ובכן, בכל משחק של אוקלהומה סיטי ת'אנדר שאני צופה בו, הדבר שהכי בולט בעיני במשחקה של סגנית האלופה הוא מה שווסטברוק עושה עם הפוזשנים שהוא מתחיל (כלומר, מעביר בהם את החצי). עוד לא בדקתי את זה אף פעם עם דף ועט, אבל מכמה פעמים ש"ספרתי בלב" ראיתי שב-1 מכל 4 או 5 פוזשנים שהוא מעביר בהם את החצי הוא לוקח זריקה בלי שאף שחקן אחר ייגע בכדור, ולעתים נכנס לרצף של 3 מ-4 התקפות בהן רק הוא נוגע בכדור. הסיבה לכך היא שווסטברוק הוא לא רכז ויש לו עוד הרבה מה ללמוד כדי להיות רכז - כזה שמשפר את הקבוצה שלו ועושה את האחרים שסביבו טובים יותר. וברגע שילמד איך לשחק את העמדה הזו (וזה עוד יכול לקרות), אוקלהומה סיטי ת'אנדר תרוויח בענק.
אז בהשוואה לווסטברוק, מה עושה פול שהופך אותו לכל כך "לא אנוכי"? הו, טוב ששאלתם, כי הבוקר חזרתי לכל הפוזשנים של קליפרס כשפול היה על המגרש במשחק מול ממפיס, ובדקתי מה הוא עשה איתם.
הנה התוצאות:
ב-53% מהמקרים פול מסר את המסירה הראשונה פחות מ-5 שניות אחרי שהעביר את החצי.
ב-19% מסר את המסירה הראשונה בין 5 ל-10 שניות אחרי שעבר את החצי.
ב-14% מסר את המסירה הראשונה בין 10 ל-15 שניות אחרי שעבר את החצי.
ב-3% מסר את המסירה הראשונה יותר מ-15 שניות אחרי שעבר את החצי.
ב-6% לא מסר וזרק בעצמו.
ב-5% לא מסר אבל גם לא זרק (סחט פאול בלי זריקות, ביקש פסק זמן).
(יחד זה מגיע ל-100% מהפוזשנים בהם העביר את החצי. היו עוד לא מעט בהם, בזמן שפול היה על המגרש, בילאפס, קרופורד או בלדסו העבירו את החצי והתחילו את התרגיל).
המספרים האלה מסבירים בדיוק מה המשמעות של זה ש"פול לא אנוכי", מה שמספרי אסיסטים רגילים לא יכולים להסביר. הרי לאף אחד אין ספק שפול הוא השחקן הכי טוב והכי חשוב בקליפרס. ולמרות ש"הכל עובר דרכו", כמו שאוהבים לומר על שחקנים מרכזיים, הוא ממש לא כופה את עצמו על המשחק וממש לא חושש לוותר על הכדור.
ביותר ממחצית המקרים בהם העביר את החצי הוא מיד מסר למישהו אחר (בין אם ב"האנד אוף" או אחרי חסימה). ביותר ממחצית המקרים הוא מיד הניע את הכדור, את הקבוצה, את המהלך. פול יודע שלאורך המשחק צריך להכניס את החבר'ה האחרים לעניינים וצריך לתת לכולם הרגשה שהם חלק מהמשחק ותורמים את שלהם. שחקנים כאלה יהיו מרוצים יותר ויתפקדו טוב יותר. וכשיצטרכו מהם את הזריקה האחת הפנויה בסופי משחקים, הם יקחו אותה ביותר ביטחון לעומת שחקנים שרוב המשחק עומדים בצד ולא נוגעים בכדור כמעט.
אבל חוסר האנוכיות של פול לא מגיע רק מההבנה שצריך לשתף אחרים, אלא מהביטחון העצמי שלו. הוא יודע שגם אם ימסור כל המשחק, זה לא יפגע בו בסיום, וברגעים החשובים הוא עדיין יוכל לעשות את הפעולה האישית הטובה ביותר. כי זה לא שפול סיים היום עם 20 אסיסטים ו-10 זריקות משל היה ג'ון סטוקטון. ממש לא. הוא זרק 17 פעמים (לעומת 9 אס'), והגיע ל-24 נקודות. מספרים מאוד דומים, אגב, לאלה של ווסטברוק. אבל השאלה היא איך הוא לוקח את הזריקות האלה.
ובכן, 13 מ-17 הזריקות של פול הלילה הגיעו אחרי הנעת כדור. כלומר, כמעט כל הזריקות שלו באו מהשטף הטבעי של המשחק, ורק אחרי שעוד חברים נגעו בכדור ואחרי שההגנה זזה מצד לצד והזיעה קצת. רק 4 זריקות הגיעו בלי שמסר לאף אחד. וכשבוחנים את הנתונים האלה לפי התקדמות המשחק, עולה תמונה ברורה: בשלושת הרבעים הראשונים פול מסר הרבה יותר, והרבה יותר מהר. ולקראת הסוף – אחרי משחק שלם בו כולם כבר נגעו בכדור ולקחו את הזריקות שלהם – הוא התחיל לקחת יותר את הזמן שלו, לכדרר יותר, ולזרוק יותר "לבד". מבין 4 הזריקות שלקח "לבד", 3 היו ברבע האחרון. ובגלל שפול הוא גאון בקבלת החלטות ומוכשר מאוד בהוצאה לפועל, זה לא פגע ביעילות ההתקפית של קליפרס בדקות האחרונות. למעשה, היעילות בהתקפת קליפרס אפילו השתפרה ב-7 הפוזשנים האחרונים של המשחק, כשהתוצאה הייתה צמודה וממפיס חזרה לתמונה.
זו נקודה שצריך להדגיש – כי על פני כל הליגה, כמעט כל הקבוצות משחקות בצורה פחות יעילה בדקות שמוגדרות "קלאץ'". זה, כמובן, הגיוני. הלחץ גובר, הזמן אוזל. אבל אחד הדברים הכי מדהימים אצל פול – וזה נכון עוד לתקופה שלו בהורנטס – זה שהוא גורם לקבוצה שלו להיות עוד יותר יעילה ברגעים האלה. והלילה זה קרה שוב. וזה היה שווה ניצחון שני בסדרה.
