אז זהו, חלף עבר לו המשבר? במכבי חיפה יצאו לדרך חדשה והעתיד נראו ורוד? הגב היצוק שנתן הנשיא יעקב שחר לאריק בנאדו, הסבלנות העצומה למרות לחץ תקשורתי וחוסר סובלנות של הקהל בקרית אליעזר מוכיחים את עצמם. החשיבה לטווח ארוך ואי השליפה האמוציונאלית עובדות, אבל בחיפה צריכים לחשוב שוב האם הם יכולים לחכות למשבר הבא או שהמועדון יחל לנקוט בפעולות עתידיות שמיועדות לקידום ותכנון עתידי ולא למניעה או סתימת חורים בבעיות.
הירוקים עמדו בשנים האחרונות בפני מספר צמתים חשובים, אבל היה נראה שרגע לפני מהלך מכונן הם חזרו מעט לאחור בגלל הצלחה ארעית ששינתה מחדש את קו המחשבה. האם הניצחון הנהדר בבלומפילד יהיה בסופו של דבר עקב האכילס? בעיית החלוצים נפתרה? מצבת הזרים צריכה להישאר כפי שהיא? מספר קושיות נוספות שעדיין פתוחות עוד צריכות להיפתר.
שאלת החלוץ בצד המקצועי, הפנדל של שמעון אבוחצירה והגול של אלון תורג'מן לא שינו את נקודת המוצא שעל פיה יש צורך חיוני להביא חלוץ כבר בינואר הקרוב ממספר סיבות. הראשונה בהן סטטיסטית: דינו אנדלובו עם שער בודד, אבוחצירה עם פנדל ואלון תורג'מן עם שלושה שערים בעשרה מחזורים. יחד הם מעמידים שורה סטטיסטיקה קשה. רק לשם השוואה, מוחמד כליבאת המושאל לסכנין כבש לבדו שישה שערים העונה, שלא לדבר על עומר דמארי או ערן זהבי, שמעמידים רקורד כיבושים כמו של כל חלוצי חיפה יחד.
סיבה נוספת שבדירקטוריון הקבוצה דוחפים להגעת חלוץ היא המבט קדימה. לחלוץ זר לוקח זמן להתאקלם, וכל מי שיגיע יוחתם מינימום לעונה וחצי, יסתגל לקבוצה לתרבות ולמדינה, ויפרע את השטרות כשיגלו כלפיו סבלנות. חיפה מכוונת לעונה הבאה וגם אלה שחושבים, ויש כאלה, שצריך לשלב צעירים כמו שובל גוזלן ולא להביא זר, נמצאים בעמדת מיעוט בנושא.
הראיה לטווח שמעבר לעונה הקרובה מתמקדת גם במצבת הזרים. ברור שדינו אנדלובו לא ימצא את עצמו עוד זמן רב לובש חולצה ירוקה, אבל יחד עם חלוץ רוצים בכפר גלים למצוא קשר 50-50 איכותי. אם יגיע כזה, אנדריי פיליאבסקי ייאלץ לעזוב. סארי פלאח, כחלק מאותה תפישה, הפך לבלם הרכב קבוע אצל בנאדו ומחזיק בחוזה לעוד שנתיים וחצי.
חוזים ארוכי טווח בלבד
עקב אכילס נוסף שהיה בשנים האחרונות, הוא נושא החוזים הארוכים, כשכמובן סיפור אייל גולסה במרכזו. בחיפה כבר בתחילת העונה הוחלט שכל שחקן שרוצה או יושאל מטעם המועדון יהיה מחויב לפתוח את החוזה שלו ולהאריך אותו. מי שעשו זאת כבר הם מוחמד גאדיר, מוחמד כליבאת וסינטיאהו סולליך.
פרשת גולסה עדיין יושבת על מרכז העצבים הראשי של הנהלת הירוקים. ושוב, הלקח נלמד מהר. על הפרק הארכת חוזה מיידית עם טאלב טוואטחה, שמסיים חוזה עוד שנה וחצי, ואדין צוצאליץ', שמסיים בזמן זהה. גם לבויאן שראנוב, שחתום לעוד עונה וחצי, רוצים להאריך חוזה ומחזיקים מאוד מהפוטנציאל שלו.
הבא בתור הוא חן עזרא, שמחזיק בחוזה לעוד שנתיים וחצי, אבל המטרה היא להימנע מנזק כלכלי אם השחקן יימכר לחו"ל, כשגם איתו יש רצון להאריך חוזה בסוף העונה. להנהלה ברור שלא ניתן למנוע משחקן לצאת לחו"ל, אבל אחרי שתומר חמד יצא לספרד ללא תמורה, עדן בן בסט יצא לצרפת לאחר נדידה וכעת סיפור גולסה, המטרה היא שדברים כאלה לא יחזרו שוב.
אפרופו גולסה, בחיפה מודעים לחיזור שקיים מתחת לפני השטח מצד מכבי ת"א כלפי הקשר (לכאורה, פניה לשחקן תחת חוזה), ובינתיים לא מגיבים בנושא, אבל הצהובים צריכים להיות מודעים לכך שחיפה תקבל דמי השבחה של כ-2 מיליון שקלים.
דחיפת הצעירים קדימה תהפוך למוטו במועדון, כאשר שני הפרויקטים הגדולים בנושא הם שובל גוזלן ואיסמעאיל ריאן, שכבר נמצאים בסגל, מקבלים דקות וימשיכו להשתלב בצורה מבוקרת כמהלך עתידי. שם נוסף שמסומן לעתיד הוא שון וייסמן, שבינתיים קורע רשתות בנוער לאחר שהגיע מהפועל חיפה ומסומן בפנקס של אריק בנאדו.
אז מה הלאה? המשכיות בצוות המקצועי, תקציב מוגדל ומעבר לאיצטדיון חדש
המועדון כולו עומד בפני רגע קריטי, מעבר למתקן החדש. לשם כך נערכים בחיפה גם מקצועית וגם כלכלית.
הצד המקצועי: יעקב שחר הולך עם בנאדו כמאמן לטווח ארוך. לאחר שצלח, לפחות כרגע, את המשבר, אהבו בחיפה את ההתנהלות של המאמן, את השקט הנפשי, חוסר הלחץ והפאסון. ההנהלה מקבלת את הטעויות ומבינה שזה מחיר השפשוף. המוטו הוא מאמן לכמה שנים. מסיפור עטר הנשיא הפיק לקח שצריך להביא מאמן שמתאים לערכים ולדרך של המועדון. אריק לא היה סתם שליפה, אלא מחשבה מתוכננת מראש. יחד עם בנאדו, יש שביעות רצון מפטריסיו סייג, שמביא חשיבה אחרת ומקדם שחקנים באופן אישי. בכפר גלים רוצים שהצוות המקצועי הצעיר ירוץ ביחד.
במועדון לא יאמצו את המודל של מכבי ת"א עם מנהל מקצועי כמו ג'ורדי קרויף, כי לא מאמינים בכך כרגע, אבל מזכירים: את נושא הסקאוטינג בישראל הביאה מכבי חיפה. לקבוצה יש שני מאמני כושר ושני עוזרי מאמן, בדומה מאוד למבנה של הצהובים, רק בלי היחצ"נות שעושים לכך בקרית שלום.
תקציב: בעשור האחרון התקציב של הירוקים היה זהה פחות או יותר מדי שנה, להוציא את העונה שעברה בה הוא קפץ ל-74 מיליון שקלים בגלל החלפת עטר ואוסף הטעויות שהביא עימו כשחקנים. השנה התקציב חזר לסביבות 55 מיליון ובשנה הבאה תהיה קפיצה מתוכננת של כמה מיליונים נוספים בגלל הכניסה לאיצטדיון סמי עופר וההשלכות מכך, הרצון להעמיד קבוצה חזקה לאירופה, שיווק מנויים וכו'.
שחקני חיפה לא יזכו לשחק כנראה עוד העונה באיצטדיון. נושא המעבר מטופל בשני רבדים: ועדה מיוחדת שעובדת מול העיריה ומטפלת בכל הנושאים הכלכליים והטכניים, עד רמת חניית מנויי ה-VIP ומשמעויות המעבר. ועדה פנימית נוספת עוסקת בדברים כמו מנויים, חלוקה שיווקית, הקמת מוזיאון ועד השאטל לאוהדים מתחנת הרכבת לאיצטדיון.
אז ההווה כרגע לא קל, אבל אם הלקח לעתיד ייושם כפי שהוצג כאן במכבי חיפה עוד יזכרו את עונת ה-100 של המועדון כתקופה של חוסר הצלחה מקצועית, אבל עם רווח ל-100 השנים הבאות.
