כשאבא קנה לי את הכדורגל הראשון שלי, ראיין גיגס עלה להופעת בכורה בקבוצה הבוגרת של מנצ'סטר יונייטד. כשעברתי את כל ההגנה של כיתה ב' 2 והכנעתי את זנזורי, הוא כבר כבש את השערים הראשונים שלו בליגת האלופות. כאשר הוא פילח את ההגנה של ארסנל וחשף את התלתלים בחזה לעיני כל, אני בדיוק גיליתי שצומח לי שפם בר מצווה. בזמן שגיגסי הניף (שוב) את גביע ליגת האלופות, אני הנפתי בגאון את טופס השחרור מהצבא.
מאז 1991 שהבחור הצנום מוויילס מתרוצץ על כל מגרש אפשרי בממלכה המאוחדת ובאירופה, כובש, מבשל, חוגג והופך לקונצנזוס הכי גדול בכדורגל העולמי. אגדה מהלכת, גאוות קארדיף. כל אם בריטית הייתה רוצה שהבן שלה יגדל להיות ראיין גיגס.
הכל היה נכון, עד שהגיעו אירועי קיץ 2011. התדמית הנקייה, הטהורה, של אחד השחקנים הגדולים בתולדות בריטניה, הוטלה בספק. בזה אחר זה, פרטים מסעירים ובלתי צפויים מחדר המיטות של הקיצוני השמאלי החלו לעשות את דרכם לאזניי הציבור.
זה התחיל בציוצים בטוויטר שסיפרו על רומן שגיגס ניהל מחוץ לנישואין עם הדוגמנית אימוג'ן תומאס. הכוכב, שפחד שהסיפור יתפשט על פני הממלכה, מיהר להוציא צו איסור פרסום, אך האפקט שהושג היה דווקא הפוך. בריטניה תהתה מיהו אותו כדורגלן שקיבל את הכינוי CTB, הצהובונים סערו, והסיפור הגיע עד לפרלמנט. בסופו של דבר שמו של גיגס נחשף, אבל זו הייתה רק ההתחלה.
לא עברו חודשיים ופרטיה של פרשיה חדשה התגלו. נטשה גיגס, אשתו של אחיו רודרי, הצהירה קבל עם ועדה בטלוויזיה: אני מקיימת יחסי מין עם ראיין כבר שמונה שנים. האח ההמום כינה את שחקן יונייטד "נחש בוגדני", התגרש מאשתו והסיפור קרע את המשפחה. אם הרומן עם הדוגמנית עוד עבר בשתיקה יחסית, הרי שהמעשה החדש, חסר המוסר והכבוד, פתאום הפך את גיגס לנבל. הפרשנים תהו האם גיגס, אז בן 38, רשם את המשחק האחרון שלו במדי יונייטד. בסקר שפורסם בתקשורת 30% מהבריטים קראו להסיר אותו ממסדר האבירות הבריטי.
אז איך זה שעברו שנתיים מאז, גיגס כבר חוגג 40 חורפים, ואיכשהו הוא הצליח לטאטא את הכל מתחת לשטיח? איך שבניגוד לספורטאים אחרים, כמו ג'ון טרי, טייגר וודס או אפילו אלירן עטר, הוא הצליח לנקות את הכפיים?
אם גיגסי היה פורש מיד אחרי אותן פרשיות, סביר להניח שהן היו מכתימות לו את הקריירה. אבל הוא החליט לחזור למגרש ולשכוח מכל מה שמסביב. אחרי הכל, זה הדבר היחיד שהוא אי פעם ידע לעשות. ומה לעשות, זה גם התחום היחיד בו הוא הצליח לשמור על נאמנות. גיגס מעולם לא הצליח להיפרד ממנצ'סטר יונייטד, ומנצ'סטר יונייטד לא מסוגלת להיפרד ממנו.
הוא סירב לדבר מול המיקרופונים על דברים לא מקצועיים, קיבל את תמיכת המועדון, שמר על הזוגיות עם אשתו ולאט לאט השיקום החל. בגילו המופלג, גיגס כבר לא מסוגל לספק את מה שראינו ממנו לפני 15 שנים. אבל את המנהיגות, את הדחף, גם הצהובונים לא יצליחו לקחת ממנו. למרות אינספור ההישגים שכבר גרף, למרות שהיה יכול כבר מזמן להתיישב על הכורסא ולהתרפק על העבר, הקיצוני עדיין רעב לעוד. עוד הישגים שיגרמו למורשת הכדורגלנית שלו להאפיל על קיץ 2011.
"אני תמיד מנסה לשפר את עצמי, אף פעם לא מסתפק בלהיות רק בסדר", הודה לאחרונה מי שזכה ב-13 תארי פרמיירליג ובשני תארי ליגת האלופות, "תמיד, בכל עונה, אני אני מטיל ספק במדעני הספורט ובמאמנים כדי להיות טוב יותר. אני תמיד מסתכל קדימה. אנחנו מסיימים משחק, וזה 'אוקיי, תוצאה טובה, נגד מי אנחנו ביום רביעי?'. אני כנראה לא מצליח ליהנות מהכדורגל כמו שהייתי יכול, אני נהנה לשבריר שנייה, ואז אני כבר חושב על המשחק הבא".
הזמן עושה את שלו, וגיגסי שלנו כבר לא רואה יותר מדי דקות משחק. עכשיו הוא משמש כסוג של שחקן-עוזר מאמן, מסייע לדייויד מויס להיכנס לנעליים הכי גדולות בעולם הכדורגל. אך את מה שהוא שכח, רוב הכדורגלנים בתבל לעולם לא ילמדו. בניגוד לכוכבים אחרים שפרשיות מחוץ למגרש תקעו להם מקל בגלגלים, הוולשי לקח את הכל עם חיוך, קשר את הנעליים ועלה לדשא.
ימים לא קלים עוברים על אלופת אנגליה. סר אלכס פרגוסון כבר לא לועס את המסטיק שלו על הקווים, ובצד האדום של מנצ'סטר יש חוסר ודאות. לכן ההנהגה של גיגס כה חשובה. "אני עדיין מתעצבן בחדר ההלבשה. אני אצעק כשצריך. אני מתלונן. אם מישהו עשה טעות, אגיד לו 'מה חשבת לעצמך?' - כי אני חושב שזה התפקיד שלי. אני מקווה שהם ילמדו מזה. זה הפך אותי לחזק יותר כשבראיין רובסון והאחרים עשו את זה לי כשרק התחלתי", מספר גיגס.
וזו בדיוק הסיבה שהגועל לא נדבק לגיגס. אותן תכונות אופי שהפכו אותו לאחד השחקנים האהודים בבריטניה ובעולם, הם אלה שהוציאו אותו מהמשבר. את החוזה המקצועני הראשון שלו הוא קיבל ביום הולדתו ה-17. בשישי הוא יהיה בן 40 וכעת באנגליה מדברים על כך שביונייטד רוצים לתת לו חוזה לעונה נוספת, כנראה האחרונה בקריירה. ובדיוק כך הקריירה הזו צריכה להסתיים - על המגרש. גם עם תואר? תסמכו על גיגסי.
