יום רביעי הוא יום הכביסה שלי. אני עומד ומחכה שכמה בגדים יסיימו להתנקות. לכבס בגדים גורם לי לחשוב שהשנה החדשה היא בעצם קצת כמו לכבס בגדים. הבגדים ממציאים את עצמם מחדש, מתנקים, ומוכנים להילבש שוב, כמו חדשים. קצת כמו שאנשים תמיד קובעים לעצמם "החלטות לשנה החדשה", בניסיון להמציא את עצמם מחדש כדי שתהיה להם שנה טובה יותר. כדי לעשות את זה הם מרגישים שעליהם לשנות או להוסיף משהו חדש לשגרת היומיום שלהם, מתוך תחושה שיש מקום לשיפור. ומשכל זה נאמר... שנה טובה לכולם!
השבוע החולף היה טוב על ומחוץ למגרש, ואני גם מאוד נרגש לגבי השבוע הקרוב. רק לפני כמה ימים הרגשתי שהחלמתי לגמרי מהמחלה שלי בשבוע שעבר, וזה היה בדיוק בזמן לאימון מאוד אינטנסיבי שהיה לנו ביום רביעי. זה היה שבוע חשוב, כשהמאזן שלנו עמד על 5:5 והיינו צריכים לחזור למסלול הניצחונות. ואיזו דרך טובה יותר מאשר לעשות את זה נגד הקבוצה מהמקום השני בטבלה? זה היה משחק ששמחנו שהתרחש באולם שלנו.
עודד קטש, שהוא אגדת כדורסל כאן, אחד הכדורסלנים הישראלים הכי טובים אי פעם (שאם אני לא טועה כבר היה סגור בניקס בשלב מסויים), הוא המאמן של הקבוצה ששיחקנו נגדה, הפועל אילת. קטש היה גם כמובן המאמן האחרון כאן, בירושלים, לפני המאמן דרוקר. באימון הקליעות ביום ראשון כולם היו מאוד דרוכים. המאמן דרוקר הדגיש שאנחנו צריכים לבוא מוכנים למשחק מאוד פיסי ולבוא מוכנים מנטלית לקרב פיסי, מהרגע הראשון. וכשהמשחק התחיל, בהחלט נצמדנו לתכנית שלנו ועשינו הכל כדי לא לזוז מהאסטרטגיה של הצוות המקצועי.
בסיום המשחק יצאנו עם ידינו על העליונה וזה היה מאמץ קבוצתי אמיתי, כשג'ייקוב פולן ורביב לימונד הובילו את הדרך. זה היה טוב לראות את ג'ייקוב נותן משחק טוב מהרבה בחינות, כולל כמה קליעות גדולות. רביב המשיך את היכולת הטובה שלו מהשבועות האחרונים ונראה שהוא מצא את הקצב שלו.
ויש לי סיפור משעשע עליי ועל רביב. התאים שלנו בחדר ההלבשה צמודים זה לזה, אבל נפרדים מכל היתר, אז יש לנו בדיחה פרטית שאנחנו בעצם מאותה שכונה. אז כשמישהו מתלבש עלינו במגרש ומתחיל להציק, השני מיד בא ואומר "אני מאחורייך". כי ככה זה, אתה דואג לאחים שלך מהשכונה. ובכן, זה מצחיק יותר כשרואים את זה...
ועכשיו, למפגש השבוע: אחרי הניצחון הגדול על אילת נכנסתי לרכב ונהגתי הביתה. בשלב מסויים הייתי צריך לעצור ברמזור אדום, וכשהסתכלתי שמאלה ראיתי שני בחורים ישראלים בוהים בי. הורדתי את החלון ושאלתי אותם "Ma Neeshmah?". הם צחקו ואמרו, "היי, מה קורה? אתה משחק בהפועל ירושלים! מאיפה אתה?". עניתי להם שכן, אני משחק בהפועל ירושלים ושאני מלוס אנג'לס. הם ענו לי בחזרה: "ארצות הברית! כןןן!". ואז הם התחילו לשיר שיר של הראפר לודאקריס, שנקרא "סטנד אפ". "היי, וון איי מוב, יו מוב" (במבטא ישראלי...). התחלתי לצחוק כי זו הייתה סיטואציה כזו מוזרה ומקרית, וממש לא ציפיתי שהם יתחילו לשיר, ועוד דווקא את השיר הזה. סיימתי בשבילם את המשפט בשיר ואמרתי "ג'אסט לייק דאט", ונסעתי משם. לאורך כל הלילה, ולמען האמת גם למחרת בבוקר, השיר הזה היה תקוע לי בראש וכל פעם ששמתי לב לזה, התחלתי לצחוק.
השבוע אנחנו מתכוננים למשחק ביום ראשון נגד היריבה הגדולה שלנו, מכבי תל אביב, שהיא גם מוליכת הטבלה. יש כל כך הרבה מתח לפני המשחק הזה, ואנשים באים אליי סתם ככה, בלי קשר לכלום, ואומרים לי "אתם חייבים לנצח את מכבי! אתם חייבים לנצח את מכבי!". מה אני יכול לומר? אני אומר שנעשה את המיטב כדי לנצח, זה ברור. אבל ברור לי שזה לא משחק רגיל, אלא הרבה יותר מזה. אלה שני מועדוני הכדורסל הכי גדולים בישראל והאוהדים נאמנים בצורה קיצונית. במשחק הראשון שלנו נגדם העונה היינו קרובים והפסדנו בהפרש קטן, אבל ידענו שאלמלא כמה טעויות שעשינו, היינו יכולים לצאת משם עם ניצחון. השתפרנו מאז, ואנחנו באים אחרי ניצחון גדול על אילת. מכבי גם היא מגיעה אחרי ניצחון מרשים (על הרצליה) והם הפסידו רק משחק אחד העונה בליגה. אני לא יכול לחכות למשחק הזה. אני יודע שזה יהיה קרב טעון.
עוד בחדשות ספורט, ראיתי שגם ללייקרס וגם לקליפרס נקטעו רצפי הניצחונות שלהן. לקליפרס יש את המאזן השני בטיבו בליגה בעקבות רצף של 17 ניצחונות, שנעצר בהפסד לדנבר. אני מריע להם, ומזכיר שכאשר התארחתי מוקדם יותר העונה באולפן "חמישיות" של ערוץ הספורט אמרתי שצריך להיזהר מהם השנה. אבל החדשות הטובות האלה באות לצד חדשות רעות לבעלים של הקבוצה, דונלד סטרלינג, שבנו נמצא מת במליבו. סקוט אשלי סטרלינג היה בן 32. אני כמובן קשור למועדון, בו שיחקתי שתי עונות, והחדשות האלה העציבו אותי מאוד. במיוחד שזה בא בתקופה כל כך טובה, כשהקבוצה של סטרלינג היא כוח משמעותי בליגה. זה דבר נורא לאבד אדם כל כך קרוב, ובטח כשזה מגיע ככה, משום מקום.
הלייקרס עדיין נראים כמו קבוצה על רכבת הרים העונה. הם היו הרבה מתחת ל-50% ניצחונות, ואז הגיעו בדיוק למאזן הזה בזכות רצף ניצחונות, שנעצר בבית מול פילדלפיה. נראה שקובי ברייאנט הופך יותר ויותר קולני ומתייחס יותר ויותר למצבה של הקבוצה, והוא מודה שהגיל שלהם הוא אחת הבעיות. כל מה שאני יודע זה שאם הם ימשיכו להפסיד משחקים בקצב הזה, הם לא יהיו בפלייאוף, ובטח שלא יאיימו על התואר.
ומילה על חדשות פוטבול: ריי לואיס, הליינבקר האגדי של בולטימור רייבנס, הודיע שהוא יפרוש, אחרי 17 שנה בליגה. ריי לואיס הוא אחד הספורטאים שאני הכי מעריך ומכבד אי פעם. הוא אדם מאוד אינטליגנטי שתמיד הגיע מוכן לכל משחק. הוא מנהיג אמיתי שתמיד יודע מה לומר, ומתי. זה היה תענוג לצפות בשחקן מהסוג הזה, לאורך קריירה של 17 שנה. ועכשיו שהוא בפלייאוף, כבר המשחק הבא שלו, ביום ראשון, יכול להיות האחרון שלו. בואו נקווה שגם בפוסט הבא שאכתוב לכם, הוא עדיין יהיה שחקן פעיל.