזר ללילסטרום כמאמן. הפירות שקטפה עבודתו במועדונים צנועים – לילסטרום, ויקינג, מולדה – הביאו אותו לפני ארבע שנים לברנטפורד האנגלית, קבוצת ליגה שלישית לונדונית זערורית (יחסית) שמעולם לא היתה בליגות הבכירות.
רוסלר הפך את הקערה על פיה. ברנטפורד שלו הגיעה בעונתו הראשונה למקום ה-3 ולפלייאוף שנגמר באכזבה (הפסד בגמר). אבל המומנטום לא דעך. העונה היא אף היטיבה לכת, דהרה בסערה אל המקום הראשון, הציגה כדורגל סוחף (בסטנדרטים של הליגה שלה), ומלאכת הבנייה והעיצוב של המאמן הגרמני משרתת אותה עד היום, כשהיא עדיין בדרך להעפלה היסטורית לצ'מפיונשיפ.
אם היה חשד כלשהו למקריות בדרכו של רוסלר, הוא פג לחלוטין עם הגעתו ללנקשייר. בלי לשנות כמעט את הסגל, עם ירושה של מועדון בצניחה וקבוצה בדכדוך, נטל חלוץ העבר את המושכות והצעיד את וויגאן לא רק לחצי הגמר, אלא גם לריצה מטורפת בליגה, שכללה 13 נצחונות, ארבע תוצאות תיקו והפסד אחד עד תחילת פברואר. מסף תהום המריאה וויגאן אל המקום החמישי, ממנו מגיעים לפלייאוף על העליה לפרמייר ליג, וחמישה מחזורים לסיום העונה עוד רגלה נטויה.
לסיפור הגרמני-אנגלי הפיקנטי הזה יש גם זווית ישראלית: תשעה משחקים ברציפות מפברואר ועד סוף מארס היתה וויגאן בלתי מנוצחת (שמונה נצחונות ותיקו!). עד שהיא פגשה את... יוסי בניון. הקשר הישראלי הבקיע בסוף החודש החולף את השער היחיד לזכות ק.פ.ר מול וויגאן. ברכות לבניון, אבל מותר גם לקוות שהאנקדוטה הזו לא תחבל יותר מדי בסיפור עלייתה ועלייתה של אחת הקבוצות הכי מפתיעות, רומנטיות ומצליחות באירופה ב-2014. תותחנים, ראו הוזהרתם.
