השחקנים של הפועל תל אביב הגיע לדרבי הזה מאוד ערוכים מבחינה טקטית, כל שחקן נתן 100 אחוזים מעצמו וזה למעשה מה שצימצם את הפערים ממכבי תל אביב, שלפני המשחק נראו כמו פערים כמעט בלתי ניתנים לסגירה. בנוסף, ההתמודדות של הפועל עם הפציעות המוקדמות של איתי שכטר ובראיין גרזיצ'יץ' הייתה טובה.
מכבי לא הייתה במשחק במחצית הראשונה, אך למרות זאת עלתה ליתרון. הפועל הגיעה לשני מצבים מעולים, ולא ניצלה אותם, כשאי אפשר לדעת איך המשחק היה נגמר אם אחד הכדורים היה נכנס. מנגד, מכבי קיבלה פנדל – וכבשה. לדעתי זאת לא טעות קיצונית של לירן ליאני, אך זו כמובן טעות. היה נראה שסאשה הסתיר לו ברגע הקריטי, ומכבי הרוויחה מכך. להפועל אסור לשכוח שהיא לקחה גביע, מול מכבי, משער בנגיעת יד.
נראה שמכבי עשתה כל מאמץ כדי לשלוט במרכז השדה אבל לא הצליחה. הפועל החזיקה בכדור ונראתה די טוב אך לא הייתה אפקטיבית. מכבי קבוצה יותר איכותית וכשהיא יצאה למתפרצות הייתה קרובה לעקוץ. מי שבלט במכבי היו דווקא שחקני הקו האחורי – איתן טיבי, קרלוס גארסיה וחואן פאבלו קולינאס.
למרות שהפועל היוותה יריב שקול לגמרי למכבי, אי אפשר להגיד שבן שמעון יוצא מעודד מהמשחק הזה, בטח כשהוא בתקופה לא טובה. בהחלט מעניין איך דווקא מול הקבוצה הטובה בליגה הפועל הייתה שוות כוחות. ברור שיותר קל לעשות הגנה מאשר לעשות התקפה, והראש שלהם היה קודם כל באיך לא לספוג. הם עשו זאת דווקא על ידי משחק התקפה, משחק אגפים ועבודה טובה בצד ימין – מה שהביא להחלפתו של בן הרוש.
לסיכום, זה היה דרבי לא גדול ובלי הרבה אירועים. מכבי היא המנצחת הצפויה אבל הדרך שהניצחון הושג לא הייתה כזאת. זה היה ניצחון בנקודות, וממש לא בנוק אאוט.
