לנסקי אומרת שהזמינו אותה בהתחלה ליום שבת ב-18:30 להדר יוסף ובדרך הודיעו לה שיש "בלגאן" ודחו את זה ליום ראשון בבוקר. לרוע המזל, בלילה היתה צריכה לנסקי לבחור לטענתה בין שני דברים, האחד לסעוד את סבתה החולה באוקראינה או להתייצב לבדיקת הסמים.
תחשבו על הסיטואציה, בה מצלצל הטלפון באמצע הלילה ומוסרים לכם שסבתכם האהובה מצויה במצב רפואי חמור. אני רוצה לראות אחד מאיתנו שלא קם, מתלבש במהירות ורץ לבית החולים. זאת בדיוק הטענה של לנסקי. הטלפון צילצל, ומסרו לה שסבתא שלה במצב קריטי. היא התלבשה ורצה לבית החולים. מה לעשות שבית החולים הוא באוקראינה ולנסקי היתה צריכה לטוס וכמובן שלא התייצבה לבדיקת הסמים בבוקר. אין לי כמובן מושג האם הסיפור הזה נכון, אבל לדעתי זה בכלל לא חשוב בשלב זה.
איגוד חכם, היה מטפל בסיטואציה הזאת, שהוא אחראי לה לא פחות מלנסקי, באופן רגיש ויעיל כאחד. הוא היה מאחל איחולי החלמה לסבתה של לנסקי, ומודיע שלאור הסיטואציה המצערת הוא נאלץ שלא להכיר בשיא, ומזמין את לנסקי לשבור אותו שוב בתחרות קרובה. הרי אם זה הכושר שלה, זאת לא צריכה להיות בעיה גדולה. חיכו 40 שנה, יחכו עוד כמה שבועות. במקביל אם רוצים, אפשר היה לבדוק בקלות האם הסיפור של לנסקי על סבתה הוא נכון, ואם כן בזה לסיים את הסיפור באופן מכובד ואם לא, יהיה מספיק זמן לצלוב אותה. במקום זה האיגוד ו/או מישהו מתוכו, הדליף, ככל הנראה, לתקשורת שלנסקי לא התייצבה, השיא ייפסל ונוצרה סיטואציה בה ברור שלנסקי אשמה ולמעשה המציאה סבתא חולה על מנת להתחמק מהבדיקה.
כל זה, כשלנסקי עצמה לא בישראל ולא יכולה באמת להתמודד מול המערכת הזאת. כך במחי ידיעה אחת, הפכה לנסקי מגיבורה לאומית לרמאית כפולה, גם לקחה סמים וגם המציאה סבתא חולה, ובתקשורת כבר יש כותרות בסגנון "שיא הבושה".
כשאני עוקב אחרי הסיפור הזה, הוא בעיניי דוגמא נהדרת על חוסר הפרופורציה בספורט הישראלי. אצנית בת 22 שברה שיא, שאפילו לא מהווה את המינימום למשחקים האולימפיים, שלא לדבר שהיא רחוקה באופן משמעותי מכל רמה עולמית, וכבר חמישה ימים מתעסקים בבדיקת סמים, שברור שלא תוכננה באופן מסודר, כאילו כל שאר הדברים באתלטיקה הישראלית כבר תוקנו.
אולי כדאי שבמקום להתעסק כל כך הרבה בסיפור הזה, יתעסק איגוד האתלטיקה בטיפוח אתלטים על מנת לגרום לכך שהשיא הבא לא יחזיק גם הוא 40 שנה. אני כמובן לא מצפה שזה יקרה, כי מה לעשות ואיגודי הספורט הישראלים למדו שלדבר זה קל, לעשות זה קשה.
