2007. מכבי חיפה של רוני לוי פותחת את העונה עם שלושה הפסדים רצופים לבני סכנין, מ.ס. אשדוד ומכבי פ"ת. הלחץ אצל הירוקים היה על סף איבוד עשתונות והיריבה הבאה הייתה מכבי ת"א בבלומפילד. כמו מעשה ספסול נמני, כך החליט מאמן חיפה לפתוח את המשחק בלי הכוכב הגדול והסמל, יניב קטן. במחצית חיפה הובילה 0:1, ואז נכנס קטן וסגר את המשחק עם צמד גדול וניצחון 0:3.
למחרת, הכותרות סיפרו על סכסוך ענק בין הכוכב למאמנו. "זה היה עוד אחד מאותם רגעים שקיבעו לרוני לוי תדמית רחוקה לחלוטין מהאמת", סיפר קטן בראיון לאחר עזיבתו של לוי: "אמרתי ואמשיך לומר שרוני הוא לא עוד מאמן מכבי חיפה. מדובר במאמן מהגדולים שהיו במכבי חיפה, ומאלו שהטביעו חותם עצום על המועדון". לוי וקטן בקשר הדוק עד היום, כשבמסיבת בר המצווה של בנו בשנה שעברה, שרשימת הספורטאים בה הייתה מצומצמת, קפטן חיפה היה בראש הרשימה.
אז מה יש בו ברוני לוי, שמייצר מצד אחד הערכה מקצועית עצומה מכל שחקן מאמן, עסקן ועיתונאים, ומצד שני סובל מתדמית שלעיתים מייצרת אנטגוניזם ויחסים מורכבים עם התקשורת והאוהדים?
חידה מחוץ לקווים
ואולי הכל החל בגלל אותה תמונה שצרובה לכל אוהד בזכרון. יום קייצי במתקן האימונים בכפר גלים, והתמונה של רוני לוי עומד וזורק את המגן אדורם קייסי בצורה מזלזלת. אולי זה הרגע בו ללוי הוטבעה תדמית של איש קשה, מתנשא, חסר רגש, מזלזל בשחקנים ומה לא. "כולם הכירו את התמונה וזה הרג לרוני את התדמית", אמרו בסביבתו, "אבל תראו לי אדם שהיה פונה לעובד או אפילו לבן שלו שלוש פעמים ולא מקבל שום תגובה חזרה ולא היה מתעצבן. רק מה? פה נכחו מצלמות. באותו רגע רוני לא היה מודע, או שלא עניינה אותו הסביבה התקשורתית באירוע. הוא לא חשב גם על ההשלכות ועל הרעש שזה יעשה. הוא הבין שטעה בדרך אך לא במעשה".
לוי לא קלט בזמנו את כל התמונה, אבל בקדנציה השנייה בבית"ר החל תהליך הפנמה. שחקנים שרצו אליו אחרי גולים, הזדהות עם הקהל, כולל אותה סצנה טלוויזיונית כשהורחק וישב ביציע עם האוהדים מאחורי הספסל והתחבק איתם, ללא שמץ חנפנות אחרי גול ביתי בטדי. שחקנים שעברו דרכו מספרים כי ההבדלים אצלו היו בעיקר ביחס שקיבל משחקנים ותיקים וצעירים. בעוד שהוותיקים אוהבים שלא משחקים איתם, שמאמן אומר להם בפנים מה הוא חושב ולא מקשקש בסיסמאות ולאחר מכן זורק לספסל, אצל צעיר זה להיפך. הם חיים על ליטוף, על תדמית, על אגו ולא על אמירת אמת.
אצל רוני הייתה אמת אחת ולכן תמיד ותיקים כמו עידן טל למשל או קולאוטי, בוקולי ואלון חרזי היו מחוברים אליו בחדר ההלבשה בעוד שעיקר הטרוניות הגיעו מצד עדן בן בסט, מאור בוזגלו וליאור רפאלוב. קשר ברוז' למשל מספר כי בסופו של דבר הוא המאמן שחישל אותו ונתן לו את האופי והסבלנות לדעת שלא הכל בא בקלות. "יש לו תדמית קשה, אולי לא כולם אוהבים את זה, אבל בסוף בדרך כלל רוני צודק", מספר חבר קרוב שייעץ לרוני בתקופות משבר.
כשברק יצחקי הגיע לאנורתוסיס בהשאלה ממכבי ת"א, הזהירו אותו רבים כי בגלל התדמית שלו כבליין ושחקן שסובל מחוסר משמעת ומתעסק בדברים מחוץ למגרש, לוי ישבור אותו על הספסל וינסה לחנך אותו. בפגישה הראשונה הוסר החשש. "רוני האמין בי מהרגע הראשון, הוא לקח אותי, שיקם אותי והחזיר לי את האמונה בעצמי, הוא מטובי המאמנים שהיו לי. הוא אומר הכל בפנים גם שלא נעים אבל לא מחרטט", סיפר חלוץ מכבי ת"א שכבש אצל לוי בקפריסין 14 שערים ב-23 משחקים.
אצל מבקריו ואוהביו אין ויכוח. הוא טיפוס לא פשוט, איש קשוח שהאימון בחו"ל בו מאמן זוכה ליחס של כבוד מקצועי משחקניו ולא מעמד המאמן בארץ כפי שקיים היום מתאימים לו. "כשבחו"ל מאמן זורק נעל על שחקן ופוגע בו, השחקן נזרק מהמועדון, בארץ היו ישר אומרים שלמאמן יש בעיה ביחסי אנוש. הבעיה פה היא במעמד המאמן ורוני הוא קורבן של זה", מספר קולגה בליגת העל שלא רוצה להזדהות. הוא ולוי דרך אגב ביחסי עבודה בלבד. "אני אוהב את היחס שלו למקצוע. הוא מהדור החדש אומנם, אבל יודע לעמוד על שלו כמו המאמנים של פעם. הוא נותן כבוד למקצוע שלנו, שהרבה פה נהיו בובות של בעלים ולא שחקנים. רוני לא יהיה סמרטוט של טביב. ברור שהוא ישמע לדעתו, כמו שהוא היה מקשיב לדעותיו של יענקלה שחר, אבל טביב יודע שרק לוי מנהל את חדר ההלבשה, זו האוטוריטה שלו".
בחיפה מספרים כי לוי הניח את התשתית לכל המקצוענות שיש היום בכפר גלים. גבעת הדשא בקצה מתקן האימונים, שהיא סיוט הכושר של שחקני מכבי, בדיקות הפיזיולוגיה, וההיצמדות לתוצאות שלהן, נושא התזונה וכל מה שנלווה עליהן. לוי הניח תשתית חדשה בחיפה. לוי יכול לקרוא את הכתבה הזו ולהתחיל להסמיק או מצד שני להיות מתוסכל, מאוד מתוסכל. למה? כי בציבור הוא לא מצליח להיתפס כך. איך קיים כזה ניגוד לכאורה בין האמת לתדמית ואולי האמת היא טיפה ורודה מדי?
את שלוש האליפויות בחיפה כבר שכחו מזמן, ומאז לוי לא חווה בארץ הצלחות ולקח החלטות שרובן נראות כשגויות. הפיטורים ממכבי פ"ת פגעו בו מאוד, כנ"ל עזיבת בית"ר והמלחמה מול איציק קורנפיין שציירו אותו כתאב בצע וחסר נאמנות לקבוצות אותן הוא מאמן. גם הריחוק מהעין הציבורית בחו"ל, לא בדיוק היטיב עימו למרות הצלחות יחסיות, אך תמיד יזכרו שהוא לא סיים עונה מלאה באף אחת מהקבוצות אותן אימן.
הוא רק צריך לחייך..
אז מה הפיתרון? איך המאמן הקר והמנוכר לכאורה ייכנס לחום הלב של האוהדים בטדי מחדש? "רוני לא ידע לשתף ולהיפתח לכולם. עכשיו הוא צריך להראות שיש לו את זה, הוא לא כזה אדם חסר לב כפי שעשיתם ממנו בתקשורת. הוא רק צריך לתת לפעמים ללב שלו לדבר לפני השכל. יש בו המון אמוציות", מספר איש יחסי ציבור שיעץ ללוי תקשורתית בשנים האחרונות.
"קשה להסיר תדמית. תראו את קשטן למשל. הוא אחד המצחיקים שיש ובציבור הוא סופר קשוח. לך תשנה את זה ולקשטן זה למפריע. אני זוכר שבאליפות השלישית רוני ניצל מהפיגוע במקסים, וכמה זמן לאחר מכן קיללו אותו 'חבל שלא נהרגת במקסים'. על זה הוא ילך וימחא כפיים לקהל? לעולם לא. הוא לא מתחנף בכל הכוח".
אבל יש גם צד שני למטבע. "רוני חייב להכניס את התקשורת כמשוואה בעבודה של מאמן עם משקל לא קטן של תשומת לב. קח לדוגמא את ביל בליצ'יק, מגדולי המאמנים ב-NFL. הוא נחשב לקשוח עם התקשורת ואדם לא קל, אבל בסרט עליו רואים אותו משקיע 'איקס' זמן ביום לשיחות עם עיתונאים והתקשורת. הם חלק גדול מהמשחק ואת זה רוני התחיל להפנים. נכון שבארץ אין תקשורת ספורט אובייקטיבית. הנה חיים רביבו פירק את בית"ר ונבחר עוד לאיש השבוע בכלי תקשורת מסוים. אבל רוני חייב להיות חלק מהמשחק הזה".
יש רבים שמאמינים כי אלי גוטמן הגיע לנבחרת ורוני לוי לא, כי גוטמן יודע להתחבר ולנהל את עצמו תקשורתית אבל מצד שני בסוף זה גם התהפך עליו. רוני ישר כמו פלס - אין אחד בפנים אחד בלב. תמיד אומר הכל גם כשזה לא נעים. ומול התקשורת זה טוב, אבל פעמים רבות זה רע, רע מאוד. התקשורת יוצרת תדמיות. "בלי לובי, בלי בחישות, השם שלו יעלה כמעט בכל קבוצה. בסוף כל נושא יחסי האנוש יתברר כאגדה ללא אחיזה. בסוף האמת יוצאת. הוא רק צריך לחייך יותר זה לא יזיק".
