ריקוד המכונה הפך לקקופוניה של חריקות. זו לפחות התחושה במינכן. אמנם באיירן אספה 13 נקודות מ-15 אפשריות בבונדסליגה ואנחנו רק באמצע ספטמבר, אבל בבוואריה כבר החלו המנהלים לנוע בחוסר שקט, כל אחד בכורסאתו המרופדת.
"אנחנו משחקים באדישות לפעמים. בלי רגשות, פשוט עם התנועות על המגרש", הטיח לאחרונה המנהל הספורטיבי מתיאס זאמר בחברי הסגל. "כשאתה מתקשה במחצית הראשונה, צריך לעזור אחד לשני בתיקולים ולהכניס קצת רגש למשחק. במקום זה, אנחנו רגועים מדי ופשוט מסתכלים מהצד. זה לא שאנחנו לא עובדים, אלא שאנחנו בכלל לא מראים רגשות". במילים אחרות, למי שלא זוכר את זאמר כשחקן, הוא קרא לשחקנים חבורה של טכנוקרטים. אסופה של ממלאי הוראות חסרי אכפתיות. וזה כואב, לו ולהם.
הביקורת הפומבית של זאמר, שהגיעה כבר בשלב מוקדם כל כך של העונה, כוונה לשני יעדים. האחד, כאמור, סגל השחקנים שרובו זכה בעונה האחרונה בטרבל אדיר - אליפות, גביע וצ'מפיונס. בצד של מינכן, ביקש המנהל להבהיר, אין כזה דבר להיות שבע מתארים. היעד השני הוא האיש על הקווים, פפ גווארדיולה.
חלק גדול מהעוצמה של באיירן מינכן על המגרשים בעונה שעברה נבעה מהשליטה שלה במרכז השדה. אל בסטיאן שוויינשטייגר, שסיפק עונה נהדרת, צורפו לואיז גוסטבו וחאבי מרטינס ועם הארסנל הזה חיסלו הבווארים כל כיס התנגדות. אלא שגווארדיולה בא עם אג'נדה מהבית וכמעט בלי שינויים בסגל ניסה להפוך את עורה של אלופת אירופה.
לואיז גוסטבו נשלח לוולפסבורג, שווייני לא לגמרי כשיר, מרטינס הוסט לחוליית ההגנה והמפתחות במרכז הקישור ניתנו במהלך כל תקופת ההכנה לטיאגו אלקנטרה, חביבו של המאמן החדש. בניסיון להטמיע את הטיקי-טאקה שהביא עימו מברצלונה, הבוס העביר את פיליפ לאם לקישור וניסה אותו ברוטציה עם טוני קרוס על תקן הקשר הדפנסיבי - תפקיד שלא ממש בא טבעי לאף אחד מהם. למעשה, הוא לקח קבוצה מפחידה עם שני גרזנים במרכז ומנסה להפוך אותה תוך חודשים ספורים לחבורה טכנית, זריזה וקצת עדינה שמשחקת בנגיעה אחת. וזו לא באיירן, לפחות בינתיים.
קשה להגיד שגווארדיולה לא מצליח בבאיירן. העונה רק החלה, הסופרקאפ האירופאי בארון התארים במינכן והתיקו בפרייבורג היה המשחק היחידי שלא הסתיים בניצחון. מעבר לכך, השיטה שלו בהחלט מוטמעת. הבווארים מדורגים ראשונים בגרמניה בהחזקת הכדור (70.6%), בפער עצום לפני דורטמונד שבמקום השני (59.4). גם אחוז הדיוק במסירות עלה משמעותית (89.5%), כאשר מינכן מובילה גם בממוצע המסירות הקצרות למשחק (620). חניכיו של פפ כמעט לא מבלים בחצי המגרש שלהם ומחזיקים בכדור במחצית של היריבה יותר מכל קבוצה אחרת בבונדסליגה (37%).
לשיטה החדשה יש גם חסרונות. עם עזיבתם של מריו גומז ולואיז גוסטבו, לצד הגעת טיאגו וגצה והמעבר למערך עם קשר אחורי בודד, ירד ממוצע הגובה על המגרש פלאים. הקבוצה המאסיבית והמאיימת ביותר בעולם הפכה תוך חודשים ספורים לזו שמנצחת הכי מעט מאבקים על כדורי גובה בליגה הגרמנית. כמות כדורי העומק שנשלחים לעבר החלוצים ירדה אף היא ולמעשה באיירן מתחפשת לבארסה. ולוקח זמן להתרגל לזה, לכולם.
"אני לא אומר שפפ צריך להרים את הקול שלו כל הזמן", הסביר זאמר את הביקורת שלו, אבל התעקש: "המאמן שלנו תמיד צריך לשאת נאום משלהב לפני שאנחנו יוצאים לדרך. השחקנים מתחבאים מאחורי המאמן. הכל תמיד קשור לפפ. פפ כאן, פפ שם, פפ אדיר, פפ עלוב. זה מצוין לנו כי אנחנו כבר לא תחת אור הזרקורים וזה דבר שמשפיע על התת-מודע. כולנו מתחבאים מאחורי המאמן".
"אני חושב שהוא צודק", הודה הבלם ג'רום בואטנג, עם קורטוב של חנופה לבוס. "מתיאס זאמר לא אומר דברים חסרי ערך. הקבוצה צריכה לקבל על עצמה את הביקורת כי יש לנו עוד הרבה משחקים בהם אנחנו חייבים להתרכז. כרגיל, אנחנו רוצים להגיע הכי רחוק שרק אפשר וחשוב לנו שתהיה התחלה טובה. כמובן שנשמח להיות הקבוצה הראשונה ששומרת על התואר שלה בליגת האלופות, אבל זו רק תחילת העונה ומוגזם לחשוב כל כך רחוק". אריאן רובן הסכים: "יש לנו איכות ואנחנו מקבלים את ההזדמנויות שלנו, אבל אנחנו באמת צריכים לשחק טוב יותר. אנחנו צריכים להיות מרוכזים ופשוט מוכנים לכל דבר שקורה".
ומה הגיב על כל זה גווארדיולה? "האף שלי אומר לי שתהיה לנו עונה טובה ושבחודש מאי ניאבק על תארים. אנחנו נכנסים לתקופה משמעותית של כמה שבועות ואנחנו מוכנים לאתגרים שבדרך", הצהיר פפ בנינוחות. אלא שהנונשלנטיות שלו נקלטת לעתים כמשהו אחר. ואם יש משהו שהנהלת באיירן מינכן מפחדת ממנו, במיוחד אחרי עונה ממנה אפשר רק לרדת, זו זחיחות. אל דאגה, באיירן תשייט לשלב הבא. לא בטוח שהיא תצלח כל כך בקלות את גלי הביקורות הבאים.
