"ניימאר בחר באופציה הספורטיבית על פני זו הכלכלית". אלה היו מילותיו של מאמן ברצלונה טיטו וילאנובה. לא שהחלופה אינה ספורטיבית, אבל הכוונה הייתה לבחירה בסגנון הטכני המתאים לו על פני אפשרות לעושר מופלג (יותר). הכל יחסי בחיים, גם האמת.
ברצלונה התחייבה לשלם לכוכב הברזילאי 7 מיליון יורו נטו בעונה, הוצאה אדירה תחת חוקי המס החדשים בספרד. אלא שניימאר בן ה-21 כבר הרוויח בשנה האחרונה 13.8 מיליון יורו משכר, חוזי אימוץ והשתתפות בפרסומות. זה לא אומר שהוא הסכים לסגת לאחור, רק שההתלבטות הגדולה הייתה בעיקרה דווקא הכלכלית ולא הספורטיבית.
אחת הסאגות הנמרחות ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, שהחלה כשהילד היה בן 13, הפכה לכזאת בעקבות התחרות החולנית בין שתי הענקיות של ספרד. גורם הסגנון היה רק דג רקק המשייט בינות לרפרוף הסנפירים התזזיתי של הכרישים בים השיקולים הפיננסיים. אין להאשים אותם על כך, אבל גם לניימאר ואביו היה חלק נכבד במשחה הדמים.
למעשה, כך על פי פרסומים מהימנים בברזיל ובספרד, העסקה כבר נסגרה בשנה שעברה. ניימאר דה סילבה, אביו ומנהל עסקיו של ניימאר ג'וניור, הגיע לסיכום עם ברצלונה וקיבל מקדמה על סך 10 מיליון יורו כדי שבנו יגיע בבוא הזמן לקאמפ נואו. בחודש האחרון, לאחר שבריאל מדריד הבינו שהדיל עומד להיסגר סופית ובצל העונה הקטסטרופלית שעברו, הוחלט לנסות הכשיל את היריבה.
מה הלך שם? בלאגן אטומי. בכרטיס השחקן של ניימאר החזיקו עד עתה שלושה גורמים – 55 אחוז בידי סנטוס, 40% של חברת השקעות הספורט DIS ו-5 האחוזים הנותרים בידי חברה בשם טייסה (teisa). על פי ההסכם, נשיא ברצלונה סנדרו רוסיי התחייב להעביר 32 מיליון יורו למועדון הברזילאי, שיתחשבן בתורו עם שותפותיו לבעלות. 40 מיליון היורו הנותרים, מתוכם כבר שולמה מקדמה בסך עשרה מיליון, יועברו לכדורגלן ואביו כמענק חתימה חד-פעמי. וזה עוד בלי שדיברנו על משכורת בסך עשרות מיליונים על פני חמש העונות הקרובות. ברקע, ראשי ריאל מדריד בהחלט יצאו מגדרם.
נשיא ריאל פלורנטינו פרס, הידוע בחיבתו לכוכבים ולרכש ראוותני, ניסה לשבור את העסקה של היריבה. או לפחות לשבור אותה. על פי "אס", הוא שם על השולחן 100 מיליון יורו שיחולקו באופן הבא: 30 לסנטוס, 10 לברצלונה להחזר המקדמה ששולמה לשחקן ומענק חתימה מופרע בסך 60 מיליון יורו. הוא גם הכין אפשרות להוציא 40 מיליון יורו נוספים במקרה שרוסיי יחליט לתבוע את הברזילאי על הפרת חוזה, מה שהיה מקפיץ את הוצאותיו ל-140 מיליון יורו (!). אל מול שבעת המיליונים של בארסה, הציע פרס לניימאר משכורת בסך 11 מיליון יורו נטו לעונה. אם שאלתם את עצמכם "אז למה לעזאזל הוא לא חתם במדריד?", אתם בכיוון הנכון.
יש דבר אחד שבבירה הספרדית לא הסכימו להתפשר עליו ובברצלונה דווקא כן. למעשה, רק כ-20 אחוזים מרווחיו של ניימאר בסנטוס הגיעו משכר וכל היתר נבע מחוזי פרסום שונים ומשונים. עם החתמתו באחת מענקיות הכדורגל הספרדי, לצד גביע הקונפדרציות וגביע העולם המתקרבים, צפויה החשיפה העולמית שלו לעלות פלאים. וכך גם ההכנסות. ריאל מדריד הציעה הרים וגבעות, אבל דרשה נתח נכבד מעוגת החסויות של הילד. בארסה ניאותה לשלם מכיסה פחות, אבל הניחה לו לשמור את כל הפרוסות לעצמו. וכמו שאבא לימד אותו, מי שאוכל לבד גם אוכל יותר.
חברות ענק כמו נייקי, רד בול, פנאסוניק, פולקסוואגן ובנק סנטאנדר ימשיכו לשלם לכשרון, שבחוזהו האחרון בסנטוס הבטיח לעצמו 90% מהזכויות על שמו. בברצלונה כבר ימצאו דרכים נוספות להרוויח איתו מפרסום, ולהרוויח אותו על הדשא. כי על אף היותו סקורר אדיר, מכדרר מחונן ושחקן בעמדה בה טיטו וילאנובה מחפש להתחזק, החתמת ניימאר הייתה בראש ובראשונה השתלטות על נכס כלכלי ופריצה לשוק הברזילאי העצום, שכולל כ-200 מיליון תושבים חולי כדורגל. ומה לגבי הבחירה בסגנון ובספורטיביות? תנו לפראייר אחר לנגוס בפיתיון הלעוס הזה.
