פחות משנתיים עברו מאז 27 באפריל 2012, היום בו הודיע פפ גוארדיולה שהוא עוזב את ברצלונה. רק שנתיים חלפו אמנם, אך מאותו רגע המועדון הקטאלוני עובר טלטלה אחרי טלטלה. על המגרש ובמשרדי ההנהלה. העזיבה של פפ התקבלה בתדהמה. המאמן הנערץ, שרשם את ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריית המועדון, החליט לפרוש וכנראה שלא רק בגלל "עייפות החומר", כפי שנטען תחילה.
הקבוצה המשיכה להיראות מצויין, אבל אז הגיעה המכה הבאה: טיטו וילאנובה, מי שהיה עוזרו של פפ והגיע במקומו, חלה בסרטן. בלעדיו הקבוצה אומנם זכתה באליפות, אבל נכשלה כישלון חרוץ בליגת האלופות. והנה, לא עבר זמן רב, והגיעה המכה השלישית: ההתפטרות של הנשיא, סנדרו רוסיי, בשל פרשת ניימאר. קשה להעריך כיצד תשפיע ההתפטרות על התנהלות המועדון, והאם יהיה בכך כדי להשפיע על הקבוצה – כי עוד יהיו התפתחויות – אך יש כמה דברים שאפשר לומר כבר עכשיו.
ראשית, התדמית של ברצלונה נפגעה קשות. פרישת פפ ועזיבת טיטו, פגעו בפן המקצועי בצורה כזו או אחרת. הפעם מדובר בפרשה שמכתימה את ההנהלה. פרשה שעלולה לסבך את בארסה בעניינים משפטיים ואפילו פליליים. ברצלונה, צריך להזכיר, לא שייכת לאף אחד חוץ מאשר לאוהדיה – הסוסיוס. הנשיא הוא לא הבעלים, אלא האיש שנבחר על ידי הסוסיוס וחייב להם דין וחשבון על כל מעשיו. רוסיי, כך נראה, שכח את מעמדו.
הוא שכח שהוא נבחר ציבור ולא אוליגרך שיכול לעשות במועדון ככל העולה על רוחו. רוסיי עשה לא מעט מהלכים שעוררו תרעומת בקרב רבים מהאוהדים. במה מדובר? שיתוף הפעולה המסחרי עם ממשלת קטאר, הנסיונות הפתטיים לסייע לקידום השלום במזרח התיכון, ועוד. נכון, המוטו של ברצלונה הוא "יותר מסתם מועדון", אבל בסופו של דבר מה שהאוהדים רוצים זה שבארסה תשחק כדורגל טוב, תנצח ותזכה בתארים. מעט מאוד אוהדים באמת התרגשו מהמפגשים של רוסיי עם שמעון פרס ואבו מאזן.
לזכותו יאמר, ששם לפחות לא היו היבטים פליליים, בניגוד לפרשה הנוכחית, שהביאה בסופו של דבר את להתפטרותו. הנשיא לשעבר ממשיך לטעון בתוקף כי ההעברה של ניימאר הייתה חוקית והסכום ששולם אכן 57.1 מיליון יורו. אבל אם הוא באמת מאמין למה שהוא אומר, מדוע הוא התפטר? הסיבה היא אחת ויחידה: הוא הבין שהוא חצה את הגבול, איבד את הלגיטימיות שלו בקרב האוהדים, והבין שאם יאחז בקרנות המזבח, הוא יגרום נזק תדמיתי חמור הרבה יותר למועדון.
הצעד הראשון של רוסיי היה למנות לנשיא חדש את ג'וזף מריה ברטומיאו, צעד שנחשב להזוי ומוזר. הרי מחליפו נמצא בסוד העניינים בכל הנוגע לפרטי ההעברה של הברזילאי. גם הוא לא מוכן לחשוף את פרטיה, בשל הבטחה שניתה לצדדים הנוספים בעסקה. אז מה ההבדל בין הנשיא היוצא לנכנס? נכון שהמנדט של רוסיי יסתיים בקיץ 2016 ורק אז אמורות להתקיים בחירות, אבל לא הגיוני שהסוסיוס מקטאלוניה ימתינו עוד שנה וחצי לבחור את הנשיא הבא שלהם. ההערכה שלי היא שבקרוב מאוד תצא הקריאה להקדים את הבחירות לקיץ הקרוב.
בינתיים, השופט הספרדי האמון על החקירה ימשיך לבדוק את פרטי ההעברה של ניימאר. האם אכן מדובר ב-57.1 מיליון יורו "בלבד", או שהדיווחים על סכום כולל של 95 מיליון יורו, נכונים. לתוצאות החקירה יהיו השלכות מרחיקות לכת על ברצלונה כמועדון ספורט - שיכול להיקלע למשבר ניהולי וכלכלי עמוק, מה שעשוי לפגוע בסגל השחקנים ובהישגים על המגרש.
ויש דבר נוסף, שרבים נוטים להאמין שהוא בעצם הסיפור האמיתי: מה בעצם הסיבה האמיתית לסכומים שקיבלו ניימאר ואביו, המשמש כסוכנו, ומדוע לרוסיי היה כל כך חשוב לשמור את הפרטים בסודיות מוחלטת. יש סברה כי רוסיי ניסה ליצור מצג שווא לפיו ברצלונה משלמת לניימאר שכר של 6 מיליון יורו כדי שלא לגרום לזעזועים קשים בחדר ההלבשה.
שחקנים כמו מסי, אינייסטה, פיקה, ססק ואחרים יתקשו לקבל סיטואציה שבה הטאלנט החדש מברזיל מרוויח יותר מהם. להערכתם של פרשנים לא מעטים בספרד, במהלך המשא ומתן הגיעו הצדדים להסכמה לפיה שכר הבסיס של ניימאר היה 6 מיליון יורו – אבל אביו יקבל סכום עתק, בין 40 ל-60 מיליון יורו (תלוי את מי שואלים) לכאורה על סעיפים אחרים, כמו עמלות, דמי חתימה ועוד, כך שהכסף הזה לא ייחשב לשכר. אם יתברר שאותם 40 או 60 מיליון יורו הם בעצם חלק משכרו של ניימאר, הוא יהפוך – בעצם – לבעל השכר הגבוה ביותר בברצלונה. אם מוסיפים את הסכום הזה (ומחלקים אותו ל-5 שנות החוזה) לשכר הבסיס של ניימאר, מגיעים ל-14 או אף 18 מיליון יורו בשנה. ואם זה אכן המצב, מסי ו-11 מיליוני היורו שלו בעונה, לא היו יושבים בשקט. ולא רק הוא. מה שבטוח, שקט לא יהיה בקאמפ נואו בתקופה הקרובה.
