משפחת דה לאורנטיס מוכרת בכל רחבי איטליה. האמת? גם אתם מכירים אותה. אמנם יש סיכוי סביר שמעולם לא שמתם לב לשם הזה, אבל אם הלכתם לסרט בחמישים השנים האחרונות נתקלתם בו מתישהו. בוודאות. פשוט כי משפחת דה לאורנטיס היא אחת ממשפחות הקולנוע הגדולות באיטליה בפרט, ובעולם בכלל.
דינו דה לאורנטיס הוא המוכר שבהם, ואחראי בין השאר על הפקות סרטים כמו "קינג קונג", "ליל המסכות 2" ושלושה מתוך ארבעת סרטי "חניבעל". שניים מילדיו של דינו, רפאלה ופדריקו, הלכו בעקבותיו והפיקו מספר סרטים בודדים, בהם "הדרקון: סיפורו של ברוס לי" ו"הממלכה האסורה", לפני שפדריקו נספה בהתרסקות מטוס ב-1981. גם אחיינו של דינו, אאורליו דה לאורנטיס, נחשב למפיק סרטים גדול בארץ המגף, כשתחת אמתחתו שלאגרים דוגמת שניים משלושת סרטי "המדריך לאהבה", כשבאחרון שבהם כיכב לא פחות מאשר רוברט דה נירו. שוברי קופות של ממש. אה, ויש לו גם את נאפולי.
1998. אחרי עונה מקוללת סיימה נאפולי, עד לפני עשור האימפריה של דייגו מראדונה האלמותי ואלופה גאה, במקום האחרון בסרייה A, וירדה לליגת המשנה באיטליה לראשונה מאז 1962/3. לקחו לה שנתיים כדי לחזור שוב לליגה הבכירה, רק כדי לרדת שוב עונה אחת לאחר מכן. ב-2004 העול הכלכלי הכריע אותה, וראשי המועדון הודיעו על פשיטת רגל. נאפולי הידרדרה עד לליגה השלישית, במרחק נגיעה מהתפרקות טוטאלית. עד שהגיע דה לאורנטיס. אאורליו דה לאורנטיס.
מפיק הקולנוע, אוהד נאפולי מושבע, לא יכול היה לעמוד מהצד בזמן שמושא אהדתו נמצא בפני סגירה, ופתח את הכיס. לא פחות משלושים מיליון יורו הוציא איש המסך הגדול כדי לשלם לנושים ולהותיר את המועדון בחיים. שלוש שנים אחר כך היא חזרה לבמה המרכזית ולליגה הבכירה. בחמש משש העונות שעברו מאז, היא סיימה בטופ-8 וזכתה בכרטיס לאירופה. בעונה שעברה היא כבר הוכתרה כסגנית.
כמו בכל פרויקט אחר שלו, גם בזה שהפיק דה לאורנטיס בנאפולי הוא השקיע את מיטב כישוריו מהקולנוע. בקיץ האחרון הוא הוציא קרוב ל-90 מיליון יורו על רכש נוצץ, פי 3 מההוצאות על רכש בעונה שעברה. שמות כמו גונסאלו היגוואין, ראול אלביול, חוסה קאייחון או דרייס מרטנס עיטרו את חלון ההעברות של התכולים מדרום איטליה. ועדיין, כמו בכל סרט טוב, היה חסר לאאורליו את הכוכב המרכזי.
באקדמיה קיימת הטענה שליהוק של שחקן ראשי לסרט מורכבת הרבה יותר משנדמה. "פרסונת הכוכב" הם קוראים לזה. על פי אותה גישה, כדי שהסרט יעבוד חלק יותר, יעביר את המסרים של יוצריו טוב יותר ויעניק לכל הסיפור ערך מוסף ותבלין ייחודי שיגרור הצלחה, זקוקה ההפקה לפרסונה. לדמות. כשמלהקים שחקן, מביאים אותו לא רק בשביל התפקיד הנוכחי, אלא בגלל מי שהוא מחוץ לסרט. תפקידים קודמים, ניסיון עבר, ערכים ומסרים שדבקו בו עם הזמן. כך, לדוגמה, לסרט פעולה עתיר אקשן לא ילהקו שחקן קומדיות רומנטיות דוגמת בן סטילר, אלא בודי-בילדר דוגמת ארנולד שוורצנגר.
בכדורגל, כמו בקולנוע, תהליך הליהוק ובחירת השחקנים או הצוות המקצועי לא ממש שונה. וכך, כמו בקולנוע, דה לאורנטיס חיפש את פרסונת הכוכב הייחודית לה הוא זקוק. מישהו שיביא איתו ניסיון קודם במעמדים ולחצים זהים לאלה של הפרויקט הנרקם בסטאדיו סן פאולו. אדם שלצד שמו מופיעים הישגים גדולים עם קבוצות בסדר הגודל של נאפולי. כזה שכבר מהמבט הראשון בו מאמינים שזה אמיתי. שיש פה סיפור. שהנה, כמו בתפקידי העבר שלו, גם כאן הוא יעשה את הבלתי ייאמן. אחד שיסחף אחריו את נאפולי, על אף העובדה שהיא נחשבת לאנדרדוג גמור, ויזניק אותה כל הדרך למאבק רציני על תואר כנגד כל הסיכויים. רפא בניטס.
"מכל ההחתמות שעשינו הקיץ, הוא היה החשוב ביותר", הסביר דה לאורנטיס את הנחתת הכוכב שלו, כשידע טוב מאוד עד כמה משמעותי הליהוק הזה. המפיק האיטלקי הבין שאם הוא רוצה לקפוץ עם הקבוצה שלו מדרגה, הוא צריך מישהו שכבר עשה את זה בעבר. ובניטס? עשה גם עשה. זה התחיל בוולנסיה, איתה לקח שתי אליפויות היסטוריות והיסטריות בשלוש שנים בליגה ספרדית חזקה שמלבד ריאל ובארסה כללה גם את דפורטיבו לה קורוניה הגדולה של מולינה, ואלרון ורוי מקאיי.
מסעו של הספרדי המשיך עם ליברפול הבינונית, שכבר בעונתו הראשונה שם סחף אותה בעצלתיים ונגד כל סיכוי אפשרי עד לזכיה הזויה בליגת האלופות אחרי שכבר פיגר במחצית הגמר 3:0 מול מילאן, מה שהפך לאחד הרגעים הגדולים בתולדות המשחק. גם בעונה שעברה, למרות קולות הבוז מיציעי סטמפורד ברידג' וחוסר התמיכה המופגן מצד אוהדי צ'לסי, הצליח בניטס לאחד את השורות בלונדון ולדהור כל הדרך לגביע הליגה האירופית. הצלחה אחרי הצלחה, אנדרדוג אחרי אנדרדוג. נגד כל הסיכויים ואף פעם לא אומר נואש. ככה נבנית פרסונת כוכב.
"האוהדים של נאפולי והאנשים סביב הקבוצה פשוט מדהימים, יש להם כל כך הרבה תשוקה והם מראים אותה למאמן. זה אומר הכל", תיאר בניטס בתחילת העונה. "אתה תמיד רוצה לעשות כמיטב יכולתך, כמובן, אבל עם כל הנאמנות והאהבה של האוהדים כאן - זה אפילו חשוב יותר לעשות כך". ועד עכשיו, כשכמעט חצי עונה מאחוריו, הספרדי עומד במילתו. לפחות בליגת האלופות, שם נאפולי מדורגת שניה בבית המוות עם ארסנל, דורטמונד ומארסיי, שני מחזורים לסיום שלב הבתים. בזירה המקומית, לעומת זאת, ממוקמת הקבוצה שלישית אחרי האלופה יובנטוס ורומא הלוהטת, עם שלושה הפסדים ב-13 מחזורים, כששניים מתוכם היא ספגה בשני משחקי הליגה האחרונים. למראית עין, קולות של משבר מתקרב. אבל זה בניטס.
"זו השנה העשירית של דה לאורנטיס במועדון, ככה שאני מקווה שנביא לו מתנה נחמדה בסוף העונה", הצהיר המאמן בבטחון, כשהמטרה הלא-מוצהרת היא השבת עטרה ליושנה וזכיה באחד משני התארים הגדולים – אליפות או צ'מפיונס. על פניו, לנוכח היריבות הצפויות לנאפולי בשתי המסגרות, קשה מאוד לראות את זה קורה. מצד שני, מי היה מוכן להמר שוולנסיה של בניטס תזכה בשתי אליפויות ספרד אחרי 30 שנות שיממון? מי הסתכן והכריז שליברפול, שהסתבכה במוקדמות האלופות עם גראצר האוסטרית אחרי הפסד באנפילד, תמשיך כל הדרך עד לזכיה בגביע היסטורי? ומי האמין שצ'לסי השסועה, זאת עם הקהל שלא רצה במאמן, תסיים את העונה עם תואר אירופאי? אף אחד. אז מי מוכן להמר עכשיו?
כמו בכל סרט מוצלח, מתישהו במהלכו מגיעה נקודת המפנה הגדולה שמבהירה לאן כל העלילה הולכת. בדרך כלל זה קורה אחרי מעשה נועז של הכוכב המרכזי. לאחר מכן הקשרים מתחילים להיפרם, הדמויות לאט לאט מגיעות ליעדן והסיפור כולו מסתדר בנתיב לקראת הסוף שעתיד להגיע. משחקה הערב של נאפולי בדורטמונד הוא נקודת המפנה להמשך העונה. אם תרצו, להמשך העלילה. דווקא עכשיו, אחרי צמד ההפסדים הרצופים בליגה וכשהכל נראה כאילו על סף קריסה, התעלות של בניטס ושחקניו מול הגרמנים והבטחת הכרטיס לשמינית הגמר יוכיחו שהפרויקט של דה לאורנטיס מצליח, ושהכוכב שלו עשה זאת שוב. כי אתם יודעים, ככה זה עם כוכב. מנחיתים אותו בעיקר בגלל הפרסונה. ואיזו פרסונה יש לבניטס.
