הגרלת שלב הבתים, שתיערך ב-6 בדצמבר בסלבדור, שבצפון ברזיל, תהיה שעה ארוכה ומותחת של כסיסת ציפורניים, החזקת אצבעות בידיים וברגליים ותפילה לאלוהי הכדורים. תוצאות ההגרלה מתחלקות לשני חלקים משמעותיים; הראשון עוסק בזהות היריבות. האם יסדרו לברזיל הגרלה קלה? האם אנגליה תפגוש את גרמניה ומה הסיכוי שארגנטינה תשובץ לבית המוות? על כל זה כבר דיברנו. החלק השני, הלוגיסטי, חשוב מאוד גם הוא עבור הנבחרות שרוצות להגיע רחוק. הכוונה היא בעצם לשיבוץ לבתים עצמו, שכן צריך להכיר במכלול הבעיות וההשפעות שנובעות ממנו. למשל, ייתכן שארגנטינה תעדיף להתמודד בבית המוות כשמדובר בבית 8, מאשר להשתבץ לבית 2 ולהסתכן במפגש עם ניימאר וחבריו כבר בשמינית. הפתק שנושא את שם הנבחרת הוא חשוב, אבל לא בהכרח חשוב יותר מהפתק שנושא את זהות הבית.
ברור שהתוצאות נקבעות בסופו של דבר על כר הדשא: באחוז ניצול המצבים של היגוואין ובנזמה, בכדורים החופשיים של רונאלדו וניימאר, בפריצות של מסי ובמיקום של בופון. ועדיין, לא מעט גורמים נלווים ייקבעו כבר ב-6 בדצמבר בהגרלת שלב הבתים. סדר המשחקים, מזג האוויר, לוגיסטיקה וטיסות הן רק חלק מאותם גורמים.
מה איבדנו באמזונס?
הסוגיה שמטרידה את הנבחרות היא לא רק מי יהיו היריבות, אלא היכן ייערכו המשחקים. גביע העולם בברזיל ייערך במספר שיא של 12 ערים שונות, כשחלקן נמצאות באתרים נידחים ורחוקים משמעותית מאחרים. מרבית האצטדיונים ממוקמים בדרום-מזרח ברזיל: בפורטו אלגרה, ריו דה ז'ניירו, קוריטיבה, סאו פאולו ובלו הוריזונטה. אצטדיון נוסף קיים בברזיליה, עיר הבירה שנמצאת קצת יותר בפנים הארץ, אך עדיין באזור המזרחי שלה. ארבעה מתקנים קיימים בצפון-מזרח: סלבדור, רסיפה, פורטאלזה ונאטאל. שני המקומות הנידחים ביותר הם קויאבה, שקרובה לגבול עם פראגוואי, ומנאוס, שנמצאת בצפון-מערב המדינה, במעמקי ג'ונגל האמזונס.
בין חלק מהערים והאצטדיונים הפערים הם זניחים, אך בין הצפון לדרום המרחקים עצומים, כאלה שדורשים טיסה לא קצרה. כבר כאן מגיע אי-שוויון בין הנבחרות המשתתפות בטורניר. חלק מהנבחרות שישובצו לבתים 1, 4, 5, 7 ייאלצו לבקר במנאוס הנידחת, מקום שעד 2004 היו מגיעים אליו רק באוניות, מסוקי בל או כדור פורח. עד כמה מנאוס רחוקה ממרכז העניינים ברצועת החוף? המרחק בינה לבין פורטו אלגרה הוא 3,128 קילומטרים, שווה ערך לכ-4 שעות טיסה.
גם הטיסות על קו החוף המזרחי בין הצפון לדרום ארוכות. המרחק בין פורטאלזה לפורטו אלגרה עומד על 3,215 ק"מ וכ-4.5 עד 5 שעות טיסה (בערך כמו מת"א לשטוקהולם). היכן אי-השוויון הזה בא לידי ביטוי? למשל, הנבחרת בראש בית 5 (שתוגדר בהגרלה כ-E1) תחל את דרכה במשחק באצטדיון "מאנה גארינצ'ה" בברזיליה ב-15 ביוני. לאחר מכן מצפה לה משחק בסלבדור ב-20 ביוני ובמנאוס ב-25 ביוני. אם תעפיל לשמינית הגמר מהמקום הראשון היא תשחק שוב בברזיליה ב-30 ביוני. מדובר במסע אווירי שכולל כ-5,580 קילומטרים תוך ימים ספורים וגם לא מעט שינויי מזג אוויר בהם אגע בהמשך.
בניגוד לנבחרת המסכנה מבית 5, במרחק של כדור בודד בהגרלה, נמצאת הנבחרת שתעמוד בראש בית 6 (F1). היא תחל את דרכה במשחק במראקאנה בריו ב-15 ביוני, תמשיך לבלו הוריזונטה ב-21 ביוני, תסגור את שלב הבתים בפורטו אלגרה ב-25 ביוני ואם תעלה לנוק-אאוט, אז היא תשחק בשמינית ב-1 ביולי בסאו פאולו. המסע הזה כולל 2,214 ק"מ בלבד, ובנוסף המנוחה בו בין שלב הבתים לשמינית ארוכה ביום אחד. דוגמא נוספת? הנבחרת שתוגדר כ-H1 תעבור בשלב הבתים מרחק של כ-700 ק"מ בלבד, נתון זניח למדי בהשוואה למסעות שמצפים ליתר הנבחרות.
ראשי הנבחרות שיהיו בהגרלה בברזיל יצטרכו לא רק לרשום את היריבות, אלא להוציא מפות ולתכנן מסע לוגיסטי שיכול להיות מצד אחד די קליל ונינוח, אך מנגד גם עלול להפוך למטרד שיכול לכלול יותר שעות באוויר מאשר על כר הדשא.
כאשר חושבים על מדינה נוספת בקנה מידה דומה לברזיל, שאירחה מונדיאל עם מרחקים גדולים בין האצטדיונים, עולה הדוגמא המתבקשת - ארצות הברית 1994. קשה להסיק בוודאות שיש השפעה של המרחקים והטיסות על היכולת של השחקנים על כר הדשא, אבל כדאי להסתכל על כמה נתונים. המשחקים בארה"ב נערכו ב-9 אצטדיונים, 5 מהם היו בצפון-מזרח המדינה - ממסצ'וסטס ועד שיקגו. אחד נוסף היה באורלנדו, אחד בדאלאס ושניים נוספים בצד השני של ארה"ב, בסטנפורד ובפסדינה, שבקליפורניה.
נבחרת ארגנטינה החלה אז את דרכה בשני משחקים מול יוון וניגריה באותו אצטדיון בפוקסבורו (ניו יורק) וזה הסתיים עם שני ניצחונות ושישה שערים. לאחר מכן האלביסלסטה עשתה את הדרך הארוכה לדאלאס, כ-2,470 קילומטרים. במקרה, או שלא במקרה, הם הפסידו 2:0 לבולגריה של סטויצ'קוב. הנדודים לא נגמרו ואת משחק שמינית הגמר הם קיימו ב"רוז-בול" בפסדינה (לוס אנג'לס), טיסה של 1,980 ק"מ נוספים. אפשר להסביר את ההפסד של ארגנטינה 3:2 לרומניה ואת ההדחה המוקדמת באמצעות מגוון סיבות. החל מהיעדרו של דייגו וכלה ביכולת נפלאה של גיורגי האג'י וחבריו, אך ניתן גם לטעון לעייפות מצטברת שנבעה כתוצאה מחציית ארה"ב כולה. אגב, אותה נבחרת רומניה שיחקה גם את המשחק הקודם שלה, מול ארה"ב בשלב הבתים, באותו אצטדיון בפסדינה 4 ימים קודם לכן, כך שמהם הג'ט-לג נחסך.
דוגמא נוספת נוגעת לנבחרת איטליה, ששיחקה את כל המשחקים שלה, בהצלחה רבה, בצפון-מזרח ארה"ב (3 משחקים בניו יורק, 2 בבוסטון ואחד בוושינגטון די.סי). אולם, הטיסה הארוכה ביותר הגיעה בדיוק לפני המשחק הקריטי ביותר. הסקוואדרה אזורה של אריגו סאקי נסעה מניו יורק ללוס אנג'לס, כ-3,900 ק"מ, רק כדי להפסיד בפנדלים לברזיל. אגב, הסלסאו שיחקה גם את חצי הגמר שלה באותו מתקן, הרוז-בול. שוב, קשה לטעון בוודאות ובצורה מובהקת שיש קשר בין המרחקים והנסיעות לבין התוצאות על כר הדשא, ולבטח שניתן למצוא דוגמאות שמעידות ומציגות הסבר הפוך, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה דבר שיכול להשפיע על ההכנות למשחקים, על השחקנים וכמובן שגם על האוהדים המלווים. אף נבחרת מה-32 שיתמודדו בקיץ בברזיל לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהחשיבות של המרחקים בין האצטדיונים בהם ישחקו.
מזג אוויר: חילופי עונות בתוך שבוע
הגודל העצום של ברזיל מביא איתו גם שינויי אקלים בין צפון המדינה לבין הדרום. אותן נבחרות מסכנות שיטורטרו למנאוס הנידחת גם יסבלו מאקלים טרופי בלתי נסבל של חום, לחות ואולי גם גשם. הטמפרטורה הממוצעת במנאוס בחודשי יוני-יולי נעה בין 26 ל-31 מעלות ויכולה כמובן לטפס גבוה יותר. מנגד, בפורטו אלגרה שבדרום המדינה התנאים כמעט אידיאליים לכדורגל - בין 15 ל-20 מעלות צלזיוס ואחוזי לחות נמוכים יותר.
האקלים בערי החוף בצפון עדיין חם יותר מאשר בדרום, אך פחות נורא מאשר זה שבמערב ברזיל. למשל, הטמפרטורות ברסיפה בחודש יוני נעות בין 22 ל-28 מעלות. עם זאת, שם אחוזי הלחות גבוהים מאוד (בין 85 ל-90). ההשפעה של מזג האוויר, במיוחד עבור נבחרות שנאלצות לנדוד מהדרום לצפון ובחזרה, יכולה להיות משמעותית וגם אותה צריך לקחת בחשבון. העובדה, שכעת נשקלת מחדש בפיפ"א, לפיה חלק מהמשחקים באצטדיונים בצפון ייערכו בשעות הצהריים, לא עושה גם היא חסד לאותן נבחרות.
המקופחות
עוד לפני שנשלפים הכדורים יש כמה נבחרות שמקופחות מעצם שיטת הכלאיים שאימצה פיפ"א בהגרלה. הדרג הראשון מדגיש את חשיבות הדירוג התמוה של פיפ"א, אך המקבצים הבאים של הנבחרות מורכבים מחלוקה גיאוגרפית. התוצאה? נבחרות צ'ילה וארצות הברית, שנמצאות במקומות 14 ו-15 בעולם, לכאורה בקטגוריית האיכות השניה, בהחלט יכולות להניף את דגל הקיפוח. מדוע? כי בעולם מתוקן שהולך לפי דירוג, גם אם הדירוג הוא קצת מוזר לעיתים, נבחרת כמו ארה"ב הייתה בקבוצת הדירוג השניה, (או לכל הפחות שלישית) ואז היא כנראה הייתה מקבלת לפחות נבחרת אחת שחלשה ממנה, אם לא שתיים. הסבירות שיורגן קלינסמן ושחקניו יהיו החלשים בבית שלהם לפי השיטה הנוכחית, היא לא מבוטלת. גם אוהדי צ'ילה, שנבחרתם עשויה לקבל שתי יריבות אירופאיות חזקות דוגמת גרמניה ואנגליה, יכולים לתפוס את הראש מעכשיו.
עוד נבחרת שכנראה חוטפת ועוד תחטוף מהשיטה היא חוף השנהב, שמדורגת במקום ה-17 בדירוג פיפ"א ובשל השיטה הגיאוגרפית נידונה לקבל כמעט בוודאות הגרלות קשות. ב-2006 היא פגשה את ארגנטינה, הולנד וסרביה-מונטנגרו. ב-2010 היא הסתפקה בברזיל ובפורטוגל. כמעט מיותר לציין, בשני המונדיאלים הקודמים דרוגבה וחבריו לא עברו את הבית המוקדם.
המסקנה ברורה: שיטת החלוקה של פיפ"א, תחילה לפי דירוגים ואחר כך לפי יבשות, יוצרת אי-שוויון בקרב נבחרות חזקות שמגיעות מיבשות שאינן אירופה לבין האירופאיות עצמן. אולי זו דרך לפייס את האירופאיות על שיטת הדירוג, שלפעמים נדמה כי היא קיימת רק מטעמים כלכליים של הספונסר. לא ברור מדוע האמריקנים לא יוצאים למחאה כנגד העניין הזה. מה יהיה בעוד 4, 8 ו-12 שנים? גם מקסיקו, שרשמה קמפיין גרוע מאוד בצפון-אמריקה, סבלה בעבר מהשיטה הזו ועוד בוודאי תסבול בעתיד.
מבט אחד קדימה
הגרלת שלב הבתים נותנת, במיוחד עבור הנבחרות הגדולות, גם את האפשרות להסתכל הלאה לעבר שמינית ורבע הגמר. כך למשל, נבחרת ראש בית שתוגרל לבית 3 תוכל לצפות, במידה שתסיים ראשונה, למפגש אפשרי מול ברזיל כבר ברבע הגמר. כלומר, המשמעות של הגרלה "קלה" או "קשה" צריכה לכלול התייחסות גם לשלב הנוק-אאוט. אפשר להשתמש בקלישאות לפיהן כל היריבות קשות, הכל פתוח וכל משחק הוא כמו גמר גביע העולם. אפשר, אבל אם תשאלו את דל בוסקה את מי הוא יעדיף לקבל ברבע הגמר – גרמניה או שווייץ - אתם יודעים שלא תופתעו מהתשובה, אפילו אם נזכרים את ההפסד ב-2010.
בנוסף, העובדה שאיטליה, הולנד, צרפת, פורטוגל ואנגליה נותרו מחוץ לדרג הראשון תעניק לנו ככל הנראה שלב שמינית גמר ברמה גבוהה מאוד. ב-2010 ספרד פגשה את פורטוגל וגרמניה את אנגליה. לא מן הנמנע שאחרי ההגרלה נוכל להעריך כמה משחקים בקליבר הזה נקבל בשלב הנוק-אאוט הראשון בברזיל, ומנגד, גם לאיזו נבחרת מצפה דרך יחסית נוחה לפחות עד חצי הגמר. את ההבדלים המובנים ניתן לראות בהשוואה בין המסלול של גרמניה ואורוגוואי במונדיאל הקודם. המאנשאפט פגשה את אנגליה וארגנטינה בשמינית וברבע, לעומת הסלסטה שהתמודדה עם קוריאה דרומית וגאנה. שחקניו של יוגי לב עמדו במטרה בצורה מעוררת הערצה עם שמונה שערים וניצחונות סוחפים, אך תהיו בטוחים שבמונדיאל הקרוב הם וודאי יהיו שמחים ללכת בדרך של פורלאן ושות'.
