1. עד פגרת האולסטאר, הת'אנדר היו הקבוצה המדוברת ביותר בליגה, למרות חסרונו של ראסל ווסטברוק. באוקלהומה סיטי חשבו שחזרתו של ווסטברוק למגרשים תתן להם עוד דחיפה ותעזור להם להשתלט סופית על המערב והליגה כולה. השבוע גם באוקלהומה הבינו שחלומות לחוד ומציאות לחוד. מאז שהגארד עם בעיות הברכיים חזר לעמדת הרכז המוביל, הקבוצה של סקוט ברוקס פשוט איבדה את הצפון וספגה שלושה הפסדי בית רצופים. אם את ההפסדים למיאמי והקליפרס עוד אפשר היה להבין, בהתחשב בעוצמה של היריבות, ההפסד האחרון לקליבלנד ובעיקר היכולת והתסכול אצל קווין דוראנט וחבריו צריכים להדליק פרוז'קטור אדום אצל ברוקס וקברניטי המועדון.
יכול להיות שלת'אנדר קצת קשה להתרגל לכך שווסטברוק הוא שוב האיש שמחזיק את הכדור ברוב הזמן, אחרי חודשיים שבהם רג'י ג'קסון הצנוע והמוכשר תיפקד מצוין כרכז ואת כל הכדורים המכריעים קיבל מי שאמור לקבל - דוראנט כמובן. אבל בדיוק כאן נכנס ברוקס לתמונה. אסור לו לאפשר לווסטברוק להשתולל כפי שעשה בדקה האחרונה של ההפסד לקליפרס. זה הזמן שלו להוכיח את עצמו כמאמן גדול ולהתעקש על כך שכולם, כולל ווסטברוק, ישרתו את "המשרת" וייתנו לו לקחת את הזריקות. אם זה לא יקרה, אוקלהומה תפסיד וכולנו נפסיד.
2. בזמן שאוקלהומה סיטי מדשדשת, הקבוצה של דוק ריברס זורחת. שלושה ניצחונות רצופים רשמו הקליפרס השבוע, כאשר שניים מהם על קבוצות צמרת כמו אוקלהומה ויוסטון. תחת שרביטו של המאמן המוערך, הקבוצה הפכה מאחת שהכי כיף לראות, לקבוצה מנצחת שכדאי מאוד לספור במאבקי האליפות. כמה סמלי זה יכול להיות שבעונה בה ג'יי לנו ירד מהמסך, הקליפרס, שהיו באופן קבוע מושא ללעג בתוכנית האירוח המפורסמת, יזכו בתואר הראשון בתולדות המועדון.
על הנייר, יש להם את הכלים לעשות זאת והכל מתחיל ונגמר בריברס וביכולת של השחקנים להבין את הפילוסופיה שלו. הטבעות ואלי-אופים זה נחמד, אבל בלי הגנה זה לא יכול לעבוד. הרי אם שחקנים כמו בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן ינצלו את הנתונים הפיזיים שהעניק להם האל וישחקו באותה הצורה בשני צידי המגרש ולא יחפשו רק את השואו בהתקפה, לקליפרס יש סיכוי לעשות את זה. בינתיים גריפין משתפר מרגע לרגע והופך לשחקן מפחיד. הפורוורד המעופף כבר ממש לא רק מטביע. עד לפני שנה הוא נחשב נגר אמיתי, אבל עכשיו הוא פיתח קליעה יציבה מחצי מרחק ומרגיש בנוח לזרוק אפילו שלשות. בקצב הזה הוא באמת יהיה בלתי ניתן לעצירה.
3. מיאמי האלופה היא הקבוצה החמה ביותר במזרח, וגם הוויזארדס נראים מצוין, אבל אני רוצה לפרגן דווקא לקבוצה אחרת, שנגד כל הסיכויים התברגה בצמרת ומדהימה את כולם. אחרי הפציעה של דריק רוז, לא היה אחד שנתן לבולס סיכוי והעברתו של לואל דנג לקליבלנד נתנה בעצם חותמת לכך שבשיקגו מוותרים מראש על העונה כדי לנסות ולהתחזק בדראפט הקרוב, אך לטום ת'יבודו יש תוכניות משלו. המאמן המצוין סירב לוותר והראה (שוב) שבעזרת שיטת משחק מוצלחת אפשר להרכיב קבוצה טובה, גם ללא הרבה כישרון.
ג'ואקים נואה למשל הוא אנטי-תזה לכוכב NBA, אבל הסנטר האנרגטי הוא הלב והנשמה של הקבוצה כי אצל ת'יבודו המפתח הוא קודם כל הגנה. לכן, למרות ששיקגו היא הקבוצה שקולעת הכי מעט בליגה (92 נקודות למשחק), היא עדיין מצליחה לנצח וזה מפני שההגנה שלה שנייה רק לאינדיאנה. הניצחון הגדול השבוע על גולדן סטייט הוכיח את הטענה שהגנה מנצחת משחקים יותר מאשר כישרון. הרי לווריורס יש סגל מוכשר בהרבה משל הבולס, אבל אין להם מישהו כמו נואה שיטריף אותם בהגנה או מאמן כמו ת'יבודו שישים על זה את הדגש.
4. עד לשבוע האחרון, העונה של עומרי כספי נחשבה לחלומית. אחרי השנים הקשות בקבוצות נוראיות כמו סקרמנטו וקליבלנד, הישראלי הראשון ב-NBA השתלב בצורה מוצלחת בקבוצת צמרת עם שאיפות לאליפות ונראה בדרך למעלה. אך ביום האחרון של מועד ההעברות הכל השתנה פתאום. הרוקטס הביאו מדנבר את ג'ורדן המילטון, סמול פורוורד צעיר וכישרוני שתפס את מקומו של כספי ברוטציה בשני המשחקים האחרונים וזה בהחלט סימן לדאגה.
5. נשארים ביוסטון אבל עוברים לסמול פורוורד הפותח - צ'נדלר פארסונס. פארסונס הוא אולסטאר בהתהוות והשחקן השלישי בחשיבותו אצל הרוקטס אחרי הארדן והווארד, אבל הוא מרוויח אפילו פחות מכספי - קצת פחות ממיליון דולר לעונה. זה מה שהופך אותו לאחד השחקנים שמרוויחים הכי מעט ביחס לתרומה שלהם על המגרש - 16.7 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים למשחק העונה. עומר אשיק, למשל, הוא המקרה ההפוך. הסנטר המחליף מרוויח 5 מיליון דולר העונה וירוויח 14 מיליון דולר בעונה הבאה למרות התרומה המועטה שלו.
בשל העובדה שנשאר 4 שנים במכללת פלורידה והגיע לליגה בגיל מאוחר יחסית (22), פארסונס נבחר רק במקום ה-38 בדראפט 2011. אבל אין הרבה שחקנים בליגה בגובה 2.06 מטר עם קליעה, אתלטיות וחוכמת משחק כמו של הפורוורד הוורסטילי, לכן סביר להניח שאחרי שיסתיים חוזה הרוקי שלו בתום העונה הבאה, הוא יתחיל להרוויח כמו שכוכב בסדר הגודל שלו אמור להרוויח.
פארסונס הוא לא היחיד שמרוויח הרבה פחות ממה שהוא שווה. אייזיאה תומאס מסקרמנטו מרוויח אפילו פחות, למרות שהוא קולע יותר מ-20 נקודות ומחלק כמעט 7 אסיסטים בממוצע לערב. אבל השניים המפורסמים ביותר הם כוכבי אינדיאנה: פול ג'ורג', סופרסטאר ענק שמרוויח קצת יותר מ-3 מיליון דולר בלבד, ולאנס סטיבנסון שמכניס לחשבון הבנק שלו מיליון דולר השנה. נשמע הרבה אבל ביחס לאחרים זה מעט מאוד.
6. אני מקווה שבעוד כמה שנים ניזכר במקרה של ג'ייסון קולינס ונצחק על עצמנו. כי בעולם אידיאלי אין שום סיבה שכולם יעשו כזה טרראם מהעדפה מינית כזאת או אחרת של שחקן. לצערנו, העולם שאנחנו חיים בו עדיין חשוך ולכך כל כך חשוב שיהיו אנשים כמו קולינס, שיעזרו להדליק את האור ויראו לכולם שאסור לתת לדעות קדומות להפריע לספורט להיות טהור כמו שהוא צריך להיות.
7. מה יהיה עם הניקס והלייקרס? מיום ליום זה רק נהיה גרוע יותר. הקבוצה של מייק וודסון הפסידה את כל משחקיה השבוע אבל הבושה האמיתית היא שיתופו של ריימונד פלטון במשחק מול מיאמי, למרות שרק יומיים לפני כן הרכז המאכזב נעצר בחשד שאיים על אשתו באקדח. גם הקבוצה של מייק ד'אנטוני הולכת מדחי אל דחי ובעקבות שלושת הפסדיה השבוע ירדה למקום האחרון במערב. בקצב הזה די ברור למה לא בוער לקובי בראיינט לחזור למגרשים וגם הריב המתוקשר בין המאמן לפאו גאסול בוודאי לא מוסיף לאווירה סביב המועדון. למרות הכל, . לא בטוח שאייג'נט זירו הוא האיש הנכון למשחקים והתערבויות מכל סוג אבל זאת כבר בעיה של "swaggy p", בדיוק כמו הכינוי המגוחך שהוא אימץ לעצמו.
