18 במאי 2002. כבר כמה ימים ברציפות אני מפעיל כל מניפולציה אפשרית כדי שהמפקדים שלי יתנו לי לצאת למשחק בטדי. היה לי ברור שזאת הפעם האחרונה שאני רואה את ראובן עטר בירוק, ושזה המשחק האחרון של יוסי בניון לפני שחוטפים אותו לאירופה. משחק היסטורי כזה, אין מצב להחמיץ. ראובן עטר פתח בהרכב, בניון כבש, ואני הייתי שם.
לפחות עבורי, הידיעה שבניון עתיד לחזור וללבוש שוב ירוק, ריככה ולו במעט את מפח הנפש מהעונה החולפת. פתאום, ביום חמישי, אני מאזין לתוכנית הרדיו ושומע בדרך אגב שמכבי חיפה מוותרת על שירותיו של בניון. במקביל, מגיעה ההודעה של יוסי שמסביר את הצד שלו, כשבתווך אבי נמני מפרשן באדישות ידיעה שעבור אוהדי מכבי חיפה היא לא פחות מזעזוע מוח.
מה? איך? למה? מה יקרה עכשיו, הוא ילבש צהוב וירסק אותנו סופית? הוא יעבור להפועל באר שבע?
ההודעות בוואטסאפ נחתו מכל עבר. אף אחד לא מבין מה קרה. הפורומים התחילו לרעוש ולגעוש, באמת יכול להיות שיוסי לא יחתום בחיפה בגלל כסף? אולי במכבי יודעים שערן זהבי עוזב ונתנו לבניון הצעה נדירה. ועדיין, בגלל כסף הוא לא יהיה שלנו?
אחרי כל הדיבורים על שינויים בגישה, על למידה מטעויות, על האצטדיון החדש והרצון למלא אותו - היתה הרגשה שמה שהיה הוא שיהיה. התסריט הנוראי דיבר על יוסי בניון ואייל גולסה, בשר מבשרנו, בהרכב לצד ערן זהבי בדרך לעוד אליפות במחזור ה-15. סמי עופר כבר התהפך בקברו והרגיש איך הפתיחה החגיגית מתמסמסת לו, ואולי הוא בכלל שגה והיה צריך להשקיע דווקא בהיכל לקבוצת הכדורסל של העיר.
ואז, בדומה לבחירות ב-1996 - כשהלכנו לישון עם פרס וקמנו עם ביבי - באה ההודעה שהפכה את השבת לחג, כזו שהזרימה אוויר חדש ורענן למפרשים, טונות של חדווה, ותקווה, אוי התקווה. אני לא יודע מה קרה ב-24 שעות שחלפו מההודעה הראשונה, זה כבר לא כל כך מעניין האמת: יוסי בניון, ילד שלי מוצלח, שוב ירוק!
נכון, זה לא יהיה אותו יוסי של הקדנציה הראשונה עם הגול המטורף מול אשדוד, או הדריבל נגד הפועל תל אביב, אבל אני מקווה שהוא יהיה שובר שוויון חדש, על המגרש בחדר ההלבשה ומול המיקרופון. כמו פאבל נדבד ליובנטוס, טים דאנקן לספרס, ואהוד בן טובים לבני יהודה.
כל מי שטוען שיוסי מעבר לשיא וזו החתמה מיותרת, תהיו אמיתיים לרגע ותשאלו את עצמכם שאלה פשוטה. בעלי קבוצות, מנהלי קבוצת, מאמנים, אוהדים: יש מישהו אחד שמסוגל להגיד בכנות שהוא לא היה רוצה את יוסי בניון אצלו? עם כל הכבוד לברקוביץ', רביבו ושפיגלר, יוסי בניון הוא הכדורגלן הישראלי הכי מוצלח שמדינת ישראל ידעה, והוא ירוק.
אם אני עומד בראש המערכת של מכבי חיפה אני מתחיל למכור מנויים עוד רבע שעה, אבל גם אם זה יקרה בעוד חודש אני מריח טירוף. שלוש השנים האחרונות היו יותר מידי עבור האוהדים, ועכשיו באמת עושה רושם שמשהו חדש מתחיל.
ולסיום, מחווה "אריק איינשטנית" לאוהדי הפועל תל אביב שלרגע האמינו שבניון ינחת אצלם: "כמה טוב שבאת הביתה, כמה טוב לראות אותך שוב, כמה שטוב אתה כאן".
