איזו דרמה סיפק לנו מחזור הסיום בפלייאוף התחתון. על תסריט כזה באמת שאף אחד לא חשב, ובטח שאיש לא האמין שהכל יתנקז בצורה כזאת לדקות הסיום ושניות הסיום, בכל אחד מהמגרשים. בסופו של דבר מכבי פ"ת שרדה קרב מורט עצבים, רמה"ש השרון ניצחה אבל נשרה, ובני יהודה? בני יהודה שוב - כמו לאורך כל העונה הזו - יצאה הלוזרית הכי גדולה מכולן.
אחרי 12 שנים מוצלחות, בני יהודה חוזרת לליגת הלאומית, אבל מוכרחים לומר שהקבוצה הזו הביאה את זה על עצמה. קבוצה שלא מצליחה לנצח משחק מכריע על כל הקופה, ועוד אצלה בבית - פשוט מגיע לה לרדת. כל התנאים היו לטובת הזהובים, שמולם ניצבה אשדוד, כשרק שבוע לפני כן נרמסה על ידי מכבי פ"ת. מי האמין שהחבורה של יוסי אבוקסיס מסוגלת לשמוט הזדמנות כזו? עבור אוהדיה הרבים של בני יהודה זוהי טרגדיה ספורטיבית, ועכשיו היא תיאלץ לנדוד למדבר של הלאומית.
ליבי ליבי על האוהדים של הקבוצה, כי כל כך הרבה הגיעו לתמוך והתאכזבו. דווקא בגלל התמיכה של הקהל בני יהודה היתה אמורה להישאר, הרי זה היה היתרון שלהם על היריבות בתחתית, אבל ביציאה מבלומפילד ראיתי ילדים בוכיים וליבי יצא אליהם. כבר אי אפשר לדבר על "הישארות למען השכונה", הרי הקהל הכתום גר ברובו בת"א ובפרבריה, כך שהקלישאות הם פאסה, אבל המועדון הוא לא פאסה. זה מועדון עם מסורת ומחלקת נוער שמייצרת שחקנים ומועדון שהיה חייב להישאר.
ועם כל האמפתיה, ברור שבני יהודה הרוויחה את הגורל המר הזה ביושר, וסיבות לא חסרות. בניית הקבוצה היתה לקויה, יש ריבוי שחקנים חסרי ניסיון, אין מנהיגות ראויה ולא היו מחליפים לפצועים. אחרי כל זה, ברור שאי אפשר לנקות את אבוקסיס מהאחריות. כשההגנה כל כך איטית והשוער בעונה חלשה, צריך מענה לבעיות, ולמרות זאת יוסי טעה בבחירת ההרכב. גם אמיר עגייב היה חייב לפתוח. אפשר לומר שבשכונת התקווה משלמים על הטעויות, כי הכל היה ביידים שלהם והם הפסידו את הזכות לשחק בליגת העל.
בנוגע למכבי פ"ת, לדעתי היא צריכה להודות לניר קלינגר ולמ.ס. אשדוד, שבזכותה היא נשארה - גם אחרי שהביסה אותה 0:5, וגם אחרי שהאחרונה התאמצה מול בני יהודה. בכלל, לאשדודים חלק גדול בזהות היורדות, וחבל שהם נזכרו להתאמץ באיחור של שבוע ופתאום נזכרו מהי ספורטיביות. אני לא חושב שלפני שבוע הם לא רצו לנצח, אבל מול פ"ת הם כן עלו בזלזול, ולכן הביקורת מהתקשורת בשבוע החולף גרמה להם לבוא ולשחק ברצינות במחזור האחרון.
בפן המקצועי אצל המלאבסים, אי אפשר להתעלם מהסיפור המדהים של רועי דיין. הבחור הזה, שלא זכה ליותר מדי אמון עד לאחרונה וישב לא מעט על הספסל, השאיר את הקבוצה בליגה במו רגליו. בראש ובראשונה כמובן ניצבים 8 השערים שכבש ב-6 המחזורים האחרונים, אבל הרגע שמספר את כל הסיפור הגיע בתוספת הזמן של משחק הנעילה, כשדיין ניגש לבעוט את הפנדל ולא חשש לקחת על עצמו את האחריות במאני טיים.
ליגת העל נפרדה גם מרמת השרון, ואני לא אתפלא אם ייקחו להם שנים ארוכות לחזור לבמה המרכזית. מצד אחד, מגיעות לחיים שאבו הרבה מחמאות. המאמן הצעיר הזה לקח קבוצה במצב של שוקת שבורה, ממש במצב בלתי אפשרי, ועדיין הצליח להילחם ממש עד הסוף. שאבו ירד רק בגלל הפרש שערים והיה כל כך קרוב להינצל, כך שהוא ירד בכבוד ובצורה גאה. עכשיו צריך לחכות ולראות מה יהיו ההתפתחויות סביב המועדון, כי על פניו המצב לא נראה טוב. זו לא הירידה ללאומית, כמו העובדה שראש העיר איציק רוכברגר צפוי להפסיק לתמוך כלכלית, כך שכנראה שנפרדו מרמת השרון לתקופה ארוכה ארוכה.
