"מריו באלוטלי יקלקל את השחקנים בליברפול וידרדר אותם לתרבות רעה". אורי, אוהד ליברפול הפסימי בישראל.
"מריו באלוטלי הוא הימור מסוכן. אני לא הייתי לוקח אותו לקבוצה". גראהם סונס, המנג'ר הכושל של ליברפול ב-50 השנים האחרונות.
כשאנשים שליברפול קרובה לליבם מטילים ספק בהחתמה של הקבוצה שלהם ברור לך שמדובר בהחלטה מונומנטלית ומעוררת מחלוקת. מריו באלוטלי הוא אחד כזה שלכל אדם יש דעה מוצקה עליו. יש את אלו שיסתכלו על השערים המדהימים שכבש, כאלה שידברו על רגל ימין העוצמתית, על הטכניקה העילאית, על ממוצע השערים המכובד (0.42 שערים למשחק) על האתלטיות והפיזיות של שחקן שמהווה מטרד לכל הגנה. ויש כמובן את אלו שזוכרים שבכל מועדון בו שיחק הוא קיצר למנג'ר את החיים.
עבודה עם באלוטלי הילדותי דומה לעבודה בגנון. זה מאוד משמח אותך כשהילד צוחק, אבל לרוב אתה שמח בעיקר כשההורים באים לקחת אותו הביתה. אם לשפוט על פי התגובות הראשונות של אוהדי ליברפול, ניתן לחשוב שברנדן רודג'רס בחר במודע לקחת את המועדון שאולה. אחרת איך אפשר להסביר את ההחלטה לקחת שחקן רעיל כזה למועדון מגובש חברתית ומצליח מקצועית? נראה שהתשובה טמונה אצל המנג'ר, זה שההחתמה רשומה על שמו ומעידה יותר מכל עליו. אתם מבינים - רודג'רס מאמין באמת ובתמים שהוא יכול להשתלט גם על
הצפון אירי חושב שהוא הגיע לבשלות כמנג'ר, שהוא יכול לעשות מה שעשו מאמנים מצליחים ממנו - לקחת שחקנים שנחשבו לילדים רעים ולהכניס אותם לתבנית שלו. אלכס פרגוסון לקח את אריק קאנטונה והפך אותו לגיבור באולד טראפורד, פיל ג'קסון לקח את דניס רודמן שסידר לו שלוש אליפויות בשיקגו והשכיח את הצרות שגרם בכל מקום בו דרך. עבור מנג'ר זו הרמה הגבוהה ביותר שאתה יכול לשאוף אליה. לקחת פרויקט אישי ולהפוך אותו לבן אדם. רודג'רס באמת מאמין שהוא יכול לעשות את זה, ורק הזמן יוכיח אם יצליח.
"כשהגעתי למועדון לא הייתי לוקח שחקן שלא הייתי מאמין שיכול להשתלב בקבוצה. עכשיו כן", הסביר את ההחלטה שלו, והאמת שמהרבה בחינות מדובר בהחלטה אמיצה, אולי אפילו מבריקה. לפני שנתיים רודג'רס התעניין בדניאל סטארידג', עוד חלוץ שהתגלגל בין קבוצות וזכה לתדמית לא טובה. הצפון אירי התעקש להיפגש איתו ולהכיר אותו. אחרי שהשתכנע שהוא רעב להצלחה ומוכן להשתנות הוא אישר את ההגעה שלו. היום, סטארידג' הוא החלוץ שכבש הכי הרבה שערים ב-50 המשחקים הראשונים שלו בליברפול. יותר מאיאן ראש, רובי פאולר, פרננדו טורס, מייקל אואן ולואיס סוארס.
היתרון של רודג'רס על מוריניו ומנצ'יני שסבלו מנחת זרועו של באלוטלי הוא כישורים בתחום יחסי האנוש. כבר כשהיה מאמן נוער בצ'לסי, רודג'רס התבלט ביחס האישי שלו עם שחקנים. הוא לא פרימדונה כמו מנצ'יני ולא שחצן כמו "המיוחד" - הוא מסתכל לאנשים בעיניים ואומר להם את האמת. בתקופה שלו בליברפול הוא נדרש לעבודה על טיפוסים מורכבים כמו ראחים סטרלינג ולואיס סוארס וידע להוציא מהם את המיטב תוך כדי שהם מזמרים את שבחיו. עכשיו הגיע הפרויקט הגדול ביותר בקריירת האימון שלו.
הבאת באלוטלי היא סיכון מחושב. בגיל 24 ותמורת הסכום הסביר של 16 מיליון ליש"ט (אותו הסכום שיונייטד שילמה על וילפריד זאהה שלא עשה כלום), קשה להגיד שהעסקה לא הגיונית. היא מתאימה לשיטת "המאניבול" שהבעלים של ליברפול מאמינה בה. הבאה של שחקן צעיר ומוכשר, אותו ניתן למכור בעתיד תמורת רווח, ויותר מהכול היא מסמלת חשיבה מחוץ לקופסה וכזאת שעשויה להתברר כאחת העסקאות המשתלמות בשנים האחרונות.
"אם ננצח את קוסטה ריקה אני רוצה נשיקה, כמובן על הלחי, ממלכת אנגליה". באלוטלי, 2014.
"ההשוואה לאיברהימוביץ' מחמיאה, אבל יותר לו מאשר לי". באלוטלי 2013.
קראו את המשפטים האלו של באלוטלי ותראו שם ילד מגודל. תראו את התמונה שצילם במהלך המונדיאל ותבחינו במישהו שזקוק לתשומת לב. באלוטלי של 2014 מחפש דמות אבהית שתגונן עליו, ואולי רצה הגורל והוא מצא אותו. בשנה האחרונה האיטלקי השתנה. העונה המאכזבת במילאן והמונדיאל שלא הלך לפי התכניות גרמו לו להבין שהוא חייב שינוי שלא יכול לקרות באיטליה.
"מריו התבגר מאז שחזר לאיטליה, הוא יהיה הראשון להודות שעשה שטויות כשהיה צעיר אבל הוא לא אותו אדם"- הסביר השבוע אנדראה פירלו. גם מינו ראיולה, סוכן העל שלו מתחילת הקריירה, מאמין שלכוכב של יורו 2012 נפל האסימון: "מריו מבין שליברפול היא ההזדמנות האחרונה שלו בקבוצה מהטופ האירופי. הוא בן 24 ולא יכול להשתמש בגיל כתירוץ". באלוטלי הגיע לשלב בחיים שבו הוא מבין שהוא חייב לקחת עצמו בידיים. הוא רעב להוכיח שהשתנה וצעד ראשון היה הסכמה לקיצוץ ב-50 אחוז ממשכורתו וחתימה על סעיף שבו ייקנס ב-2 מיליון ליש"ט אם יעבור עבירות משמעת.
למען האמת, הבדיקה הרפואית האמיתית של באלוטלי בליברפול לא הייתה גופנית. היא הורכבה משיחה של שלוש שעות עם רודג'רס בסיומה המנג'ר השתכנע שיש לו עם מי לעבוד. באלוטלי כבר עבד על לא מעט אנשים בעבר, אולי הפעם הוא יעבוד למען אנשים שנותנים בו אמון? מעל הכל צריך לזכור – ליברפול זה לא עוד מועדון. בעיר שרואה את עצמה כאנטיתזה ללונדון עם מנטליות של "אנחנו נגד העולם", עם אוהדים שמגדירים את עצמם "סקאוזרים, לא אנגלים", יש לציפורים משונות כמו סוארס ובאלוטלי מרווח פעולה רחב יותר, סלחני יותר. אצל סוארס זה בא לידי ביטוי עם העונות הטובות בקריירה שלו.
אפשר להמר שגם הקדנציה שלו תסתיים בהצלחה. מה שבטוח הוא שמדובר בסיכון ששווה לקחת. סיכון שיכול לסמן את באלוטלי ורודג'רס כסיפור הצלחה גדול ומפתיע, אפילו סיפור של גאולה
