ליאו מסי חוגג היום יום הולדת 26. מישהו מכם, מאלה שכבר עברו את הגיל הזה, זוכר את יום ההולדת ה-26 שלו? אני לא זוכר את שלי. ככה זה. בתרבות שלנו, יום הולדת 26 הוא לא יום חשוב במיוחד. זה לא 13 (בר מצווה), 18 (בירה!), 21 (בירה אמריקאית...). זו כמובן גם לא החלפת קידומת. אבל זה ליאו מסי. ועוד דבר: מבחינת ספורטאי בכלל, כדורגלן בפרט – ב-26 אף אחד כבר לא יקרא לך "צעיר". ב-26 אתה מקצוען כבר 8 שנים, במקצוע בו קריירה לא תמיד נמשכת יותר מ-16 שנה. אה, כן, וגם מרבית המחקרים מראים שאל השיא שלהם, כדורגלנים מגיעים בגיל 27. מישהו מתחיל להזיע קצת?
אולי כן, אבל זה בטח בגלל שמס הכנסה רודף אחריו. כי בכל יתר התחומים בחיים שלו, מסי ממש בסדר, תודה. ביתר התחומים, מי שמנסה לרדוף אחריו בדרך כלל נוחל כישלון חרוץ. ומסי עצמו? הוא לא רודף אחרי כדורגלנים בכלל. הוא רודף אחרי מקומו בהיסטוריה, מול הגדולים ביותר בתולדות הספורט כולו. אז מה הם הספיקו להשיג עד גיל 26, וכמה דלק נשאר להם לחצי השני של הקריירה? בואו נראה.
פלה
פרץ בגיל: 17
פרש בגיל: 37
תארים אישיים עד גיל 26: 20 מ-24 (83%)
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 28 מ-40 (70%)
בכמה מילים: נתחיל בכדורגלן, ורק הסבר קצר למה שהרגע ראיתם – האחוזים אומרים בעצם כמה, מתוך כלל התארים האישיים או הקבוצתיים בהם זכה בקריירה שלו, הוא השיג לפני גיל 26. במקרה של פלה, ששיחק בעידן אחר לגמרי, אפשר לראות בבירור עד כמה 9 השנים הראשונות בקריירה שלו היו פוריות בהרבה מ-11 השנים האחרונות. מתוך ה-1000 וקצת השערים שכבש (בכל מסגרת אפשרית, כולל ידידות), כ-700 נכבשו עד גיל 26 – סביב ה-65%. עם זאת, מה שנחשב לאחד השיאים הגדולים של הקריירה שלו – 4 שערים בדרך לזכיה במונדיאל 70 – הגיע קצת לפני יום הולדת 30.
דייגו ארמנדו מראדונה
פרץ בגיל: 16
פרש בגיל: 38
תארים אישיים עד גיל 26: 12 מ-34 (35%)
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 6 מ-12 (50%)
בכמה מילים: הכדורגלן השני ברשימה מציג נתונים קצת יותר מעודדים עבור מסי. וגם אפשר, אולי, לגזור מהם קצת יותר משמעות עבור הפרעוש. גם כי מראדונה שיחק בתקופה יותר קרובה לשלו, וגם כי הוא, ובכן, מראדונה, על כל המשתמע מכך כשמדברים על ליאו. אגב, משהו חשוב: שנת 1986, בה הגיע מראדונה לגיל 26, הייתה הגדולה בקריירה שלו. היא הסתיימה ב-12 תארים אישיים שונים ובתואר הקבוצתי הגדול מכולם, זכיה במונדיאל. כמו כן, ההצלחות הענקיות שלו עם נאפולי הגיעו כולן אחרי יום ההולדת הזה.
מייקל ג'ורדן
פרץ בגיל: 19
פרש (סופית) בגיל: 39
תארים אישיים עד גיל 26: 37 מ-90 (41%)
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 5 מ-12 (42%)
בכמה מילים: המספרים כאן כוללים גם את התקופה שלפני ה-NBA, בה ג'ורדן הספיק להיות אלוף במכללות ולזכות במדליית זהב אולימפית. אבל כל 6 התארים הקבוצתיים הכי חשובים שלו – 6 אליפויות NBA ב-8 שנים – הגיעו אחרי שחגג 26. או 27. או 28. למסי יש כבר כמה תארים קבוצתיים חשובים מאוד בארון. גם אם החשוב מכולם עדיין לא שם.
וויין גרצקי
פרץ בגיל: 17
פרש בגיל: 38
תארים אישיים עד גיל 26: 42 מ-102 (41%)
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 8 מ-10 (80%)
בכמה מילים: אמנם הקריירה של גרצקי העצום נמשכה – ברצף – עד גיל מאוד מאוחר, והוא המשיך לכבוש ולבשל בקצב מטורף עד שלב מתקדם בקריירה שלו, אבל הנקודה המרכזית שעולה מהנתונים שלו היא העובדה שמהרגע שעזב את אדמונטון, במעבר סופר מתוקשר ללוס אנג'לס, הביא סוף להצלחות הקבוצתיות שלו. מסי, מותר להניח, יכול לחכות עם המעבר ללוס אנג'לס לפחות עשור.
פטריק יואינג
סתם, נראה לכם?
מיכאל שומאכר
פרץ בגיל: 23
פרש (סופית) בגיל: 44
תארים אישיים עד גיל 26: 1 מ-7 (14.2%)
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 0 מ-7 (0%)
בכמה מילים: למה שומאכר פה? ובכן, קודם – כי רצינו להסתכל על ספורטאים היסטוריים אחרים. ובגלל שלא הכנסנו אנשים כמו טייגר וודס, רוג'ר פדרר ומוחמד עלי כי הם באים מענפים יחידיניים, חשבנו שיהיה מעניין להסתכל על נהג מרוצים. מצד אחד, מי שלא מבין את הענפים המוטוריים נוהג להסתכל עליהם כעל ענפים יחידניים. מצד שני, מדובר בספורט קבוצתי, בו כולם עובדים בשביל הכוכב הגדול. קצת מזכיר את בארסה של העונה האחרונה, לא? בכל מקרה, בניגוד לסבסטיאן פטל, לואיס המילטון ופרננדו אלונסו, שזכו בכל 6 האליפויות המשותפות שלהם מאז 2005 לפני שהגיעו לגיל 26, הפריחה של הגרמני באה מאוחר בהרבה. זה לא הפריע לו לרשום אינספור שיאי פורמולה 1, חלק גדול מהם גם אחרי שעבר את גיל 30.
ואם כן להסתכל שנייה על החבר'ה הגדולים ביותר מהענפים היחידניים, אז מוחמד עלי רשם 29 מ-56 הניצחונות שלו עד גיל 26 (52%), וכל 5 ההפסדים שלו באו אחרי. עם זאת, 2 מ-3 הזכיות שלו באליפות העולם הגיעו גם הן אחרי אותו יום הולדת. אצל טייגר וודס, 6 מ-14 הזכיות במייג'ורים באו לפני שהגיע לגיל 26 (43%), אבל הוא לא זכה באף אחד כזה כבר5 שנים. רוג'ר פדרר הניף 10 מ-17 (58.8%) הגראנד סלאמים שלו לפני 26.
ומה עם... לאו מסי עצמו?
פרץ בגיל: 18
פרש בגיל: ??
תארים אישיים עד גיל 26: 92
תארים קבוצתיים עד גיל 26: 22
בכמה מילים: עם כל מה שהוא השיג עד עכשיו, ברמה האישית או הקבוצתית – מסי כבר יכול לתלות את הנעליים כאחד הגדולים אי פעם. 3 זכיות בליגת האלופות, 6 אליפויות, 348 שערים בבוגרים. אלה מספרים שענקי כדורגל אחרים השיגו בכל הקריירה, ופרשו מאושרים. עם זאת, מסי עוד לא זכה באף תואר גדול עם הנבחרת, אפילו לא בקופה אמריקה הביתי. כמו כן, הוא הופיע כבר ב-461 משחקים רשמיים למרות שעכשיו סיים רק את העונה ה-8 המלאה שלו בבוגרים. יכול להיות שזה קצב מהיר מדי.
בכל מקרה, אם נחזור לרגע לנתונים שהופיעו לאורך הכתבה באחוזים, נראה כי המגמה השולטת די ברורה: עד גיל 26 עברת פחות או יותר מחצית הדרך. אבל אם אתם מסי, מה אתם מעדיפים, להכפיל עד סוף הקריירה את כמות הזכיות בתארים אישיים וקבוצתיים עם ברצלונה, וגם את כמות השערים? או לזכות, פעם אחת, בתואר הזה שמחכה לו מיד אחרי יום הולדת 27?