דייויד בלאט הוא איש השנה בספורט של ערוץ הספורט. לא היה תסריטאי הוליוודי - פנטזיונר ככל שיהיה - שהיה יכול לחזות את סיפור חייו של המאמן הישראלי-אמריקני כפי שהתפתח בשנה האחרונה. משיחות עם אנשים רבים שסבבו את המאמן בעבודתו במכבי תל אביב וגם מהיכרות אישית איתו, מתגלה אדם שיודע היטב מה הוא עושה.
אולי אנחנו מופתעים שהוא קיבל את הג'וב מספר 1 בכדורסל העולמי, אבל בכלל לא בטוח שבלאט עצמו מופתע. אגדה אורבנית שמסתובבת בעולם הכדורסל בשנה האחרונה, גורסת כי בקיץ שעבר, בלאס וגאס, נפגשו בלאט ודייויד בלו, סגרו על כך שהפורוורד יחזור למכבי, אבל לא סיפרו לאף אחד. המאמן והשחקן קבעו שהקאמבק יקרה בשלב מאוחר, סמוך לתחילת העונה וכך שני הצדדים ירוויחו. בלו עוד ימי חופש כפי שרצה, ובלאט שחקן נוסף. מכבי החתימה את ג'ו אינגלס בעלות גבוהה מתוך מחשבה שבלו לא יהיה, אבל בסוף בלו "הפתיע" וכן חזר. קשה להאמין למעשייה הזו, אבל עצם העניין שיש אנשים שבטוחים שהיא נכונה, מרמזת על המיתוס שנקרא דייויד בלאט.
האיש שחושב קדימה, בנו של הדוקטור לביוכימיה, שמוחו המבריק קודח, שיעשה הכל כדי לנצח וכדי שלרשותו יעמדו הכלים הטובים ביותר על הלוח. כשבלאט חתם בקליבלנד, האם הוא ידע שלברון חוזר? לכאורה, לא. כרונולוגית, קודם כל בלאט חתם ורק אחר כך הגיעה ההודעה על חזרתו הביתה של השחקן הכי טוב שמשחק היום את המשחק. לא בטוח שבלאט לא ידע, ולמען האמת גם מעולם לא שאלתי אותו, אבל לכו תדעו...
התואר האחרון שהגיע לקליבלנד, היה לפני 50 שנה בדיוק, אי שם ב-1964, בפוטבול, כשהקליבלנד בראונס זכו באליפות. היום, ואחרי מה שקרה בחודשים האחרונים, אף אחד לא באמת יופתע אם בלאט יהיה חתום על התואר הבא לאחר מכן, שמגיע לעיר האפורה הזו.
השנה שעברה על בלאט היא לא פחות מחלומית. אם לא היה לו חוזה ביד, בעלות גבוהה, לא בטוח שהוא ממשיך כמאמן מכבי ת"א בעונה החולפת. החיכוכים עם אנשי ההנהלה ואובדן האליפות למכבי חיפה בסיום עונת 2012/13, לא היו מביאים להמשך עבודתו אם למכבי הייתה אופציית יציאה מהחוזה. וכחלק מהמדיניות הכלכלית השפויה, אף אחד לא היה משלם לבלאט 650 אלף דולר, שולח אותו הביתה ומביא מישהו אחר, גיא גודס לדוגמא, כבר אשתקד. במכבי אוהבים להראות שהתנהלותם לא אימפולסיבית, והמשך עבודתו של בלאט העניקה יציבות ובטחון למערכת.
באותם ימים של תחילת השנה שעברה מכבי ובלאט היו במשבר. הצהובים הפסידו 4 משחקים מתוך תשעת הראשונים בליגה. המחזור ה-3, ב-28.10 באולם העירוני בנס ציונה, הייתה נקודה קריטית בעונה שעברה. מכבי בדיוק הפסידה לכתומים של נדב זילברשטיין 72:71, וזה היה אחרי הפסד לחולון במחזור הפתיחה וניצחון דחוק ולא משכנע, 73:75 על מכבי חיפה במחזור השני בנוקיה. באחד החדרים הצדדיים, ישב הצוות המקצועי וניסה להבין מה לא עובד. בלאט אמר אז בחדר: "תזכרו את הרגע הזה, כי אנחנו הולכים לקחת השנה את גביע אירופה". תחשבו כמה הזוי היה המשפט הנ"ל באותם ימים.
מכבי נראתה חלשה, פגיעה, דיבורים על אובדן אליפות בפעם השנייה ברציפות ריחפו באוויר והכסא של בלאט רעד יותר מאי פעם. כל מי שהיה בחדר חשב שהאיש חי בסרט קשה, ותסלחו לי על השפה הבוטה, אבל אם תקראו שוב את תחילת הכתבה, וכמובן תזכרו שבמאי האחרון מכבי אכן הניפה את גביע אירופה, תבינו שאולי בלאט הוא היחיד שלא חי בסרט, אלא כתב את התסריט והבין טוב מאוד מה הוא עושה.
אם המשחק בנס ציונה היה נקודת ציון, אז המשחק בהיכל נוקיה, בו ניצחה מכבי ת"א את הפועל אילת 79:83 במחזור ה-8 היה נקודת המפנה. בכירי מכבי לא יודו בכך, אבל הפסד ביתי היה אמור לשלוח אותו הביתה, מה שהיה משנה את מהלך ההיסטוריה. גיא פניני, שלפני כן לא כ"כ נספר ברוטציה עלה מהספסל, קלע 22 נק' (3 שלשות), והפך את העונה. סיפור נוסף גורס כי שחקן בכיר בליגה, שלא משחק היום במכבי, התקשר לפניני לאחר המשחק ושאל אותו, מדוע הוא הציל את בלאט? "אם הייתם מפסידים הוא היה הולך הביתה", אמר השחקן מעברו השני של קו הטלפון. במשחק שלאחר מכן הצהובים הפסידו לירושלים, אבל שיחקו טוב. מעמדו של בלאט התייצב, ואז כבר היה ברור, עליו תיפול ותקום מכבי, הוא ימשיך על הקווים עד סוף העונה.
פרק נוסף בתסריט היה כשמכבי ת"א הגיעה לדרבי בהדר יוסף. בלאט לא רשם בטופס המשחק את שני השחקנים שלימים היו דומיננטיים מאוד בפיינל פור במילאנו. טייריס רייס שעשה פורפרה ממילוש תאודוסיץ' וקלע עליו את הסל שהעלה את מכבי לגמר היורוליג ואלכס טיוס, שברגע, הפך לאימת היבשת מעל הטבעות. מכבי הפסידה את הדרבי ההוא, ויש מי שיגיד ששני השחקנים האלה עברו סדרת חינוך באותו משחק. אני לא מסכים לכך. לדעתי בלאט רצה ניצחון בצורה נואשת, אחרי פתיחת עונה רעה. הוא היה צריך לא לרשום שני שחקנים, ובחר ברייס וטיוס שלא היו בכושר. מי היה מאמין. הוא רשם אז את יובל נעימי והושיב את המתאזרח. המהלך הזה מלמד על אנושיותו של בלאט. גם הוא טעה, טועה ועוד יטעה. אבל יש בו משהו. מן חבילה שלמה כזו. בלאט הוא פסיכולוג, לוחם, מוטיבטור וטקטיקן. בנוסף, יש לו גם הרבה מזל, וכנראה שזה גם חשוב, גם את זה צריך.
הוא יודע להתנהל במערכות לחוצות וייצוגי מאוד. הוא יכול להתרסק על השחקנים שלו בחדר ההלבשה, ולשלוח אליהם מילים שמרגישות כאלף סכינים, ורגע אחד בלבד אח"כ לצאת מחדר ההלבשה, ליישר את העניבה, לחייך ולתת ראיון בדופק אפס. הוא יעצור ליד כל ילד שרוצה להצטלם וייתן לו את ההרגשה כאילו הוא האיש הכי חשוב בעולם באותו רגע. ישאל שאלות, יתעניין ופשוט 'ייתן את עצמו'. הבעלים של הקאבס דן גילברט אולי עדיין לא מבין מה יש לו בידיים, אולי חושש שמאמן שחסר ניסיון בליגה הטובה בעולם יכול להוות בעיה עבורו. אבל אולי, רק אולי, מי שבאמת צריך לחשוש אלה הקבוצות האחרות בליגה. דייויד בלאט, שלקח 4 תארים בשנה החולפת מגיע, והוא חמוש בלברון ג'יימס וקווין לאב. רוצו למקלטים.
