לפני בערך 10 שנים, בן בנימין החליט לוותר על קריירת הכדורגל ולהתרכז בקריירה צבאית. עם 5 יחידות במתמטיקה, בפיזיקה ובעיקר בערבית, צה"ל שם עליו את היד ושלח אותו ליחידת 8200 של מודיעין. כבר בגיל 16, כשהגיע הצו הראשון, לבנימין היה ברור: הולכים לצבא, גם אם זה אומר שלכדורגל הוא כבר לא יחזור.
כבר מגיל קטן חינכו את קשר הפועל רעננה בעונה הנוכחית כי הלימודים קודמים לכל. למרות שהיה שחקן הרכב קבוע וקפטן בקבוצת הנוער של הפועל עכו, הוא השקיע בלימודים מתוך מטרה לסיים אותם בהצלחה ולאחר מכן להתגייס. "רציתי ללכת לצבא כדי לתרום, בכלל לא חשבתי על הכדורגל", מסביר.
למרות שהגיוס הגיע בשיא הפריחה, כשהוא וחבריו עולים ליגה בנוער, הקבוצה הבוגרת עולה מהארצית ללאומית ובנימין בן ה-18 מוזמן לאימוני טרום העונה, הוא ידע מבעוד מועד איזו החלטה יקבל: "ידעתי שאני עוזב את הכדורגל והולך לצבא. רוב החברים שלי חשבו על הכדורגל, אבל לי היה ברור מה הצעד הנכון עבורי. למרות שהתחלתי להתאמן עם הבוגרים, קיבלתי את זה כמובן מאליו שצריך להתגייס. הציעו לי תפקיד טוב, הרגשתי שאני יכול לתרום בו למדינה והלכתי על זה".
שלוש שנים שירת כחייל סדיר, אך גם כשסיים אותן, לא כספורטאי פעיל או מצטיין, אלא ככזה שיוצא לביתו בתחילת הדרך רק פעם בשבועיים, החליט להמשיך עם מדי החאקי. בנימין חתם שנה קבע, וכך, כשהוא בן 23, הצבא עדיין היה החלק המשמעותי בחייו. "הייתי ילד של אמא, מאוד", מספר השחקן ומסביר מה נתנו לו שנותיו בצבא: "הפכתי לעצמאי יותר, הרחבתי אופקים. העשרתי שם את הידע שלי, התבגרתי. אני לא יודע עד כמה זה עוזר לי על המגרש, אבל בטוח יש לזה השפעה כלשהי".
בד בבד, בעודו בצבא, חזר למגרשים. קצת בשלומי, קצת בעפולה. אימונים הוא החסיר באופן קבוע, וכשיצא הביתה בסופ"ש, שיחק בליגה בשבת. תחביב, לא מעבר לזה. כששנת הקבע הסתיימה, בצבא הציעו לו לחתום לחמש שנים נוספות וללכת למסלול של קצונה. פתאום, הלהט לחזור להיות כדורגלן חזר לו, והלחץ של ירון הוכנבוים, שמונה למאמן הפועל עכו, התגבר. אחרי 4 שנים בצבא, הכדורגל ניצח.
ההתחלה החדשה בכדורגל, לא הייתה קלה. "התלבטתי בלי סוף. לא ידעתי אם ההחלטה שאני לוקח נכונה. הייתה לי קריירה צבאית מבטיחה, ובמקום זה אני בא להיאבק על מקום בסגל של קבוצה בליגה הלאומית, ועוד כשאני לא בכושר בכלל", מסביר הקשר ומפרט: "אחרי פגרה קשה לחזור, אז אחרי שנתיים זה כמעט בלתי אפשרי". למרות זאת, בנימין היה שותף מלא לעליית הליגה של עכו, ובהמשך מצא עצמו במכבי נתניה של ראובן עטר. בגיל 29, כשהוא מביט לאחור, הוא לא יודע האם הקריירה שלו יכולה הייתה להיות מוצלחת יותר במידה ולא היה מתגייס: "קשה לי להעריך. היום לוקחים כוכבים, או צעירים עם פוטנציאל. כשהייתי צעיר הייתי בצבא, אז לא לקחו אותי".
