שוער: אסמיר בגוביץ' (סטוק סיטי)
כשמנג'ר סטוק, טוני פוליס, החתים את בגוביץ' בפברואר 2010 הוא אמר: "החתמנו את מי שלדעתנו יהיה לו את הפוטנציאל להיות השוער הטוב באנגליה". עברו כמעט שנתיים והתברר שפוליס צודק. אחרי שבשלב הזה בדיוק בעונה שעברה בגוביץ' איבד את מקומו בהרכב הראשון של הפוטרס בשל כושר ירוד, העונה - קשה להאמין שזה יקרה לו שוב: הבוסני ספג את מספר השערים הנמוך ביותר בליגה – 13 בלבד ב-17 משחקים – ושומר על יציבות מרשימה. ארסנל ומנצ'סטר יונייטד כבר מתעניינות במי שדחק את השוער הראשון של נבחרת דנמרק עד למעמקי הספסל.
מגן: פבלו סאבלטה (מנצ'סטר סיטי)
כששמות כמו מייקון ומיקה ריצ'ארדס מתחרים איתך על אותה עמדה, אין ספק שזה יכול להוציא ממך את המיטב. וכשזאבלטה נמצא בשיא הקריירה שלו, זה גם מה שקורה, ומכאן די ברור למה הוא הבחירה מספר 1 של רוברטו מנצ'יני. תרומתו של הארגנטינאי לסיטיזנס מתבטאת במספר השערים הנמוך אותו ספגה עד כה (15 ב-17 משחקים), לצד תרומה מכובדת גם בהתקפה, שפחות באה לידי ביטוי בנתונים יבשים (שער ובישול עד עכשיו). "הוא אולי לא פותח בכל המשחקים, אבל זה מצוין עבור מנג'ר שיש לו שחקן שתמיד מחויב כמו סאבלטה, לא משנה באיזו עמדה אציב אותו, הוא תמיד ישחק על הצד הטוב ביותר", גם מנצ'יני יודע שהוא מחזיק ביופי של מגן.
בלם: ריאן שואוקרוס (סטוק סיטי)
השחקן ברשימה שעשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר העונה. כאמור, הגנת סטוק ספגה עד עכשיו את מספר השערים הנמוך בליגה, והקפטן הנהדר שלה הוא אחת הסיבות העיקריות לכך. שואוקרוס הוא הפילוסופיה של הפוטרס בהתהוות: קשוח, חזק ואגרסיבי, ועם המון נשמה. דוגמא לכך ראינו במשחק נגד אברטון: למרוואן פלאייני היה כל כך קשה להתמודד עם שואוקרוס, שכדי להיפטר ממנו – הוא נאלץ לנגוח בו. מנצ'סטר יונייטד, בה גדל, כבר הביעה רצון להשיבו, אבל שואוקרוס בינתיים התחייב למועדון שלו כשחתם על חוזה חדש לארבע עונות. גם רוי הודג'סון לא יכול היה להתעלם מהיכולת של הבלם, וזימן אותו להופעת בכורה בנבחרת בהפסד 4:2 לשבדיה. אם ימשיך בהתקדמות שלו, אין ספק שיהיה נכס לשלושת האריות.
בלם: וינסנט קומפאני (מנצ'סטר סיטי)
כשחושבים על הסגל של סיטי, לא תמיד הקפטן הבלגי יהיה בין השמות הראשונים שיעלו לראש. אבל מה שבטוח, הוא אחד השחקנים החשובים, אם לא החשוב שבהם. קומפאני הוא אולי הבלם הטוב ביותר כיום בפרמיירליג, בנוי היטב, מוצק וחזק, שקט, נקי מטעויות כמעט לחלוטין, וגם כמעט נקי מכרטיסים (רק צהוב אחד העונה). קשה להאמין שבלעדיו לסיטיזנס הייתה את ההגנה השנייה בטיבה בליגה. בעקבות הפציעה שספג בדרבי הוא ייעדר מהמשחקים הקרובים, ויהיה מעניין לראות איך הסיטי תמלא את הבור הגדול שנפער במרכז ההגנה.
מגן: לייטון ביינס (אברטון)
המגן החביב הדיח לאחרונה את אשלי קול הנצחי מהרכב נבחרת אנגליה, מה שכנראה מעיד יותר מכל על היכולת המרשימה שלו. למרות שהוא מגן בהגדרתו, ביינס הוא אחד השחקנים ההתקפיים ביותר באברטון, ועדיין מספיק מהיר על מנת לחזור אחורה ולחלץ את הכדור (רק כדי לצאת להתקפה נוספת, כמובן). והקצפת: מומחיות בכדורים נייחים. לא סתם מנצ'סטר יונייטד עוקבת אחריו מזה תקופה, ורואה בו יורש אפשרי לפטריס אברה. מנג'ר אברטון, דיוויד מויס, תיאר את ביינס בתור "הכוח שמוביל את אברטון קדימה". עד כמה רחוק יוביל הכוח הזה את אברטון? את זה כבר נראה בסוף העונה.
קשר: מוחמד דיאמה (ווסטהאם)
כשדיאמה חתם בקיץ במדי ווסטהאם הוא הכניס לחוזהו סעיף שחרור של שישה מיליון פאונד. ולנוכח העונה הטובה של הפטישים עד כה, הרבה בזכותו של הסנגלי, נראה שמדובר במחיר מציאה עבור ענקיות הליגה, כשכבר נרשמה התעניינות מצד ארסנל. ללא ספק, מדובר באחד הקשרים האחוריים הטובים בממלכה: כמעט בלתי עביר, מחלץ כדורים, מוציא התקפות, וכבונוס, על שמו רשומים כבר שני שערים מרהיבים. לרוע מזלו, דיאמה נפצע במהלך דצמבר ויושבת לשלושה חודשים, פציעה שעשויה לפגוע בהזדמנות שלו להתקדם לקבוצה גדולה יותר. המנג'ר באפטון פארק, סם אלרדייס, כבר דאג לצנן את הרוחות סביב מעבר אפשרי של דיאמה כשאמר שבינואר הוא לא עוזב לשום מקום וש"בידה של ווסטהאם יש שחקן ברמה עולמית". זו בדיוק הסיבה שהוא כן יעזוב, אם לא בינואר אז בקיץ.
קשר: סנטי קאסורלה (ארסנל)
ארסן וונגר אמר לאחר ה-2:5 של ארסנל על רדינג ש"בכל דבר רע, תמיד יש דבר טוב". אם מנסים לתרגם זאת לשנה הנוכחית, כנראה שוונגר התכוון שבעונה כמו זאת שעוברת על התותחנים, לפחות יש לו את סנטי קאסורלה. כבר בעונתו הראשונה בפרמיירליג הספרדי הפך לבעל הבית באמירויות עם 7 כיבושים (מלך שערי הקבוצה), כולל שלושער ראשון בקריירה, באותו משחק נגד רדינג. כשחתם בקיץ אמר קאסורלה ש"בגיל 27, זו ההזדמנות האחרונה שלי לשחק ברמות הגבוהות ביותר". אם ארסנל תסיים את העונה בין ארבע הראשונות, זה יהיה הרבה בזכות הקוסם מאנדלוסיה, שיסדר לעצמו עוד עונה לפחות ברמת האלה – אליהן הוא לגמרי שייך.
קשר: אדן הזאר (צ'לסי)
הזאר הוא ללא ספק הרכישה המשמעותית ביותר שעשתה הקיץ אלופת אירופה, וכבר מתחילת דרכו הקשר הנפלא עמד בציפיות והוביל את הבלוז לפתיחה מבטיחה. הזאר הוא מלך הבישולים של צ'לסי עם 6 (לציד חואן מאטה), אליהם מתווספים גם 3 כיבושים. נכון, כמו כל שחקני צ'לסי, גם הזאר נחלש לאחרונה, אבל עכשיו כשהקבוצה עושה סימנים של חזרה למסלול הנכון בליגה, תהיו בטוחים שגם הבלגי הצעיר יהיה שם כדי להזכיר כמה כישרון יש לו ברגליים.
קשר: מרוואן פלאייני (אברטון)
לא ברור מה יש לו יותר: כישרון, או שיער? פלאייני הוא עוד שחקן מדור סופר-מוכשר שיצא מבלגיה בשנים האחרונות, ולראייה - שלושה בלגים מככבים אצלנו ברשימה. הקשר מעורב כמעט בכל שער של הטופיז. מה זה מעורב? הוא מלך השערים של הקבוצה עם 8 כיבושים. כך שאין פלא שרומן אברמוביץ' מוכן להציע הרבה כסף כדי להביא אותו. אם מויס יצליח לשמור עליו, אל תתפלאו אם בסיום העונה תראו דווקא את אברטון מתברגת באחד המקומות הראשונים. אגב, יחמיץ את שלושת המשחקים הקרובים בעקבות אותה נגיחה בפניו של שואוקרוס שכבר הזכרנו.
חלוץ שני: מיצ'ו (סוונזי)
תחת ברנדון רוג'רס, סוונזי נהנתה מעונת בכורה מרשימה מאוד בפרמיירליג אשתקד. לאחר שהמנג'ר הוולשי עזב לליברפול, הברבורים החתימו את מיכאל לאודרופ על מנת לנסות, אולי, לשחזר את ההצלחה. לאודרופ הביא איתו מספר שחקנים שהכיר עוד מהתקופה בה אימן בספרד, אבל סביר להניח שאפילו הוא לא האמין שאחד מהם יהפוך מהר מאוד ללהיט של הליגה.
2 מיליון פאונד בלבד שילמה סוונזי לראיו וייקאנו כדי להנחית את מיגל פרז קוסט, או בקיצור, מיצ'ו. וכבר בבכורה שלו הוא הצדיק את ההשקעה עם צמד. אחרי חצי עונה, מיצ'ו הוא מלך השערים של הליגה (לצידו של רובין ואן פרסי) עם 12 כיבושים, והוא מחזיק בממוצע מרשים של 1.41 שערים למשחק. הספרדי כמעט עומד על 3 צמדים העונה, כשהזכור שבהם הוא באמירויות בניצחון 0:2 על ארסנל. לשם ההשוואה, בעונה שעברה במדי ראיו מיצ'ו כבש 15 שערי ליגה, מאזן בהחלט מכובד שהגיע ב-37 משחקים. ועוד אומרים שמעבר מהליגה הספרדית לאנגלית הוא קשה...
חלוץ: רובין ואן פרסי (מנצ'סטר יונייטד)
שאלו האם הוא יכול לשחק לצד וויין רוני, אמרו עליו שהוא נתן עונה אחת טובה כל הקריירה, הזכירו את רקורד הפציעות המזעזע שיכול לתקוף אותו בכל רגע. ההולנדי שמע, וחייך. לכל השאלות והתהיות האלה ענה הכי טוב אלכס פרגוסון כשאמר על ואן פרסי שהוא מזכיר לו את אריק קאנטונה. מהרגע שבו כבש את הראשון שלו במדי יונייטד, כבר במחזור השני, הוא לא מפסיק לקרוע רשתות. לאט לאט, הוא ורוני מוצאים איזון מצוין ביניהם: ואן פרסי הוא מלך שערי הליגה עם 12 כיבושים, ורוני הוא מלך הבישולים עם 7.
"אני חווה את התקופה היפה בחיי", אמר לאחרונה ואן פרסי, וקשה שלא להבין אותו. בכל 8 שנותיו בארסנל זכה רק בגביע האנגלי (וגם זה היה עוד ב-2005), ומאז לא היה ממש קרוב לזכות בשום תואר נוסף. והנה, אולי כבר השנה, הרבה בזכותו, הוא יחגוג אליפות ראשונה בקריירה, עם השדים האדומים.
מאמן: סטיב קלארק (ווסט ברומיץ')
לאחר שהיה יד ימינם של ז'וזה מוריניו, ג'יאנפרנקו זולה וקני דלגליש, סוף סוף קיבל קלארק את ההזדמנות להיות מאמן ראשי, כמחליפו של רוי הודג'סון בווסט ברומיץ'. תחת קלארק הגיעה הקבוצה למיקום שיא בליגה (רביעי), תוך שהיא רושמת ניצחונות על ליברפול וצ'לסי – שני המועדונים בהם שימש קלארק כעוזר מאמן. למרות שהקבוצה קצת נחלשה לאחרונה וירידה למקום השביעי – יש שיגידו: חזרה למימדיה הטבעיים - ההישג הגדול שרשם המאמן עם הבאת הבאגיס לצמרת הליגה, לצד הכדורגל היפה שהציגה הקבוצה, מקנה לו את תואר מאמן הסיבוב.
