כמו תמיד, אני עוקב מקרוב אחרי נבחרת ישראל שיקרה לליבי כמו הכדורגל הישראלי בכלל. גם אתמול צפיתי במשחק מול רוסיה והתאכזבתי. רוסיה היא לא הנבחרת הטובה מפעם, אבל עדיין נבחרת ישראל נראתה לא מספיק טוב.
יש הרבה בעיות אצלכם, ולטעמי העיקרית היא מנטאלית. שחקנים יוצאים לאירופה וחוזרים לארץ - כמו ערן זהבי, איתי שכטר ואלמוג כהן - זה מראה על בעיה אצל הכדורגלן הישראלי, שלא נלחם על מקומו באירופה ומעדיף את החיים הקלים בקבוצות בארץ. זה משהו שאסור שיהיה. להוביל 1:3 על פורטוגל ולסיים בתיקו 3:3 בבית, עם שער בדקה האחרונה, זו בעיה מנטאלית חמורה. משהו פה לא בסדר. קבוצות ישראליות נופלות בשלבים המוקדמים של אירופה וגם זה סוג של בעיה מנטאלית.
אבי לוזון צריך קודם כל לדאוג לעצמו לפני שהוא קובע מי יאמן את הנבחרת או אם גוטמן ימשיך, אבל כמו שקורה עם כל המאמנים הוא בטח יחליף גם אותו. זו טעות, כי אי אפשר בקדנציה אחת לשנות סדרי עולם. מאמן זר שלא מכיר את השפה ויידע להתנתק מהתקשורת יכול להצליח, אבל אם יגיע לתקופה קצרה לא הוא יצליח לעשות כלום.
התקשורת יותר מדי מעורבת בהחלטות, 80 אחוז מהתקשורת בארץ לא היתה לצידי אבל קיבלתי תמיכה רחבה מהציבור ומההתאחדות ואת זה אני לא אשכח. בישראל יש תחושה שהתקשורת מנהלת את הכדורגל יותר מאנשי המקצוע עצמם. ברגע שהגעתי לפה, כבר ברושם הראשוני הבנתי שהתקשורת מבינה יותר מכל האנשים וזו בעיה קשה. לא צריך ללכת לפי התקשורת.
אני שומע שצריכים לזרוק שוב את הוותיקים ולבנות על צעירים. זה יפה כסיסמא אבל חייבים גם לדעת לשמור על שניים, שלושה או ארבעה ותיקים כדי לשמור על איזון נכון, ושאותם ותיקים יכוונו את השחקנים שעדיין לא שיחקו יותר מדי במסגרת בינלאומית. על טל בן חיים, דודו אוואט ויוסי בניון לא הייתי מוותר, אם הם משחקים והם בכושר. צריך לאתר טוב יותר את השחקנים שמתאימים לנבחרת.
אני באמת עצוב כי בתוך תוכי אני יודע שיכולתי להוביל את הנבחרת בוודאות לפלייאוף. לא למקום הראשון כי זה מאוד קשה בבית הזה, אבל לפלייאוף כן והייתי חותם על זה. למונדיאל הבא יהיה קשה להגיע, אבל ליורו, עם השיטה החדשה של 24 קבוצות, יהיה פשוט יותר עם עבודה נכונה.
הביאו לדפוס: מיכאל וינסנדט ומוטי פשכצקי