על קו בלגיה – וסרמיל / אביב גבע
אליניב ברדה הוא ללא ספק הרכש המשמעותי ביותר שעשתה קבוצה ישראלית בקיץ האחרון. אמנם רובן ראיוס הספרדי של מכבי חיפה עושה רושם של שחקן כשרוני ביותר, וגם הגעתו של דוד סולארי, כובש שער האליפות של קריית-שמונה מלפני שנתיים למ.ס. אשדוד, נראית כמו החתמה טובה, אבל אם תתנו לי לבחור בין השלושה אני הולך בעיניים עצומות על אליניב. באנקר.
מעבר לעובדה שמדובר בשחקן ענק, לברדה לא אמורה להיות שום בעיית הסתגלות או קשיים חברתיים אשר עלולים לתקוף כל זר, לא משנה עד כמה כשרוני (עיין ערך ניק קיינר-מדלי שהיה אדיר בליגה הספרדית וגמר למכבי תל-אביב בכדורסל חצי מהתקציב בעבור חימום הספסל וייבוש מגבות).
ברדה, עם מאזן של עשרה שערים לעונה בממוצע בליגה הבלגית ומספר קטן במקצת של בישולים, גביע, אליפות ושער בהדחתה של מכבי חיפה ממוקדמות ליגת האלופות, הוא חלוץ מטרה קלאסי שגם בעונה בינונית יספק את הסחורה. נותר רק להרים גבה ולהצטער על כך שכל זה לא משחק תפקיד אצל כבוד מאמן נבחרת ישראל בכדורגל מר אלי גוטמן. ברדה? למה מה זה ליגה בלגית? נראה אותו כובש בקבוצת המילואים של קייזרסלאוטרן. גביע עם סוואנזי הוא כבר לקח?
אז אולי בנבחרת לא נזכה לראות את ברדה מחורר רשתות, אך עושה רושם שעם הגיבוי המאסיבי של בוזגלו, דג'אני, פלצ'וק ותומר סוויסה, אולי בבירת הנגב יוכלו סוף-סוף לנשום אויר פסגות עם קורטוב של קרירות מדברית. אם לא, אני אישית אעזור לאלונה ברקת להדפיס סטיקרים עם הכיתוב 'אליפות בלי מאמן'.
חיפה היא הבחירה הנכונה עבור נעימי / אביה מרקוביץ'
סיפור יוגב אוחיון-מכבי תל אביב-קובאן הסתיים ובסופו של דבר יוגב ישחק בשורות הצהובים בעונה הבאה. עכשיו השאלה היא לאן מכבי תשאיל את יובל נעימי אשר הוחתם ליתר ביטחון. אתם ביקשתם לעזור ליובל ולייעץ לו לאיזה קבוצה ללכת וזאת העצה שלי: נעימי צריך ללכת למכבי חיפה מכמה סיבות. הקבוצה תשחק בעונה הבאה באירופה, וכשחקן מוביל הוא יזכה לחשיפה גדולה ולפרסום נרחב יותר, ואין שחקן שלא רוצה ששמו יהיה מוכר בכל היבשת. בנוסף, כשחקן נמוך, רכז, נעימי יהנה משיתוף פעולה עם שלושה גבוהים איתם כבר שיחק בעבר – אורי קוקיה ובראיין רנדל מימי ירושלים, ועידו קוזי'קרו מהנבחרת. אין ספק שזה יקל עליו מאוד.
כרגע למכבי חיפה יש את מורן רוט ודייויד קוביאן בקו האחורי. חיפה תשחק באירופה, די פרנקו יצטרך להשתמש בסגל הרחב ונראה שנעימי יזכה לעדיפות על פני רוט הוותיק וקוביאן שלאף אחד לא ברור איך ישתלב בקבוצה החדשה שבנו בחיפה.
התרגשות באיצטדיון הביתי / עומר זהבי
שבוע גדוש ומרתק עבר עלינו כאשר מלכת הספורט, הלא היא האתלטיקה הקלה על שלל ענפיה, הגיעה לבקר אותנו באמצע הקיץ. הורגלנו כבר לניצחונות הקלים של בולט בריצות הקצרות במסגרת השליטה הג'מייקנית המוחלטת, גם השליטה הקנייתית-אתיופית בריצות הארוכות לא הפתיעה אותנו, ואפילו סצינת הנשיקה בין שתי האצניות הרוסיות, בתום ריצת השליחות ובטקס חלוקת המדליות, מלבד רטט קל בלב, לא תיחרט בזיכרון.
אמנם אחרי שנים רבות הייתה לישראל נציגה בגמר אליפות עולם (חנה קנייזבה בקפיצה משולשת), אבל גם החגיגה הפרטית שלנו לא מתקרבת לחגיגה שהייתה באיצטדיון האולימפי במוסקבה כשילנה איסינבאייבה האהובה התחרתה לעיני הקהל הביתי בפעם האחרונה בתחרות הקפיצה במוט.
איסינבאייבה עבור העם הרוסי היא מודל לחיקוי וסמל להצלחה, גאווה גדולה בתחום הספורט. לאחר שהודיעה שתפרוש בתום התחרות הנוכחית במדינתה, היה ברור לכולם שאליפות העולם הזו תהיה רשומה על שמה. הרוסיה היא פורצת דרך בתחרות הקפיצה במוט לנשים, הקופצת הראשונה שחצתה את רף 5 המטרים ומחזיקה בשיא העולם של 5.06 מטרים כשאף אחת מהקופצות האחרות לא קרובה לשבור אותו. כשאומרים "קפיצה במוט לנשים" ברור שמתכוונים רק אליה.
הקהל הרוסי היה נותן לה כבוד בכל מצב, גם אם הייתה מפשלת, אבל היא מצידה לא רצתה לאכזב ולמרות שנמצאת בכושר ירוד יחסית לקריירה שלה, החליטה שאת תחרות הפרידה הזאת במעמד המחייב הזה היא הולכת לנצח. החליטה ועשתה. לאחר שהובטח הניצחון, פרצה בריצה מטורפת לעבר הקהל והמאמן שלה כשהיא מודה לכולם על התמיכה. לא היה אדם אחד באיצטדיון שלא התרגש יחד איתה.
