קיץ 1953. בצד הלבן של מדריד בדיוק ציינו 20 שנה בלי אליפות. העשור החולף הפך את הקלאסיקו הספרדי לזירה של מתחים פוליטיים, אפילו יותר מאי פעם. בינתיים, ברקע השמועות על מעורבות השלטונות לטובת ריאל, ברצלונה חגגה את האליפות השישית שלה והרביעית ב-6 השנים הקודמות. את שתי הנותרות לקחה אתלטיקו.
שנה קודם לכן טסה ריאל מדריד לטורניר ידידות בשבדיה, שם ציינה יובל להיווסדה. היריבה בגמר הייתה מיונריוס, אלופת הליגה המקצוענית שפרחה אז בקולומביה. נשיא המועדון הספרדי, סנטיאגו ברנבאו, ישב אז ביציע ונדהם לראות איך קשר בלונדיני מארגנטינה מפרק את הקבוצה שלו. הדרום אמריקנים ניצחו 2:4, ברנבאו החליט שהבחור הזה ישחק בשבילו.
אלפרדו די סטפאנו גדל בריבר פלייט, זכה איתה בשתי אליפויות, הניף עם נבחרתו את הקופה אמריקה ובעקבות השביתה בליגה הארגנטינאית עבר לשחק בקולומביה. הגעתו הפכה את מיונריוס למכונה שפירקה כל כיס התנגדות. בארבע עונות הוא הוליך את קבוצתו לזכיה בשלוש אליפויות ובגביע וכבש 158 שערים בכל המסגרות. אמרו עליו ש"הוא ו-10 קונוסים מנצחים כל יריבה". זה בדיוק מה שהיה צריך הנשיא המגלומני של ריאל מדריד, אבל המהלך לא עבר בקלות.
למעשה, באותו אביב לפני 60 שנה פיפ"א אישרה סיכום בעל פה בין ריבר פלייט לברצלונה על מעברו של די סטפאנו, שעזב ללא אישור את קבוצתו הקולומביאנית. גם השחקן כבר סיכם את תנאיו עם המועדון הקטלוני, אולם מיונריוס התעקשה שהזכויות על הכדורגלן שייכות לה וניהלה מו"מ עם ריאל מדריד. ב-13 במאי 1953 נחת אלפרדו בברצלונה במטרה לחתום על חוזה עם הקבוצה המקומית, אולם ברנבאו התערב ובעיצומו של המשא ומתן על הפרטים הסופיים שיכנע את הארגנטיני לשחק בבירה. אנשי בארסה זעמו ופנו להתאחדות הספרדית בבקשה לבוררות. בינתיים, הכוכב המשיך להתאמן עם הקטלונים ואף שותף בשלושה משחקי ידידות במדי הבלאוגראנה. ברקע, מפלס העצבים בשני הצדדים רק טיפס וטיפס.
ההתאחדות הספרדית, יש הטוענים כי תחת מכבש לחצים אדיר מצד הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו, החליטה ללכת בדרכו של שלמה המלך. בספטמבר אותה שנה נקבע שדי סטפאנו ישחק שנתיים במדריד ושנתיים בברצלונה, שעל פי מקורות אחדים ניסתה ברגע האחרון למכור אותו ליובנטוס בלי שתרכוש אותו בעצמה. החלוץ הציג כמה משחקים עלובים, אולי בכוונה, נשיא בארסה אנריק מארטי-קארטו זעם על ההתנהלות. הוא הודיע כי הוא מוותר על שירותיו העתידיים של השחקן, ולא לקח הרבה זמן עד שהחל להצטער על כך.
היריבות בין ריאל מדריד לברצלונה, שגם כך הייתה טעונה, הפכה לשבר של ממש. פצע פתוח שלא הגליד עד היום, בעיקר בעקבות תחושת הצריבה שהוחרפה מספר ימים לאחר שברצלונה ויתרה. שבוע בלבד אחרי הודעת הוויתור נפגשו היריבות על כר הדשא. די סטפאנו הבקיע את צמד השערים הרשמיים הראשונים שלו בלבן, מדריד ניצחה 0:5. זו הייתה יריית הפתיחה בדרך ל-28 כיבושים ב-28 משחקים באותה עונה, שהסתיימה באליפות ראשונה מאז 1933. כך עשרים שנה של בצורת הגיעו לסיומן עם החתמתו של הגלאקטיקו הראשון.
קרוב משפחה שעלה בנעוריו מספרד סיפר לי פעם: "אני זוכר שהייתי נוסע עם אבא שלי למשחקי כדורגל. הוא היה לוקח אותי לראות את קובאלה ואת די סטפאנו. לא נסענו לראות את מדריד, נסענו לראות את די סטפאנו משחק. זה היה הוא, וכל היתר". וזו גם הייתה התחושה בתוך הענף. על המגרש, במסדרונות, בחדר ההלבשה.
עומאר סיבורי, הכוכב האגדי של יובנטוס, נשאל פעם על המעמד של די סטפאנו. הוא בחר להסביר את תשובתו בצורת סיפור. ב-1962 הגברת הזקנה הגיעה למשחק גומלין במדריד. שבוע קודם לכן, במפגש הראשון, כבש "החץ הבלונדיני" את שער הניצחון ב-0:1 בטורינו. ריאל עלתה למגרש עם התלבושת הלבנה המסורתית שלה, שחקני יובנטוס לבשו שחור. הבעיה התבררה במחצית הראשונה: מדובר במדים זהים לאלה של צוות השיפוט. בפיגור 1:0 (סיבורי, 38) ירדו הספרדים להפסקה ודי סטפאנו הזועם החליט לתפוס פיקוד.
לא המאמן, לא מנהל הקבוצה, לא נשיא המועדון. איש לא התערב, אבל הוא כן. "החץ הבלונדיני", שעד אז כבר זכה פעמיים בכדור הזהב היוקרתי, אסף את מדי החוץ הסגולים של ריאל והתפרץ לחדר ההלבשה של השופטים. "אם יובנטוס לא תחליף לתלבושת הזאת, אנחנו לא עולים למחצית השניה", התריע די סטפאנו. השופט הצרפתי התקפל, גם האורחים מאיטליה. יובה עברה לסגול, המשחק חוּדש והיתרון נשמר. במשחק השלישי והמכריע בפאריס ניצחו הבלאנקוס 1:3 בדרך לעוד גמר אירופאי.
