בכל מסלול בו הוא היטה את ההגה, עם כל עיקול וכל דגל שחמט, שריקות הבוז רק הלכו והתגברו. בין פרפורי המנועים כבר היה אפשר להבחין בהן בקלות. סבסטיאן פטל דהר במהירות 300 קמ"ש בדרך להבטיח את תואר הפורמולה 1 הרביעי שלו ברציפות, דבר שאמור לטמון בחובו מידת כוכבות עצומה, אבל במקום זאת הוא הפך מבחינת רבים לנבל. למה? לא ברור. הוא לא עשה דבר רע לאיש, לא רימה ולא התריס. ילד טוב האפנהיים. כנראה שלאוהדי הספורט המוטורי פשוט נמאס לראות נהג גרמני כל כך דומיננטי, שוב.
באוגוסט 2004 מיכאל שומאכר חרט באופן סופי את שמו על תואר הנהג הגדול בכל הזמנים, עם זכייה שביעית בפורמולה 1. כל פרשן וכל אוהד היה בטוח שאת הסטנדרטים הללו ששומי קבע, אף אחד לא יוכל לדגדג. אבל בקושי חלפו 5 שנים לפני שנכנס לעיר שריף חדש. מי שהיה בטוח שהסבב חוזר לימים בהם כל אחד היה יכול להיות אלוף עולם בכל שנה נתונה, רואה את פטל מנפץ שיא אחר שיא ולוקח תואר אחר תואר.
כמה אירוני, כמה עצוב, שדווקא בשנה בה פטל הפך לאחד הנהגים הגדולים בכל הזמנים, אנחנו עלולים לאבד את הגדול מכולם, שומאכר. שניהם, יחד עם אלאן פרוסט וחואן מנואל פאנג'יו, מאכלסים את המועדון האקסקלוסיבי של האנשים שזכו 4 פעמים באליפות הפורמולה 1. פטל עשה את זה בגיל הכי צעיר – 26 שנים בלבד – ועשה את זה בסטייל. אמנם מוקדם להכתיר אותו בתור הנהג הכי טוב שהסבב ראה אי פעם, אבל עם כל שנה שעוברת, האפשרות הזו נראית הגיונית יותר ויותר.
גם הקולגות מבינים את זה. "הוא נמצא ברמה משל עצמו, ונמצא בדרך להפוך לנהג הכי טוב בכל הזמנים, אם הוא לא כבר כזה", אמר לואיס המילטון, מי שאמור לקרוא תיגר על הגרמני. "אם מישהו יכול לשבור את כל השיאים שלי, אני מעדיף שזה יהיה הוא" , טען לא אחר מאשר שומאכר בעצמו, שפטל גדל במידה רבה על ברכיו.
אפילו הבעיה הקבועה שמתקילה את מי שמנסה לאמוד את יכולתו של האינדיבידואלים בספורט המוטורי, לא תקפה כשמדובר בפטל. מי שייטען שהתוצאות תלויות במכונה, בכלי הרכב, הרבה יותר מאשר הנהגים, יחטא למטרה הפעם. למרות שהוא התחיל את הקריירה בקבוצות קטנות כסאובר וטורו רוסו, פטל תפס מקום על הפודיום בכ-70 אחוזים מהמירוצים בהם השתתף – נתון מטורף. לא מספיק? מה תגידו על ההבדלים העצומים בתוצאות בינו לבין חברו לקבוצת רד בול, מארק וובר, שאמור ליהנות מתנאים דומים?
נדמה שהדוגמא המוצלחת ביותר למועמדות של פטל להיות הגדול אי פעם, היא הדומיננטיות שלו. בכל ענף, הגדולים ביותר מתעלים על פני היריבים שלהם כאשר הם זקוקים לכך יותר מכל, כמו הסל של ג'ורדן מול יוטה, כמו הסלאלום של מראדונה מול אנגליה, כמו עוד אייס של פדרר בנקודת המשחק. פטל קבע שיא חדש כשניצח בתשעת המירוצים האחרונים של העונה כדי לקחת את האליפות, ועשה צחוק מהיריבים על הדרך.
כנראה שיש בו משהו, סוג של ניצוץ, שמאפיין את ספורטאי-העל. משהו שהיה אפשר לזהות אצלו מגיל קטן, וזה בדיוק מה שעשה אדם העונה לשם גרהארד נואק. אותו נואק נשאב לעולם המירוצים על ידי משפחת שומאכר, אותה פגש בעיירה קרפן, מקום של 63,000 תושבים לא רחוק מקלן. נואק החל לשמש כמנטור עבור מיכאל הצעיר, וגם עבור ראלף, ועם הזמן קיבל שם של מגלה כשרונות מוטוריים.
ב-1996 הוא צפה בסבסטיאן פטל הקטן מתחרה במכוניות קארט במסלול של קרפן, והחליט – הילד הזה יהפוך לאלוף עולם. "יש לו דבר שגם למיכאל יש, אופי מאוד מיוחד, רצון עז והרבה כישרון, וזה מה שגרם לי להחליט לעקוב אחריו כך", סיפר נואק. הנבואה של המנטור התגשמה, ובענק.
ואיכשהו, למרות הכל, פטל המשיך לחטוף בוז מהקהל. "זה קשה לי מאוד באופן אישי לספוג שריקות בוז, למרות שלא עשיתי שום דבר רע", חשף הנהג הגרמני לאחר שנרגע מחגיגות האליפות האחרונה. יתכן שהוא עוד ייאלץ להתמודד עם היחס מהקהל בהמשך הקריירה, אבל זו לא הדאגה היחידה שלו.
כמו שקורה הרבה פעמים עם ספורטאים ששולטים בצורה אבסולוטית בענף שלהם, גם במקרה של פטל הפתרון של מקבלי ההחלטות הוא פשוט לשנות את החוקים. הם עשו את אותו הדבר עם שומאכר, מה שהוביל לאובדן האליפות לטובת פרננדו אלונסו ב-2005. וכעת בפורמולה 1 מתכוונים להכפיל את כמות הנקודות המוענקת לזוכה במירוץ הנועל של העונה. כך הם מקווים שיישאר סיכוי למהפך עד לסיום, בניגוד לחוסר התחרותיות השנה. לא בטוח שזה יעזור, אבל שווה לנסות.
השאלה היא האם זה בכלל מה שהפורמולה 1 צריך? האם האינטרס של הסבב הוא שתהיה תחרותיות, או להצמיח סופרסטאר בקנה מידה עולמי שימשוך עניין מרחבי העולם ויחשוף יותר אנשים לענף?
הפוריסטים, אוהדי הארדקור של הפורמולה 1, בוודאי מעדיפים לראות פנים חדשות על הפודיום. מבחינתם, אין ספק, ככל שהקרב על התואר יהיה יותר פתוח, והעניין יישמר עד לגרנד פרי האחרון, כך ייטב. אלא שלא בטוח בכל שבתמונה הכוללת הם צודקים. מיכאל שומאכר קיבץ את העולם כולו סביב מדורת השבט, שחולקה למחנה של מי שעודד אותו ולמחנה של מי שאיחל למיקה האקינן או אפילו דייויד קולתהארד לנסות ולהוריד אותו מהכס.
האגדות הכי גדולות של הספורט נבנות כאשר מגיע אדם שמשכתב את ספרי ההיסטוריה ומעמיד את עצמו בשורה אחת עם הגדולים ביותר. זה בדיוק מה שיקרה בשנים הקרובות עם פטל. לא מן הנמנע שבעוד 4-5 שנים, הנהג הגרמני יחגוג תואר פורמולה 1 שביעי או אפילו שמיני, ואז לאף אחד לא יהיה ספק שהוא הגדול אי פעם. לאף אחד לא תהיה ברירה אלא להריע.
- הכתבה נכתבה לפני התאונה של מיכאל שומאכר, אך עברה מספר שינויים בעקבות מצבו הקשה
