מבחן בגרות. צמד המילים האלו לא ירד מהגב של כל מי שיש לו חיבור לארסנל בעשרת הימים האחרונים. הבגרות הראשונה הייתה כמו חמש יחידות במתמטיקה והסתיימה בציון 3 אחרי 6:3 משפיל למנצ'סטר סיטי באיתיחאד, המשך ישיר להפסד במבחן בעל פה בנאפולי, שקיבל ציון עובר בקושי רק בגלל ההעפלה לשמינית הגמר וימשיך באמירויות מול צ'לסי וז'וזה מוריניו.
המכה שספגו התותחנים מסיטי הרגישה כמו אגרוף לבטן, כזה שמוציא ממך את כל האוויר ומרוקן את הריאות. כזה שיכול להחזיר אותך למימדים הבינוניים - בדיוק כשחשבת שאתה חוזר להיות מלך. אבל אם תשאלו את ארסן ונגר, הוא לא קונה דבר מהדימויים האלה ומאמין שלשחקנים שלו יש את היכולת לשוב לעצמם, שהם מסוגלים לעשות את אותה קפיצה למעלה, להפוך את קלישאת מבחן הבגרות לעובדה גם מול היריבות הישירות לצמרת. הבעיה של הצרפתי היא שהאתגרים בדרך לשם נראים קצת יותר מדי מאיימים.
לגרש את השד
9 פעמים ניסה ונגר לנצח את מוריניו ולא הצליח. מילא שהשחקנים יהיו תחת זכוכית מגדלת עצומה, גם הצרפתי עצמו צריך להיאבק מול אחד השדים היותר גדולים, שד אליו לא מצא פיתרון עד עכשיו. דווקא ההפסד האחרון של מוריניו בגביע הליגה צריך להדאיג את ונגר. "צ'לסי צריכה להתחיל לשחק פחות יפה כדי להשיג תוצאות", המיוחד הכריז ובעצם הבהיר שהוא חוזר למנטרות הישנות שלו. זאת הבשורה הכי רעה עבור ונגר, מכיוון שזה ישאיר את המגמה של הפורטוגלי מול ארסנל שעלתה לתותחן בחמישה הפסדים.
לקרבות בין השניים היו מאפיינים ברורים. ארסנל החזיקה רוב הזמן בכדור, אבל בצורה חסרת תועלת ולא מאיימת, שהתנפצה רוב הזמן על הגנת הבלוז, שמצידם יצאו בסגנון מוריניו, כלומר מתוזמן ומדויק למתפרצות שהכריעו בסופו של דבר את ההתגוששות. את הפרומו היה אפשר לראות במפגש גביע הליגה בין השניים לפני חודש שנגמר ב-0:2 לצ'לסי באמירויות. ארסנל החזיקה בכדור 53 אחוז מהזמן מול 47 לצ'לסי, הובילה גם 4:5 בקרנות, אבל בתכל'ס, כלומר בעיטות למסגרת, מוריניו ניצח 1:3 והשורה התחתונה שוב הייתה בידיים של הפורטוגלי.
"אני חושב שלמוריניו עדיין יש יתרון על פני ונגר למרות השינויים", כתב סטן קולימר ב"סאנדיי פיפל", "מה שמשחק לטובת 'המיוחד' זה שהוא שם לב לכל פרט, יודע לזהות את החולשות של היריבה ולהתאים את המשחק שלו בצורה טקטית לכך. ונגר לעומתו מתעקש לשחק 'כדורגל יפה' בכל משחק ואני לא רואה את זה עובד לטובתו במשך 38 מחזורים".
לוונגר מן הסתם נמאס למות יפה בכל פעם מחדש, ועם כל הכבוד לצד הצרפתי הרומנטי עליו למצוא את התוספת שתעזור לו להוריד את הקוף מהגב. למשל פתיחה חזקה שתשאף להכרעה מהירה, או לכל הפחות תגרום למוריניו לאתגר את עצמו כשהוא זה שיצטרך לרדוף אחרי הצרפתי ולא להיפך. התחלה טובה תהיה גם למצוא תשובה למחסום פסיכולוגי של שחקניו שברגע שמתמודדים מול הגדולות הם משאירים בצד את הכדורגל הסוחף שלהם ובעיקר סופגים שערים נאיביים.
לפחות דרוגבה לא ישחק
ממוצע הגילאים של שחקני ארסנל בקדנציה הקודמת של מוריניו באנגליה היה מתחת ל-21, גיל שלא ממש היווה כוח התנגדות מנטאלי כנגד צ'לסי היעילה ובעיקר מול דידייה דרוגבה, שכבש לא פחות מ-13 פעמים נגד התותחנים. "אני לא יודע אם בצ'לסי מתגעגעים אליו, אנחנו בטוח שלא", הודה ונגר, שכעת עומד במצב שונה, אבל רק מעט: החלוץ מחוף השנהב איננו, אבל הוא נחשב לנאיבי, למרות שבאנגליה מזהים שוב ונגר הישן. "הוא כמו איש אחוז דיבוק בכל מה שקשור לאליפות, זה בוער לו בגוף. ארסן הישן חזר", כתבו השבוע עיתונאים בממלכה כשהם מצביעים על רצון הצרפתי לגרום לשחקניו להתפתח ולנצל את ההזדמנות המצוינת שנפלה בחלקם העונה כדי להוציא ממנה משהו אמיתי.
עד כה התותחנים הגיבו מצוין לשני הפסדים מול יריבות בקליבר זהה: אחרי הפסד הביתי לדורטמונד הם רצו לרצף של שלושה ניצחונות ליגה, ואחרי ההפסד באולד טראפורד, התשובה הייתה עם 5 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, מתוכם ארבעה ניצחונות. למרות זאת, היה משהו בהשפלה מול הסיטיזנס שגרם לתהייה האם העסק קצת גדול עליהם והספקנות סביב ארסנל הצטרפה לשאלה איזו תגובה תהיה לתבוסה. ונגר רוצה לשנות את זה אחת ולתמיד, אבל לא בטוח ששחקניו מספקים לו כרגע את הכלים המתאימים.
להיט ענק או נפילה כואבת?
למשל ג'ק ווילשר. הוא אחת התקוות היותר גדולות של המועדון לעתיד, אבל הוא פשוט לא מצליח לשמור על עצמו מלהיכנס לשטויות, לאחר שתנועה מגונה לעבר אוהדי סיטי הרחיקה אותו משני משחקים ולא ממש חיפתה על ההופעה המחפירה שלו באיתיחאד. זה נראה שיש רגעים שהאנגלי עושה סימנים שהוא לא מפסיק להתקדם, אבל פתאום מתעקש לעשות משהו כדי להפסיד את האמון בו והמערכת לא הצליחה לייצב אותו בינתיים.
גם אוליביה ז'ירו שפתח את העונה מצוין נמצא בירידה רצינית בחודש האחרון. הוא טוב בעבודה שרחוקה משער היריבה, עם שמירה על הכדור וחילוץ שלו, אבל לא פוגע בדבר היחיד שבגללו הוא הגיע - לכבוש. אם ארסנל רוצה להמשיך לאיים על האליפות, היא תצטרך למצוא בינואר חיזוק "אכזרי" יותר לעמדת החלוץ. וולקוט ופודולסקי חוזרים מפציעות והמנג'ר צריך לחשוב בינואר על הפתעה נוסח אוזיל אותו הביא בקיץ האחרון, כמו למשל דייגו קוסטה שמקושר לאמירויות או רוברט לבנדובסקי.
מוריניו דווקא חושב ש"עם מסוט אוזיל יש לארסנל את חתיכת הפאזל החסרה כדי לקרוא תיגר על התואר", ואין מה להכחיש את תרומתו של הרכש היקר בתולדות התותחנים, אבל זאת תהיה טעות לבנות עליו את המשחק. הגרמני לא מורגש ברגעים רבים במשחק, אבל זקוק לרגע בו יוכל לספק נגיעת קסם שתיצור משום מקום הזדמנות.
בניגוד לחסרי היציבות דווקא ארון ראמזי נהנה מעונה פנומנלית אבל לא הצליח להביא את זה במאני - טיים מול סיטי ויונייטד, כמו גם סנטי קאסורלה שהיה פצוע ומציג יכולת בינונית. למרות זאת, הם כרגע נראים כמו השניים האידיאליים לתת להם את ההנהגה ברגע קריטי שכזה ואם הם יצליחו לשנות בשביל עצמם, זה גם יכול לשנות את התמונה עבור הקבוצה כולה.
הבעיות הן לא רק למעלה. עוד תעלומה ענקית במשחק יהיה תומאס ורמאלן, שיפתח בהרכב לאחר שהודח לטובת הציוות המוצלח של פר מרטסקר ולורן קוסיילני. האחרון פצוע ויהיה חיסרון משמעותי, אבל מי שיפתח במקומו ירצה להוכיח שהוא שייך לרמות האלה, בטח כשהוא נואש למקום בסגל בלגיה לברזיל.
משחקי חג המולד הם בדרך כלל השלב בפרמייר-ליג שבו קבוצות מכריזות כמו בשלט רחוב ענק וזוהר לאן הן הולכות. במקרה של ארסנל, כריסמס הקדים ב-48 שעות ומול צ'לסי תיקבע תעודת הזהות לעונה הזו. להיט ענק כפי שהיו עד לפני שבוע, או חזרה לימי היופי עם נפילה כואבת אי שם לאחר החגים.
