וזו תהיה גם חזרתו הראשונה לפעילות אמיתית מאז אותו ניצחון 11:18 על אלי קרטר בגמר בשנה שעברה. ב-12 החודשים שחלפו קיים רוני אוסליבן משחק רשמי אחד בלבד (שבו הפסיד), לפני שהודיע על הפסקה מפעילות, ללא תאריך חזרה, מסיבות אישיות (שכללו גם חילוקי דעות עם ראשי התאחדות הסנוקר).
אפקט מסי
על אופיו הלא יציב של 'הרוקט' ועל רשימת האירועים החריגים לעולם הסנוקר שהוא רשום עליהם נכתבו כבר ספרים. לצד הופעות מרהיבות כפי שנתן באליפות העולם האחרונה, שמוציאות מהקהל תגובות אמוציונליות נדירות לענף הסנוקר השמרני, רוני נוטה להתפרצויות שלא מכבדות את הקהל שבא לראות אותו, לא את היריבים שלו, לא את ענף הסנוקר ולא את רוח הספורטיביות בכלל.
השינויים הקיצוניים במצב רוחו של אוסליבן לא לוקחים שבויים. באליפות בריטניה הפתוחה ב-2006 לדוגמה הם הביאו אותו ללחוץ פתאום את ידו של הנדרי ההמום לכניעה בתוצאה 1-4 (במירוץ עד 8) אחרי שהחטיא כדור אדום והרגיש שפשוט 'אין לו את זה היום'. בשנים האחרונות מארגני תחרויות מצאו את עצמם שוב ושוב מובכים בפניי הקהל שלהם לאחר עוד ברז שהשאיר להם 'הרוקט'.
בזמן שיו"ר התאחדות הסנוקר, בארי הרן, פועל בשנים האחרונות כדי להפוך את הענף ליותר ויותר מתאים למציאות הכלכלית והתקשורתית המתחדשת, כמו גם יותר ויותר תחרותי, רוני אוסליבן שימש גם ביצת הזהב שלו וגם היתוש שלא מפסיק לעקוץ אותו בפדחת.
"עולם הסנוקר צריך אותו", אמר לאחרונה ג'ימי וואייט, אגדת סנוקר ואישיות יוצאת דופן בפניי עצמו. "רוני מביא איתו את ה'מסי פקטור'. יש לו כזה כישרון טבעי וכזה סגנון משחק ייחודי שאנשים פשוט נהנים לראות אותו", הוסיף.
ואכן, באופן "לא צפוי" הודיע אוסליבן ב-26 בפברואר, יומיים לפני המועד האפשרי האחרון, שיחזור להגן על תוארו באולם ה'קרוסיבל' בשפילד, שבו מתקיימת אליפות העולם באופן קבוע מאז 1977.
לכאורה, לאחר תקופה ארוכה ללא פעילות שבה התדרדר עד למקום ה-24 בדירוג העולמי, הדירוג הכי נמוך שלו מאז היה נער בן 19, הגיוני לחשוב שרוני יתקשה לחזור באופן מיידי לכושר תחרותי. אבל כפי שהוכח לא פעם בעבר, רוני אוסליבן הוא מאותו זן של ספורטאים לא הגיוניים...
כש'הרוקט' משחק את המשחק שלו אין שום דבר דומה לזה. הדיוק, הגיוון והמהירות שהוא זורם ממכה למכה, החלפות הידיים, היציאה ממצבים בלתי אפשריים והברייקים המושלמים שנראים כל-כך קלים כשהם מבוצעים על-ידו. כשהוא מרוכז ושליו, כפי שהגיע לאליפות העולם בשנה שעברה, אף אחד לא מתקרב אליו. לכן, דווקא מנוחה של שנה מהנסיעות, התחרויות וההמולה של הסבב, עשויה להיות בדיוק המתכון המתאים בשביל עוד מסע מופלא של 'הרוקט' אל עבר התואר העולמי, וצמצום הפער משיא שבע הזכיות של הנדרי.
הטוענים לכתר: אלוף קר רוח, להיטים בעלייה, וכוכב סיני
אבל בזמן ש'הרוקט' עסוק בשדים של עצמו, עולם הסנוקר לא עומד ומחכה לו בידיים שלובות. לאליפות הזו מגיעים לפחות עשרה שחקנים שרואים את עצמם כמתמודדים ריאליים לזכות בתואר העולמי.
כשמדובר באליפות העולם, חייבים תמיד לקחת בחשבון את ג'ון היגינס. כמו רוני, גם 'האשף' הסקוטי מחזיק בארבעה תארים עולמיים (3 מאז 2007). המשחק של היגינס הוא האנטיתזה למשחק של 'הרוקט'. אם רוני הוא האוסיין בולט של הסנוקר, אז היגינס הוא היילה גברסלאסי. המשחק של רוני הוא חם, מהיר, אמוציונלי ופרוע. היגינס קר, סבלני, אינטיליגנטי ומחושב. ואליפות העולם בסנוקר היא הרבה יותר ריצת מרתון מריצת 100 מ'...
כמו כן, שחקן אחר שמגיע עם הרבה ביטחון, למרות שמעולם לא זכה בתואר העולמי והישג השיא שלו היה הפסד בגמר להיגינס ב-2007, הוא מארק סלבי, המדורג ראשון בעולם. סלבי נאלץ להתמודד בשנה שעברה עם פציעה טורדנית בצוואר, והתאושש ממנה לשנה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא זכה גם בטורניר המאסטרס בפעם השלישית וגם באליפות בריטניה הפתוחה בפעם הראשונה, עם תצוגות הירואיות שביססו אותו בראש החץ של הסבב העולמי. פעמיים איבד את המקום הראשון בעולם לכוכב העולה של הענף, ג'אד טראמפ, ופעמיים חזר סלבי, התעלה על עצמו, וכבש את הפסגה מחדש. ממש בתחילת החודש, באליפות סין הפתוחה, התחרות הגדולה האחרונה לפני אליפות העולם, דהר סלבי עד משחק הגמר בשביל לחזור לראש הדירוג ולהגיע ל'קרוסיבל' כמועמד הבכיר לזכיה.
מי שניצח אותו בגמר אליפות סין הפתוחה, ניל רוברטסון האוסטרלי, אלוף העולם ב-2010 והמדורג שני הטרי, מגיע גם הוא בכושר טוב לאליפות העולם. "האאוטסיידר" של עולם הסנוקר כבר ביסס את עצמו כשחקן על, והיום אין שום שחקן בעולם שמולו ניתן להחשיב את 'הרעם' האוסטרלי לאנדרדוג.
אליפות סין הפתוחה הייתה גם המקום בו פרץ לפניי שנתיים טראמפ הצעיר, עם זכייה ראשונה בטורניר דירוג גדול. זכייה שנתנה תנופה לריצה מפתיעה באליפות העולם, שנעצרה רק במשחק הגמר, בו הפסיד להיגינס. טראמפ מוביל את הדור הבא של שחקני הסנוקר. אם היגינס, סלבי, סטיבן מגווייר ואפילו רוברטסון הם ממשיכי דרכו של הנדרי, הרי שטראמפ, מארק אלן, ג'ק ליסווסקי ושאר כוכבי העתיד הם ממשיכי דרכו של אוסליבן. הקצב של המשחק עולה, הווירטואוזיות עולה ורמת הסיכונים עולה. טראמפ עדיין רחוק מאד מלהיות פרי בשל וכבר עכשיו רשימת ההישגים שלו עולה על רוב שחקני הסבב. האפשרות שהוא עומד להשתלט על עולם הסנוקר לשנים רבות ברורה ומיידית.
"מיליארד סינים" מצפים בכליון עיניים לזכייה של כוכב הסנוקר הכי גדול שהפציע מהמזרח – דינג ג'ונגווי. הסיני המוכשר, שזכה להישגים מרשימים בגיל צעיר, נעצר קצת בשנים האחרונות. הסיבה לכך יכולה להיות עול הציפיות של הקהל הסיני ההולך ומתעצם משנה לשנה. באליפות סבב השחקנים לפני פחות מחודשיים דינג זכה תוך תצוגות סנוקר קלאסיות, ומיד אחר כך, באליפות הבייתית שלו, הפסיד בסיבוב הראשון בצורה שלומיאלית.
ואל תשכחו אותם
שניים נוספים שחייבים לקחת אותם בחשבון הם אלופי העולם לשעבר, מארק וויליאמס (2000 ו-2003) ושון מרפי (2005). וויליאמס הוותיק אמנם הרבה מעבר לשיאו, אבל בשנים האחרונות הוא בפריחה מחודשת ועל כישרונו ויכולותיו אין עוררין. גם על הכישרון והיכולות של מרפי קשה להתווכח, אך כמו בסיפורו של אוסליבן, נראה שהמכשול הגדול שעומד בפניו הוא יכולת הריכוז שלו. בכל תחרות ובכל משחק הוא יכול להיראות בלתי ניתן לעצירה ברגע אחד, ולעשות טעויות של חובבן של ממש, ברגע לאחריו.
גראהם דוט, מת'יו סטיבנס ואלי קרטר גם הם ייקחו חלק באליפות, ולמרות שזכייה של כל אחד מהם תחשב להפתעה, הרי ששלושתם כבר הגיעו למעמד הגמר לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלהם. ככה שבאמת מדובר בטורניר פתוח, איכותי ומרתק שמחכה לנו.
"נדהמנו השנה מהעלייה גם במכירות הכרטיסים וגם בנתוני הצפייה בטלויזיה", אומר דובר התאחדות הסנוקר, איוון הרשוביץ. "אני חושב שזה מראה שלמרות שרוני הוא ככל הנראה הנכס הגדול ביותר שלנו, הוא לא יותר גדול מהמשחק עצמו. יש לנו עוד שחקני סנוקר גדולים וה'באזז' סביב המשחק רק הולך וגובר". אז האם 'הרוקט' באמת לא יותר גדול מהמשחק? בשבועיים הקרובים נקבל את התשובה.
