במפגש הקודם בין הקבוצות עליתי לטדי, התפעלתי מכמות האוהדים ומהספורטיביות המדהימה בין שני הקהלים לפני המשחק ולאחריו. והפעם? התיישבתי בסלון וראיתי את תמונות האלימות מנתניה, כשהאצטדיון הפך לאפוף עשן משריפת מושבים ורימוני עשן. פשוט מיותר, הגיע הזמן שהאוהדים יתבגרו, בטח לאחר שהם הוכיחו שאפשר גם אחרת. די לקומץ הבעייתי.
אבל היה גם כדורגל. הפועל תל אביב מתחילה להראות סימני חיים ודופק יציב ובית"ר ירושלים, לצערה ואולי לצער הכדורגל, מחוברת למכונות ההנשמה – כשהרופא רוני לוי מנסה לטפל בה. כרגע נראה שגם החיזוק לא עוזר, אבל עדיין אפשר להציל משהו מהעונה הזאת.
הפועל ת"א: עבדורחימי, והגעגוע לשכטר
הלחץ של הפועל על כל המגרש עזר לה לשלוט במשחק, ובעזרת הטיילת בהגנת בית"ר היתרון במגרש תורגם לשער של עבדורחימי. אם הקרואטי היה כשיר כל השנה, המצב של האדומים היה יכול להיות שונה לגמרי. אריאל הרוש, כמעט כרגיל, הציל את בית"ר משערים נוספים במחצית הראשונה, ובהמשך שוב טייל עבדורחימי לבדו והפעם פפיר נתן פנדל שלא היה. פשוט לא מובן לי בשביל מה יש שופטי רחבה. עדיף לשים את שני השופטים האלה בליגות הילדים, גם ככה הם לא עוזרים. בכלל, השופט היה ממוקם כל כך טוב, שרק המלצה של האיגוד לשלוח אותו ואת כל חבריו לבדיקות עיניים תסביר איך הוא ראה פנדל.
היה כיף לראות את איתי שכטר נכנס כמחליף, כי זה שחקן שכל כך חסר לי בליגה. בהפועל לא מאמינים בו משום מה, והנה כדי להוכיח לכולם כבר בנגיעה הראשונה שלו הוא כבש את השלישי וגרם לרוני לוי לעוד כאבי ראש כשסגר את סיפור המשחק.
בית"ר ירושלים: טיילת בהגנה והיעדר חלוץ
הגנת בית"ר ירושלים אפשרה שוב ושוב לשחקניו של רן בן שמעון להגיע מול הרוש, וכדי לייצב קבוצה ולעצור את סחף ההפסדים – זה הנקודה שצריך לשפר לפני הכל. מישהו חייב להעיר את ההגנה, הרוש חייב להיות אסרטיבי. אני לא הייתי נותן לזה לקרות – עם כמה צעקות כמובן.
חוסר הדבק בין חבורת השחקנים המוכשרת של האורחים זעק לשמים, והתסכול מספיגת השערים ערער את הביטחון ופגם בכל פעולה פשוטה. בית"ר מצאה עצמה חוטפת כדורים, ולא יודעת איך לצאת להתקפה מסודרת. שוב ראינו כמה חסר שחקן נוסף ליד ברוכיאן, שיורד לקחת כדורים וחסר בחלק הקדמי. היחיד שיכול לעשות זאת הוא מושיקו לוגסי, אבל ייקח לו זמן להיקלט בקבוצה.
מעל הכל בולטת העובדה שלרוני לוי אין חלוץ. אזולאי לבדו לא מספיק. הגול של ג'ונס היה מתנה של דני עמוס לבית"ר, אבל קשה להאשים שוער שלא נגע כל המשחק בכדור.
אין תרופת פלא בכדורגל, מי שלא מתכונן כראוי לתחילת העונה, קשה עד בלתי אפשרי עבורו לקצור פירות בסוף העונה. אולי, אבל רק אולי, עם הפנדל שלא היה ולא נברא, המשחק יכול היה להיות שונה. רוני לוי מנסה להרכיב קבוצה תוך כדי תנועה, ולמאמן ולאלי טביב לא יהיה קל. מנגד, הפועל הצליחה לייצר לעצמה שקט תעשייתי, ולרן בן שמעון מגיע הרבה קרדיט כשהוא נלחם גם בהנהלה בדרך. ברור שלא כך רצה לראות את הפועל, אבל אם בתחילת העונה דיברו גבוה מאוד, עכשיו יסתפקו באירופה.
נקודה הומוריסטית לסיום: התמונה של המשחק הזה הייתה חיים רמון מנהל שיחה ידידותית עם אביגיל שרעבי, האוהדת הכי מוכרת של בית"ר. מי לעזאזל אמר שאוהדים לא יכולים להסתדר? היה אפשר לוותר על המכות והמעצרים.
