המטרה: לאזרח ספורטאי, הווה או עבר, שישדרג את הספורט הישראלי. כל אחד, מכל תחום. הנטייה הראשונית הייתה לבחור בדיקמבה מוטומבו. כבר שנים שכל מה שחסר לנבחרת ישראל זה סנטר משמעותי, כזה שתופס מקום בצבע, יודע לעשות הגנה, לחסום, לתת גוף לסרבים/ליטאים/ספרדים. כזה שמתנשא לקצת יותר מ-206 סנטימטר. נו, מוטומבו כזה.
אבל לא. החלטתי ללכת על ספורטאי שאתלטיות היא לא הצד החזק שלו. הוא לא מהיר במיוחד, לא חזק מאחרים. אין לו כמעט שום תכונה פיזית שראויה לציון, אבל יש לו כל מה שחסר לנו: אופי. אופי מנצח. גיורגוס קראגוניס היווני, הוא האיש שצריך לאזרח כאן. וכמה קל זה יהיה.
הוא רגיל לצבעי הדגל (כחול ולבן), למזג האוויר המזרח תיכוני, לבעיות הכלכליות של המדינה, ואפילו שונא את קפריסין שתתמודד מולנו במוקדמות יורו 2016. הוא כנראה פחות מוכשר מיוסי בניון, אייל ברקוביץ', חיים רביבו ואחרים, אבל כשהם מתהדרים בכישרון, הוא מתהדר בתואר אלוף אירופה.
קראגוניס הוא פטריוט, כזה שגם אם העונה שלו במדי קבוצתו לא ממש מוצלחת, לנבחרת הוא יגיע בכושר שיא. הוא ישאיר את הגוף שלו על הדשא, יקיא דם עבור הסמל. הוא יריב עם שופטים, יתווכח על כל סנטימטר של בעיטה חופשית וישיר את ההמנון כשהעיניים שלו בוהקות מדמעות. שילוב של טל בנין, יוסי אבוקסיס וניר קלינגר, רק עם קבלות.
קראגוניס לא מחפש את אור הזרקורים, ולא ינסה לגנוב את ההצגה מאף כוכב ישראלי. הוא ישתלב במערך של אלי גוטמן, יביא את הנסיון הרב שלו ויעשה את העבודה השחורה במרכז השדה. 12 שנים אחרי שהחמיץ את גמר היורו בגלל כרטיסים צהובים, תהיה לו הזדמנות לחזור לאותו המעמד עם נבחרת ישראל. צהובים לא תהיה הבעיה.
