"אם אנחנו לא שם, כנראה שאנחנו לא מספיק טובים", אומר אלון חזן ובעצם חותך בבשר החי. פרמייר-ליג, בונדסליגה, לה-ליגה וסרייה א' הן 4 הליגות הגדולות באירופה. בעונה מסויימת הליגה האנגלית טובה מהספרדית, בעונה אחרת גרמניה פורחת ואיטליה צונחת, אך מעמדן של הארבע איתן. צרפת משתדלת, רוסיה קונה, פורטוגל רוצה – אך הסטטוס קוו נשמר.
כמה שהליגות האלה גדולות, כך גדול המרחק בינן לבין השחקן הישראלי. עונת 2013/14 נפתחה עם נציג כחול-לבן אחד בלבד – בן שהר בהרטה ברלין – אך השאלתו של החלוץ לארמיניה בילפלד סגרה את הברז. הטפטוף הישראלי לטופ האירופי הופסק רשמית. בצורת אפשר לקרוא לזה. תקופת יובש של ממש.
בשבועות האחרונים הכותרות זעקו. ביברס נאתכו מועמד למילאן, פיורנטינה, בולוניה ורומא. הלגיונר הבכיר שלנו, שחקן שמחזיק את הכרטיס ביד וסיפק מספרים מדהימים בקאזאן יזכה לשדרוג לו הוא ראוי. אז זהו, שלא. אחרי שמועות ודיווחים שונים, קשר הנבחרת הגיע לפאוק סלוניקי. מקרה עומר דמארי שונה, אך התוצאה דומה. סלטה ויגו רצתה, הכל היה סגור, אבל בשורה התחתונה – החלוץ נשאר בהפועל ת"א. שוב, הליגות הגדולות מיותמות משחקנים ישראלים. והנה, לעומת שניהם, איתי שכטר חתם בצרפת ללא שום קושי. לא סלטה ויגו, לא גרמניה ולא סרייה א'. נאנט. המקום הכי טוב שכדורגלן ישראלי יכול להגיע אליו כרגע.
לפני 5 שנים יוסי בניון היה בעונת שיא בליברפול, דודו אוואט הציל את מיורקה מירידה לאחר שהגיע באמצע העונה, טל בן חיים שיחק בצ'לסי וגם בורוסיה מנשנגלדבאך התפארה בשני נציגים – גל אלברמן ורוברטו קולאוטי. אז מה קרה בחמש השנים האחרונות? מה הסיבה שבניון, אוואט, חמד, גיא אסולין, דודו ביטון, אלמוג כהן ובן שהר משחקים בליגות המשנה, ונכון לעכשיו הבמה המרכזית - הטופ עבור השחקן הישראלי - היא הליגה הצרפתית, שם משחקים מאור מליקסון, עדן בן בסט ואלירן עטר?
"הדרישה האירופאית של הליגות הבכירות היא שחקנים בשלים וטובים בגיל 23. גג. יותר מזה, זה כבר מבוגר. בישראל כרגע אין תנאים לכך ששחקן בגיל הזה יהיה בשל לרמות הגבוהות ביותר, ורוב רובם של השחקנים לא רושמים אפילו מספיק הופעות בליגת העל לפני גיל 24", מסביר סוכן שחקנים בכיר ומוסיף בנחרצות: "אם הם לא משחקים בליגת העל בגיל הזה, איך אפשר להוציא אותם לליגה בכירה יותר?"
לפני כעשור ואף יותר, התמונה הייתה שונה. אייל ברקוביץ', חיים רביבו, טל בנין, דודו אוואט, יוסי בניון ואבי נמני עזבו את ליגת העל לצמרת האירופית ואליהם הצטרפו עידן טל, וואליד באדיר, אילן בכר ועמרי אפק. מליגת העל – לאחת הליגות הבכירות באירופה. לא בלגיה, לא קפריסין ולא יוון. לקצפת.
אלון חזן, ששיחק בווטפורד כשהייתה בליגת המשנה ועזר לה לעלות לפרמייר ליג, מסביר: "בשנים האחרונות האפשרות של שחקן ישראלי לצאת לאירופה הפכה להיות קלה מאוד. בחלק גדול מהמקרים, מבלי לפגוע באף אחד, היכולת לצאת לאירופה היא דרך כישורי הסוכנים ולא דרך כישורי השחקנים. לא מדובר רק על סימפטום של השחקן הישראלי, אלא גם על זרים שמשחקים בארץ, כמו פדרו גלבאן לדוגמא – שמככב פה 5 שנים ועדיין לא מצליח לצאת לקבוצה בליגה בכירה – או אפילו ג'ובאני רוסו".
בזמן שנראה שהכדורגלן הישראלי הולך אחורה לעומת מקבילו האירופי, ארמניה מוציאה שחקנים כמו הנריך מחיטריאן, בוסניה מתהדרת באדין דז'קו, מונטנגרו במירקו ווצ'יניץ', סלובקיה במארק האמשיק ואיסלנד בגילפי סיגורדסן. כל הנבחרות הללו נחשבו לחלשות ונחותות מאיתנו עד לפני מספר שנים, אך כיום – בכלל לא בטוח שזה עדיין המצב.
"הייתה לנו תחושה שכל שחקן שיוצא לאירופה מקרב את הכדורגל הישראלי למעצמות ברמה של קרואטיה, סרביה ואחרות", אומר חזן, ושם את האצבע על נקודה בעייתית: "חייבים להבין שהמעבר לאירופה הוא לא רק כדי להגיד "הגעתי", אלא גם כדי לראות איך מתמודדים עם הסיטואציה שנוצרה. אסור להרים ידיים בשום שלב".
סוכני שחקנים, שכנראה בתקופה זאת של השנה מעדיפים להישאר בעילום שם ולא לפגוע בהעברות פוטנציאליות, נותנים את נקודת מבטם על השוק הישראלי: "הכישלון היחסי של הנבחרת הוא בהחלט בעיה ואליה אפשר להוסיף את חוסר ההצלחה של אותם שחקנים ישראלים בליגות הבכירות – דבר שתרם לחוסר ביטחון כולל בשוק. כל הסיבות האלו מובילות לכך שמועדון בליגות הגדולות לא ישים כסף על שחקן ישראלי מבלי שקודם הצליח באירופה".
למרות הדעיכה בשנים האחרונות, שחקנים כמו תמיר כהן (בולטון), אלמוג כהן (נירנברג), גילי ורמוט ואיתי שכטר (קייזרסלאוטרן), ערן זהבי (פאלרמו), תומר חמד (מיורקה) וגם דקל קינן (בלקפול) הצליחו לעזוב את החממה הנוחה של ארץ הקודש ולצאת לרמות הכי גבוהות. בתוך כשנתיים, כל אחד מהם חזר ארצה. ההרפתקה נגמרה, מהר מדי. "הרבה שחקנים שהרוויחו מעט יחסית בארץ, יוצאים לאירופה ומקבלים הצעה לחזור בסכום כפול או משולש", מסביר חזן את הפיתוי.
בעוד חזן בטוח שתומר חמד יהיה בשנה הבאה באחת מארבע הליגות הגדולות של אירופה, כשהוא מתבקש לשים את האצבע על שחקן שיעבור מליגת העל לספרד, אנגליה, גרמניה או איטליה עולים שני שמות בלבד: ערן זהבי ועומר דמארי. איכשהו, מבלי ששמנו לב, הכדורגל הישראלי לא מצמיח שחקנים שיכולים לעשות את המעבר המתבקש. אם תסתכלו על רשימת הישראלים בליגת העל ותנסו לסמן מי הלגיונר הבא שיפרוץ את גבולות קפריסין, יוון, רוסיה, בלגיה ואפילו צרפת, לא בטוח שתמצאו.
אולי, רק אולי, צריכים כל הלגיונרים לחזור לישראל ולפתוח דף חדש. כן, כמו בימים שרביבו, ברקוביץ', בנין וכו' שיחקו בליגה בישראלית. יחד איתם הרמה תעלה, הנבחרת עשויה להשתפר, ואולי מעגל הקסם הזה יוציא מחדש שחקנים בכחול-לבן לליגות הבכירות.
