הביקורות הארסיות נגד הנבחרת של דידייה דשאן, שרבות מהן נגעו למגן פטריס אברה, הגיעו לנקודת רתיחה אחרי ה-0:0 בגאורגיה ב-6 בספטמבר. ארבעה ימים מתישים לאחר מכן, אותה חבורה ירדה להפסקה בפיגור 1:0 מביך בבלארוס. השחקנים חפויי ראש, המאמן בהלם ומי הרים את כולם?
אותו פטריס אברה, טיפוס מושמץ שעמד במרכז המרד בצוות המקצועי בפיאסקו של מונדיאל 2010, התייבש באותו משחק על הספסל. בחדר ההלבשה הוא היה זה שקם והרביץ ציונות בחבר'ה. הוא הטיח בהם ביקורת, התעקש שזה הזמן להחזיר את הכבוד לאומה ולדגל, דיבר על משמעות החולצה. צרפת חזרה למחצית השניה ובתוך 28 דקות הפציצה רביעיה בדרך לניצחון 2:4.
"למרות שהוא לא שיחק, לפטריס היה חלק חשוב בניצחון", הודה אז המאמן דידייה דשאן. "מעבר לכך, הוא גם היה באבל, אבל זו לא הסיבה שלא נתתי לו לשחק". פרנק ריברי חשף באמת את גודל המעורבות של המגן. "פּט נשא נאום גדול, נאום גברי שעשה לכולנו טוב", גילה הקשר. "הוא הכניס בנו אומץ ונחישות כי ממש היינו שפופים בהפסקה. הוא אמר לנו לשחק, להשתחרר. הוא אמר שאנחנו מכבדים את הנבחרת הבלארוסית, אבל שאנחנו נבחרת צרפת. שאנחנו חזקים מהם ושכדי להגיע לפלייאוף צריך להראות פנים אחרות".
פטריס אברה, האיש שפער סדקים בתוך חדר ההלבשה, פתאום הפך לגורם שאיחד אותו. הוא עשה זאת עם גישת "כל העולם נגדנו", שכבר עבדה פעם או פעמיים במהלך ההיסטוריה. ואולם, אם בהיסטוריה עסקינן, בסוף אנשים חוזרים למחשבות. על עצמם בדרך כלל. ואז החזית נסדקת מחדש.
איש בצרפת לא התפלא על מקום שני אחרי ספרד. איש בצרפת גם לא מתאר לעצמו נפילה בפלייאוף מול אוקראינה. היו כבר שהזהירו משאננות וחטאו בהשוואת המפגש הכפול הזה למשחק מול טוגו. איש בצרפת גם לא חושב שהטריקולור הולכת לעבר הנפה בברזיל.
צרפת כולה, הנבחרת והמדינה, מושכת זמן. המטרה האמיתית היא יורו 2016, שייערך במדינה. עד אז צעירים כמו פוגבה, ואראן, קונדוגביה וטובן אמורים לקחת את המושכות. עד אז חלק מהזקנים יפנו מקום. עד אז המאמן יתייצב או יוחלף. עד אז יימצא האיזון. עד אז הקהל יחזור לתמוך בנבחרת. עד אז צרפת תחזור לעמוד בגאון בשורה אחת עם הפייבוריטיות. בינתיים, רק מנסים שם שמגדל הקוביות ישרוד כמה שיותר.
