כשבסוף משחק ה-2:2 מול מכבי פתח תקווה, פאולו סוזה אמר שהוא לוקח את האשמה עליו וכל האחריות על התיקו היא שלו, הבנתי כמה הוא מאמין ביכולות שלו ובטוח בעצמו. אני לא זוכר או מכיר מאמן ישראלי שהיה עומד ככה מול התקשורת ולוקח את זה עליו. בסופו של דבר, כמאמן, אתה אחראי על התוצאות לטוב ולרע. ברור שגם לשחקנים יש משקל, אבל סוזה הרגיש כנראה שהמשחק גמור, עשה כמה שינויים פנימיים כשהחליף את זהבי, ופתאום הסטטיסטיקה שכל כך קובעת בכדורגל נמחקה והמשחק הזה שוב הוכיח כמה הוא משוגע.
מכבי הייתה הרבה יותר טובה בכל הפרמטרים. עד השער העצמי של מאנה המשחק הזה היה גמור, ורק צירוף מקרים ושער מטורף שינו זאת. הצהובים הגיעו להמון הזדמנויות, שלטו בקצב, ולמרות זאת המשחק הסתיים בתיקו – וזה כל היופי בכדורגל.
העוצמה של מכבי, והיתרון של הקבוצה, הוא בעומק. בעובדה שכמעט ואין פערים ברמת השחקנים בסגל ולכן השינויים כמעט ולא מורגשים. קבוצה חזקה וטובה היא כזו שהרמה של השחקן הראשון והשחקן ה-20 בסגל כמעט זהה, וכך זה אצל סוזה. אני בכלל חושב שהמאמן מזהה את היתרון של הקבוצה שלו מול היריבה, לוקח את הדברים החזקים של שחקניו ובוחר לעשות התאמות על פי היריבה הרלוונטית. נכון שזאת גישה שבארץ היא יחסית יותר קיצונית, אבל בקבוצה עם 11 נציגים בנבחרות, וכזו שמשחקת במקביל באירופה, צריכים לדעת לווסת עומסים.
לסיום, מילה על השוערים. אני לא חושב שחואן פאבלו הוא הבעיה של מכבי, למרות שספג שבעה שערים בשבוע. הוא נקלע לתקופה פחות טובה, אבל ייצא מזה יחד עם הקבוצה. מהצד השני, צחי גיגי הפתיע אותי לטובה. זו פעם ראשונה שאני צופה בו במשחק - יש לו פוטנציאל, נוכחות, הוא גבוה והוא מוכיח שיש לו גם יכולת. אם הוא ימשיך להציג את הרמה שהפגין מול מכבי, אני בהחלט צופה לו עתיד מעניין.
