לפני קצת יותר משנה הגיעה הפועל ב"ש לבלומפילד למפגש עם האלופה שבדרך. במכבי כיכבו אז אלירן עטר ומהראן ראדי, כאשר ממש באותם הימים נסגרה העברתו של אחד, ערן זהבי. המשחק היה חד צדדי. מכבי ניצחה 0:5 כשבכיבוש השער הראשון מתכבד סטיב גורי, בהופעתו האחרונה במדים הצהובים כחולים.
ובאר שבע? היא בכלל לא הגיעה למשחק. ההגנה בראשות עודד גביש הייתה איטית ומחוררת, וההתקפה שנשענה באופן כמעט מוחלט על תומר סוויסה (שהספיק להחמיץ פנדל במחצית השנייה) נתקעה עוד בבית קמה.
הרבה מים זרמו בירקון אבל הרבה יותר חול התעופף במדבר. מכבי אמנם שינתה מאמן והחליפה מספר שחקנים, אבל הקו אותו מתווה ג'ורדי קרויף החל מהעונה שעברה נשמר. בצד השני דווקא שמרו על אותו מאמן, אבל יצרו מהפכה אמיתית. משהו השתנה אצל אלונה ברקת אחרי אותו משחק. אולי היתה זאת ההבנה שכדי לתת פייט למכבי היא צריכה להפוך להיות בדיוק כמו מכבי, להכניס את היד לכיס, וללכת על כל הקופה. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. ברדה ובוזגלו נחתו ובעקבותיהם, שחקני מפתח נוספים כמו פאיוביץ' ופלט. רק לפני שנה, סוויסה היה הכוכב הגדול. היום הוא בסך הכל שחקן מחליף. מה שאומר הכל על השינוי שחל בנגב.
במכבי, לעומת זאת, השינוי העיקרי הוא דווקא בעמדת המאמן. פאולו סוזה אנרגטי בהרבה מקודמו על הקווים ופילוסופיית המשחק שלו שונה. סוזה, בניגוד לאוסקר היחסית שמרן הוא בלתי צפוי. קשה מאוד להעריך עם איזה הרכב הוא יעלה ואפילו באיזה מערך. סוזה מגיע פייבוריט ברור למשחק הנוכחי, אבל בדיוק בגלל זה יש לו הרבה יותר מה להפסיד. למכבי יש יתרון איכותי על באר שבע כמעט בכל עמדה במגרש, ובנוסף הבאר שבעים מגיעים עם הגנה מאולתרת ששחקן ההרכב היחיד בה הוא וויליאם סוארס.
עד כה במשחקים שבהם היה לסוזה מה להפסיד - הוא נכשל. זה קרה נגד באזל כשנקלע לפיגור של 3 שערים, וספג מהלומה במשחק הגביע מול אשדוד. דווקא במשחקים בהם מכבי לא הגיעה כפייבוריטית, מול פרנקפורט בבית ומול בורדו בחוץ, הצליחו הצהובים להציג את היכולת הטובה ביותר שלהם העונה.
יכול להיות שזה מקרה, אבל גם יכול להיות, שמכבי מרגישה לחוצה כשהמשקל מונח על כתפיה, מה שפוגם ביכולת שלה. במשחק הערב סוזה צפוי לעלות עם ההרכב החזק ביותר (אין עומס מיוחד על הצהובים בתקופה האחרונה) על מנת לנטרל את ב"ש כבר בהתחלה. אחרי הנפילה נגד אשדוד המאמן לא צפוי לקחת סיכונים וינסה להכריע את המשחק כבר בדקות הראשונות. אלישע לוי לעומתו יודע שהוא בנחיתות איכותית ולכן ינסה לצופף את מרכז המגרש ולנסות למצוא את גבאי המהיר בהתקפות מתפרצות, או לקוות לכדור חופשי של בוזגלו באיזור מסוכן.
בכלל ההבדלים בין המאמנים מעידים הרבה על השוני בין הקבוצות. סוזה אמוציונאלי ובעל טמפרמנט ולעומתו אלישע לוי נחשב מאופק וצנוע. צריך לזכור שלאלישע לוי יש יותר ניסיון כמאמן מאשר ליריבו וגם יותר תארים באמתחתו.
סוזה לעומתו הוא בעל רזומה עשיר כשחקן, אבל עדיין לא סיפק קבלות משמעותיות כמאמן (ואל תגידו וידאוטון). ובכלל השינוי בין ת"א לב"ש הוא תמצית השוני בין הקבוצות, כך למשל מה שבת"א זוכה לכינוי הסקסי "רוטציה", בנגב נחשב פשוט לשינויים בהרכב. אבל מבט אל הספסלים של הקבוצות מגלה שלפחות בכל מה שקשור לחלק ההתקפי, השמיכה של אלישע אפילו ארוכה יותר משל יריבו.
המחליפים בחלק ההתקפי של אלישע (סוויסה, נסאר, פלצ'וק) כבשו 11 עד כה העונה, לעומת שישה אצל מכבי (מיכה עם 2, דאבור שעזב עם 4). העומק של מכבי מתבטא דווקא במרכז המגרש ובהגנה שם לסוזה אופציות רבות יותר משל יריבו.
"כולם מחכים לנפילה שלנו", אמר סוזה במסיבת העיתונאים ביום חמישי, "זה סקסי לרדת עלינו", הוסיף הקפטן ייני והמחיש בדיוק את ההבדל בין המועדונים, בין הערים, בין התפיסה. בעוד לסוזה יש רק מה להפסיד הערב בבלומפילד, לאלישע יש רק מה להרוויח. אם בב"ש יצליחו להסתכל לתל אביבים בעניינים יכול מאוד להיות שהסקס אפיל שנראה היום בבלומפילד, יהיה דווקא של הדרומיים. אבל אם הבחורים של אלישע יבואו בלי אמונה, אל תתפלאו אם נראה שחזור של התבוסה בעונה שעברה.
