מי לא זוכר את השער של יוסי בניון ב-2:2 הביתי של נבחרת ישראל מול שווייץ? נו, השער הזה שהיהלום מדימונה זורק את מוראט יאקין לכל הרוחות, כמעט שובר לו את הברכיים וגורם לו להקיא מסחרחורת, עובר את צוברבולר ומגלגל לשער החשוף. כן, השער הזה. זוכרים הא?!
מבט חטוף על סגל נבחרת ישראל שייצא לפורטוגל, ובכלל על השחקנים הישראלים בליגת העל או בליגות השונות ברחבי אירופה, נותן תמונה מעט מדאיגה. פתאום נראה שיש סיבה שאנחנו זוכרים כל כך טוב את השער ההוא של יוסי בניון. יותר מדי זמן לא ראינו אחד כזה. יותר מדי זמן לא צמח פה שחקן שיכול לקחת את הכישרון שלו ולהביא אותו לשיא ברגעים החשובים. לא באימון הקבוצה או במשחק חסר משמעות, אלא במאני טיים.
שחקן אחד בליגת העל, שנמצא גם בסגל הנבחרת, ומסוגל (כך אומרים) לעשות מהלכים יוסי-סטייל, הוא חן עזרא. כמות הכישרון שיש לו ברגליים מטפטפת לכר הדשא בכל כדרור וכדרור. אבל האם עזרא הוא באמת כישרון כזה גדול או עוד שחקן שניחן בדריבל נדיר, ומעט מאוד ת'כלס?
"הדריבל הזה הביא את חן עזרא למכבי חיפה, וזה מה שגורם לנו לחשוב שהוא כזה גדול", בטוח שחקן העבר ומאמן נבחרת הנערים, אלון חזן. אז לחיפה עזרא אכן הגיע, ואחרי עונה טובה מבחינה אישית בשנה שעברה (9 שערים ו-12 בישולים) הוא פתח גם את העונה הנוכחית עם שער מרהיב נגד ק"ש ועוד אחד דומה נגד אשדוד, אך מאז נעצר.
הדריבל שם, הנסיונות קיימים, אבל משום מה זה נראה יותר מפוזר ממוצלח. "כישרון לא נמדד רק ברגליים, אלא רק בראש", מבהיר עמרי אפק, ומקבל גיבוי מלא מאלון חזן: "השינוי צריך לבוא ממנו. זו עבודת מאמן, אבל גם אצלו בראש". כשיושבים ביציעי קרית אליעזר, ובעונה זו (בדיוק כמו בקודמתה) זה בא לידי ביטוי כפליים בעקבות חוסר ההצלחה של מכבי חיפה, כשהכדור מגיע לרגליו של עזרא יש באזז ביציעים. האוהדים מרגישים משהו. רוצים להרגיש לפחות. חזן מבין את התחושות, אבל מבקש להוריד את הקשר המוכשר לקרקע: "אי אפשר שכל דריבל יהפוך לדהרה לעבר שער היריב. ברגע שחן יידע לשחק בנגיעה בכדור, לייצר דאבל פס, ידברו על הדריבל כיתרון אדיר ולא כמגרעה".
בניון היה ידוע בדריבל נדיר, אך מעולם לא נשמעו ביקורות על כך שהוא מחזיק את הכדור יותר מדי. שחקן נוסף, דריבלסיט לא פחות גדול, הוא כריסטיאנו רונאלדו. אפק וחזן, מבלי תיאום מוקדם, השוו בין הכוכב של ריאל מדריד לבין הפרוספקט של בנאדו. "רונאלדו הבין שהוא חייב לתזמן את הכדרורים", אומר חזן ומוסיף: "הוא יכול לעשות את מה שעזרא עושה, ועשה זאת בעתיד, אבל למד לשחק בצורה מעט שונה". אפק, חושב בדיוק כמוהו, אבל נותן את הקרדיט למאמן: "אם אני צריך לקחת דוגמא מהעולם, זה רונאלדו. הוא עשה שינוי בזכות הראש שלו, אבל גם בזכות פרגוסון. הוא הגיע כדריבליסט ענק ומפוזר והפך לווינר ממוקד, מרוכז ובעיקר מכונת שערים ובישולים".
בעוד 3 חודשים, חן עזרא בן 25. הוא כבר לא כישרון שמחכה לפרוץ, ולא יכול לנוח על ההגדרה הזו. בגיל הזה, שחקן מוביל כבר יוצא לאירופה, או לוקח את הקבוצה על הגב שלו לתארים. בחיפה יודעים להגיד שאם הכל יתחבר לעזרא, הוא ייתן עונה טובה כמו שרפאלוב נתן, וייצא לחו"ל. זאת כנראה המטרה, אך מתי זה יקרה?
"גבול היכולת של עזרא, כמו של כל שחקן, היא היכולת לדעת לשלב בין הניסיון לקבלת ההחלטות", טוען אפק. ומה יקרה כשעזרא אכן יידע לעשות את השילוב הזה? "חן ייתן מספרים יפים כל עונה, אבל מנהיג הוא לא".
למרות העונה האחרונה בחיפה וגילו, עזרא עדיין בוסר. את העיצוב, הפינס שלו, הוא חייב לקבל ממאמן או מצוות מקצועי שיכווין אותו, ילמד אותו מתי הזמן לשחרר כדור ולא לעשות דריבל אחר דריבל – מה שמתסכל בסופו של דבר את הקהל ואת חבריו לקבוצה – אך גרוע מכך, את עצמו. השאלה, האם במצב הנוכחי שלו, לבנאדו יש בכל זמן להתעסק בעזרא. מול ב"ש הוא תקע את המתפרצות ואם המאמן אכן יתפנה כדי לשנות את סגנון המשחק שלו, אולי הוא ירוויח מימד חדש שאין בקבוצה.
עזרא כרגע לא בנוי לצאת לאירופה, לפחות לא עכשיו. הוא יישב שם על הספסל, יתנדנד בין הסגל ליציע. שחקן שלא מסוגל לשחרר כדור בנגיעה או לעשות תנועה בלעדיו, לא יכול להגיע רחוק. יש לו אמנם מימד אחר, נועז, שונה, כזה שמעביר בקהל רטט – אבל הפחד לראות אותו מסיים את הקריירה כמו כל אותם כישרונות שנאבדו בגלל חוסר יכולת לשלוט בתשוקה שלהם לכדור, מוחשי. מוחשי מאוד.
עזרא חייב לשוב ליסודות. לשחק את הכדורגל הפשוט ורק כשצריך, כדי לייצר יתרון אמיתי, לעשות את הדריבל, לנצל את הפלוסים שלו. למזלו, הוא עדיין שולט בגורל הקריירה שלו מבחינה מקצועית ולא תלוי בחסדיה של קבוצה כזו או אחרץ. זו נקודת הזמן הקריטית שבה הוא צריך למנף את הקריירה למקומות הגבוהים אליהם יכול להגיע, ולא לשקוע למקומות שאסור לו להתקרב אליהם.
