אחרי שהמחזור השישי התאפיין בעיקר בקהל הרב שהגיע למגרשים, המחזור השביעי התאפיין בשני דברים עיקריים: החזרה הצפויה למימדים הטבעיים של האוהדים במגרשים (800 בק"ש, 1,200 בשכונה, 1,700 בגרונדמן) וגרוע מכך – שמונה קבוצות מתוך ה-14 שיש בליגה לא כבשו. למרות זאת, מספר שחקנים הצליחו לגנוב את ההצגה ונכנסו לנבחרת המחזור.
שוער: צחי גיגי (מכבי פ"ת)
אחרי שישה משחקים וניצחון אחד בלבד, משה סיני החליט להושיב את ניל אברבנל על הספסל ולתת לצחי גיגי בן ה-25 את ההזדמנות במשחק חוץ לא קל בקרית שמונה. גיגי עצר פעם אחר פעם את דוד מנגה, אופיר מזרחי, משה אבוטבול ומי שרק ניסה את מזלו, ויכול לסכם בצורה מוצלחת את הופעת הבכורה.
שוער: צחי גיגי (מכבי פ"ת)
אחרי שישה משחקים וניצחון אחד בלבד, משה סיני החליט להושיב את ניל אברבנל על הספסל ולתת לצחי גיגי בן ה-25 את ההזדמנות במשחק חוץ לא קל בקרית שמונה. גיגי עצר פעם אחר פעם את דוד מנגה, אופיר מזרחי, משה אבוטבול ומי שרק ניסה את מזלו, ויכול לסכם בצורה מוצלחת את הופעת הבכורה.
אוראל דגני לא עבר את מבחן הכשירות, רן בן שמעון העדיף להשאיר את ליאור לוי בצד שמאל ונתן לצ'קול הזדמנות על חשבונם של שמעון הרוש ויגאל אנטבי. המגן שהגיע מכפ"ס תמך בהתקפה בלי סוף, עזר לקבוצתו לשמור על שער נקי ואי אפשר לנחש שזו הופעת הבכורה שלו בליגת העל.
בלם: דנילו ניקוליץ' (הפועל חיפה)
הוא שיחק כבר כחלוץ, קשר התקפי, מגן שמאלי ויש שטוענים שגם כקשר אחורי, אבל הפעם הצטיין כבלם, ועוד בדרבי. ניקוליץ' שיתף פעולה מצוין עם קיאנסקס, והשניים עצרו כל נסיון של הירוקים לחדור דרך מרכז ההגנה.
בלם: טדאש קיאנסקס (הפועל חיפה)
הליטאי, בדיוק כמו ניקוליץ', שלט במרכז הרחבה, התמודד עם כל נסיון של תורג'מן, אנדלובו, אזולאי, אבוחצירה והחברים והקרין שקט על החלק האחורי של שלומי דורה.
אחרי תקופה ארוכה שבה לא שיחק, הספרדי חזר להרכב של פאולו סוזה, בתפקיד מעט שונה. מאנה תופקד כשחקן כנף, וכבר בחמש הדקות הראשונות הספיק להשאיר את יצחקי מול שער חשוף ולבשל לערן זהבי את השער הראשון.
קשר: רועי שוקרני (הפועל חיפה)
כשאתה עולה לדרבי ופוגש מולך במרכז השדה את רובן ראיוס, יניב קטן, אייל גולסה ואביחי ידין, יש לך שתי אפשרויות – להיבהל או לצאת אל הקרב ולהוכיח מי אתה. שוקרני בחר באפשרות השנייה, הראה לכל שחקני מכבי חיפה ששמות זה טוב רק על הנייר והיה חלק משמעותי ב-0:1 היקר של האדומים.
קשר: ניקולה מיטרוביץ' (מכבי ת"א)
שחקן של סוזה? נניח. למאמן מותר להביא שחקנים שהוא מחזיק מהם, לא? מיטרוביץ' היה האיש שדרכו עברו כל הכדורים מול סכנין, הוא ניהל את ההתקפות בצורה יפה וחילק שמאלה למאנה וימינה לאלטמן. והקינוח: טיל מ-25 מטרים לחיבורים של קנדיל.
כבר אחרי 17 דקות ערן זהבי היה עם צמד, כשאת העבירה שהובילה לכדור החופשי אותו כבש, הוא סוחט בעצמו (ניתן לו בישול?). זהבי הורג משחקים כשהוא נכנס כמחליף, כשהשעון עובר את הדקה ה-90 וגם ממש בפתיחה. ווינר.
קיצוני: גילי ורמוט (הפועל ת"א)
הקשר של רן בן שמעון הוא הציר דרכו כל התקפה של האדומים עוברת, ונראה שבלעדיו אין להם מה למכור בצד היצירתי. ורמוט התכבד בשער הראשון, זז ימינה, חתך שמאלה ושיגע את ההגנה של רמת השרון.
חלוץ: איתי שכטר (הפועל ת"א)
שני בישולים בלבד, זה משחק טוב. שלושה שערים במשחק, זה ציון 9, 9.5. אבל שלושה שערים ושני בישולים? הופעה מושלמת לחלוץ של הפועל תל אביב מול הקבוצה המתפוררת ממורשה. שכטר כבש את הראשון בטיל ברגל ימין, הוסיף בנגיחה והשלים ברגל שמאל. השלושער המושלם. המצטיין של המחזור.
הניגרי של ניר קלינגר סידר יתרון כפול על הקבוצה מבירת הנגב אחרי פחות מחצי שעה, אך זה לא הספיק לניצחון. בשער הראשון הוא ניצל טעות, לא ויתר וכבש בנפילה ובשער השני ניער מעליו מגן בזכות הכח האדיר שלו, בעט רע מול אג'ידה אך כבש.
מאמן: שלומי דורה (הפועל חיפה)
אמנם זאת לא כזו חכמה לעצור את ההתקפה של מכבי חיפה, אך למאמן הפועל חיפה מגיעות מחמאות על המשחק הטקטי שלו. ללא רואש (נכנס כמחליף), קנדה ודורה ואחרי שפרננדס נפצע, דורה מצא את הדרכים לסגור את הקבוצה של בנאדו, עקץ במתפרצת ורץ לחגוג עם האוהדים ביציעים 6-8.
