זה היה משהו מיוחד. מלבד העובדה שזכיתי באירוע הזה ממש בשנה שעברה - יממה לפני שהפלגנו הופיעה כתבה גדולה עליי בידיעות אחרונות. פתאום, הפכתי לסוג של פנים מוכרות. לאן שלא הסתכלתי ראיתי מבטים ולחשושים, מה שאולי היה מלחיץ את האדם הממוצע, אך לשחקן פוקר שרגיל לפעול תחת לחץ ותחת זוג עיניים שבוחנות כל תזוזה - זהו אדרנלין מהסוג שאתה רגיל ואוהב להתמודד איתו.
כמו שציינתי, לשחק בטורניר של IPC זו חוויה אחרת לגמרי משאר הטורנירים שיצא לי לשחק בהם ברחבי העולם: סכום הכניסה הנמוך יחסית (300 יורו) ודיל של חופשה יחד טורניר גדול עודדו את הגעתם של לא מעט אנשים שפוקר הוא תחביב בלבד עבורם. קודם כל, כיף לראות את זה מהצד, אלא שעבורי - אני רואה את הכל כאסטרטגיה. אין ספק, כאמור, שרוב החבר'ה אינם מקצוענים ולכן רמת המשחק שלהם תהיה די נמוכה.
תן אקשן
התחלנו את היום הראשון עם ערימה התחלתית של 15 אלף צ'יפים. האסטרטגיה שלי לשלבים המוקדמים הייתה מאוד פשוטה - להשתתף בכמה שיותר ידיים, כדי שכשתגיע לי יד גדולה אצליח להכפיל את הכמות. אותה יד, אגב, לא איחרה לבוא והיא התרחשה כבר בשלב הבליינדים הראשון.
עשיתי העלאה בעמדת הדילר (השחקן שפועל אחרון לכל אורך היד) עם 2-4 עלה. שלושה השוו. הפלופ הראה 9-5-3 עם שלושה עלים. אני עם צבע. אחרי שני צ'קים, השחקן השלישי הימר לפניי. אני העלתי מעליו, השניים האחרים פרשו והוא שילם. בטרן הגיע 9 נוסף והוא שוב הימר. אני העלתי מעליו, הוא שילם. בריבר: נסיך יהלום. הוא עשה צ'ק, שילם את האול אין שלי והשליך את הקלפים שלו למאק אחרי שחשפתי את ידי.
אחרי שהכפלתי את הערימה ההתחלתית והגעתי לשואודאון עם יד בינונית כמו 2-4, החלטתי לשחק שמרני יותר ולבחור את ההזדמנויות שלי בקפידה בגלל שעדיין צפיתי שאקבל אקשן רב משאר השחקנים. חלף כמה זמן בו שיחקתי לפי האסטרטגיה ואז הגיעה יד משמעותית נוספת.
אני פתחתי בהעלאה עם 8-8 מעמדה אמצעית, השחקן בעמדת הדילר השווה והשחקן בסמול בליינד עשה העלאה נוספת בגובה הקופה. ישבתי בשולחן עם אותו שחקן כבר כמה שעות, והרושם שקיבלתי עליו הוא שהוא מנסה "לגנוב" כל קופה שלא הראו בה התנגדות ובכלליות משחק אגרסיבי מדי.
למרות שלא ראיתי אותו מבצע העלאה חוזרת לפני הפלופ עד כה, הרגשתי שזה מצב בו הוא מנסה לגנוב את הקופה ושהוא מסוגל לעשות את זה עם הרבה ידיים חלשות משלי. עמדו בפני שתי אפשרויות: להעלות מעליו שוב ולהכניס את כל הערימה במידה שהוא יחליט לדחוף לי אול אין - מהלך אגרסיבי אשר משאיר הרבה ליד הגורל - או לשלם את ההעלאה שלו בלי כוונה לוותר לו בקלות. ככלל אצבע אני מעדיף להכניס את עצמי לכמה שיותר החלטות קשות אחרי הפלופ מאשר להכניס אול אין לפניו, כשבמידה שאני מפסיד אני מודח מהטורניר. אז רק שילמתי.
בפלופ הגיעו Q-9-6, בלי יציאה לצבע. הוא שוב הימר הימור בגובה הקופה ואחרי התלבטות החלטתי שעדיין היד שלי צריכה להיות עדיפה מספיק מהפעמים ושילמתי. בטרן הגיע J שפתח יציאה לצבע תלתן, והוא דחף אול אין בגובה שלושת-רבעי קופה. הלוח היה מסוכן מאוד אבל החלטתי ללכת עם הריד הראשוני שלי על חוזק היד שלו ושילמתי את כל הערימה שלו, אשר הייתה קטנה רק במעט מהערימה שלי. הוא חשף A-7 לבבות, כלומר היה לי 94% לקחת את היד. הריבר, 7, לא עזר לו מספיק והדחתי אותו מהטורניר.
אחרי היד הזאת הערימה שלי הגיעה לאזור ה-100,000 ולקחתי את ההובלה בטורניר. שיחקתי מאוד אגרסיבי וגם קיבלתי קרדיט משאר השחקנים בשולחן אחרי ההשוואה ה"חולנית" שביצעתי עם זוג השמיניות. המשכתי לטפס ואת היום הראשון של הטורניר סיימתי כמוביל עם לא פחות מ-325,000 צ'יפים.
מתחיל להיראות אפשרי
בהפגלה, כחלק מהחוויה, עגנו בקפריסין. ירדתי עם חבר לעיר, הלכנו למסאז' אצל אישה אגרסיבית מאוד (בדיוק ההיפך מרוב השחקנים היחסית פסיביים שיצא לי לפגוש...) והכל היה מוכן לקראת יום הגמר. לי, בכל מקרה, עבר רק דבר אחד בראש: לזכות במקום הראשון, שנה שנייה ברציפות, ולעשות הישג חסר תקדים.
כבר בכניסה הצלחתי להבחין שחדר הפוקר השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו. אפשר היה להרגיש את ההתרגשות - גם של השחקנים שנותרו וגם של אנשים רבים שבשלב זה עזבו את עיסוקם (משחקם) - ועברו לצפות ברגעי ההכרעה. האהבה והרעב למשחק בקרב משתתפי ההפלגה יצרו אווירה מדהימה בשלבים אלו, מה שלא יצא לי לראות גם בטורנירים גדולים יותר בחו"ל שכן שם האווירה מתוחה ו"מקצוענית" יותר.
האסטרטגיה שלי הייתה פשוט לחכות להזדמנויות טובות ללחוץ על השחקנים עם הערימות הקצרות ממני, במיוחד לפני הכניסה לפרסים (ממקום 32 ומעלה). עד כאן, הכל עבד חלק והגעתי לשולחן האחרון, שמנה 9 שחקנים, עם ערימה של 980,000 צ'יפים ואמונה שהלא ייאמן הוא במרחק נגיעה. קיבלתי קלפים די רעים ועם הרבה סבלנות גרפתי קופות בודדות במשך זמן רב. למעשה, המשחק השתנה כשנשארנו חמישה שחקנים ואני דורגתי רק רביעי בצ'יפים עם 675,000.
מאני טיים
בשלב הזה האקשן היה גדול והכל קרה מהר מאוד. שמתי לב לסימן מסגיר של אחד השחקנים: כשהוא חלש, הוא משתהה לפני קבלת ההחלטות. כאשר הדי שלו חזקה, הוא נוקט בפעולה מהירה והחלטית. אותו שחקן פתח מעמדה ראשונה אחרי השתהות, ואחרי שני פולדים סיכנתי את חיי הטורניר שלי בפעם הראשונה כשדחפתי מעליו אול אין עם יד בינונית של A-5. הקריאה שלי היתה נכונה והוא זרק במהירות.
שתי ידיים לאחר מכן הרמתי את היד הטובה ביותר בשולחן הגמר: זוג נסיך בעמדת הדילר. אחרי שני פולדים, פתחתי בהעלאה סטנדרטית בכפתור. הסמול בליינד זרק ואותו שחקן מהקופה הקודמת הכניס אול אין. אני שילמתי במהירות. הוא חשף A-2, הלוח לא בא לעזרתו ואני הדחתי אותו מהטורניר אחרי שעליתי מעליו במספר הצ'יפים שתי ידיים לפני.
נשארנו ארבעה, וכבר ביד הבאה הדחתי שחקן נוסף אחרי שפתחתי בהעלאה עם Q-10. הוא דחף אול אין של שישה ביג בליינד'ס בסך הכל. אני קיבלתי את האחוזים הנכונים להשוות, גם אם היד שלו טובה משלי. הוא חושף A-K, אכן טוב ממני, אך אחרי ה-Q שהגיעה בפלופ הוא לא השתפר והודח.
נשארנו שלושה, כאשר אני החזקתי ב-50% מהצ'יפים. זהו מצב טוב להפעיל לחץ על השניים האחרים מפני שכל אחד מהם מאוד רצה שהשחקן השני יעוף והוא יגרוף לכיסו עוד כ-3,000 אירו - ההפרש בין המקום השני לשלישי. הצלחתי לעלות את הערימה שלי עד למצב שבו החזקתי 80% מהצ'יפים בטורניר, ואז שניהם נכנסו אול אין אחד עם השני, אחד נשלח הביתה ונותרנו לשלב הראש בראש.
ניצלתי את הערימה הגדולה שלי כדי ללחוץ את הערימה הקטנה שלו ולהגדיל אפילו יותר את היתרון שלי, עד שהגיע היד הבאה: הוא פתח מהכפתור, אני העלתי מעליו אול אין עם 3-3 והוא שילם עם A-8. בלוח הגיע 2-5-10-7-7, ורק אחרי שלחצתי את היד לשחקן שבמקום השני נפל לי האסימון: עשיתי את זה!
ההרגשה היתה מדהימה. היה לי כל כך הרבה להוכיח - לעצמי, למשפחה וגם לכל מי שהסתכל ובחן אותי מהרגע הראשון בו נכנסתי לחדר הפוקר. וכן, היה לי חשוב להראות לכל חובבי המשחק ובעיקר למפקפקים בו: בסופו של דבר - היכולת גוברת על המזל.
